הבעל האידיאלי של מישהי אחרת עשה לי חשק
בתוכנית "אמא מחליפה" הצמידו לי את רוני, חלומה של כל אשה. ישבנו בבית בערב הראשון, קילפתי תפוז. הוא התבונן באצבעותיי הבלתי מיומנות ובעדינות העביר את הצלחת אליו והכין לי פלחים מסודרים בצורת פרח. הבנתי ששניים הם יותר מאחד ועוד אחד
מאז ומעולם הגדרתי את עצמי במונחים של עשייה, של הישגים בלימודים, בצבא ובעולם העסקי. אני יזמת, בעלת מועדון הלמידה Smart Center מנהלת, מרצה ואשת עסקים. התחתנתי בגיל 27 עם בחור מקסים, וכשהייתי בת 29 נולדה בתנו קורל.
תפקדתי היטב כבת זוג וכאמא, אבל לא חשבתי שאני חייבת לבצע בעצמי את כל המטלות הכרוכות בכך. לא סבלתי מרגשי אשמה כשחזרתי לעבודה מטורפת אחרי שלושה חודשים, אלא העסקתי בשמחה מטפלות מקצועיות. לא קינאתי בסבתות שקורל מאוד אהבה לבלות בחברתן, ולא הפריע לי בכלל כשהבאתי עוגות קנויות למסיבות בגן ובבית הספר.
לדעתי, בעלי ואני היינו ידידים טובים, והסתפקתי בכך שהוא לא הפריע לי להתקדם בערוצים המקצועיים שבחרתי לעצמי. כשיצאתי לדרכי העצמאית בעלי התלונן שעכשיו הוא בכלל לא רואה אותי, וכך נפרדנו ברוח טובה ונשארנו ידידים. כמעט כמו קודם...
לא רציתי בן זוג
במשך השנים לאחר הגירושים התמודדתי עם הקמת העסק הראשון שלי וגידולה של קורל, ובכלל לא רציתי בן זוג. חשבתי שזה יפריע לי להתקדם בדברים החשובים בעיניי ויגזול ממני זמן ואנרגיה. תפסתי את נושא הזוגיות והמשפחתיות כ"עוד פרויקטים" בסדר יומי העמוס.
היה לי טוב. הייתי מאושרת מהעסק שפיתחתי, מהצוות הנפלא שהצטרף אלי, מהילדים שבאו ללמוד אצלנו וזינקו בכל המובנים, מחברות חדשות שהיוו "קבוצת שוות" עבורי ומהשלווה של קריאת ספר טוב מדי לילה.
ברגעים הקשים, הספגתי את הכרית בדמעות וליטפתי את אחד החתולים. אגרתי כוחות מתוך המעיינות שבתוכי, כדי לקום לבוקר חדש ושוב להתמודד בעצמי עם כל האתגרים.
ואז קיבלתי את ההזמנה להשתתף בתוכנית "אמא מחליפה". אמא? אני? מה יש לי לתרום לאמא אחרת במובנים של טיפול פיזי בילדים, בישולים, ניקיונות... אלה באמת לא התחומים שאני מצטיינת בהם. ארזתי במזוודה ספר מתמטיקה וספר אנגלית, והחלטתי שאנצל את השבוע הזה כדי להקפיץ את "הילדים שלי" בלימודים.
ופתאום.... הגעתי למשפחה חמה, מחבקת, מקבלת, אוהבת. הצמידו לי את רוני, הבעל האידיאלי, חלומה של כל אשה. ישבנו בבית בערב הראשון, קילפתי תפוז. הוא התבונן באצבעותיי הבלתי מיומנות בעליל, ובעדינות העביר את הצלחת אליו והכין לי פלחים מסודרים בצורת פרח....
מי בכלל חושב שגם אני זקוקה לפינוקים?
למחרת, הביא לי אבוקדו. "שמתי לב שאת אוהבת", הסביר. נחנקתי פתאום מדמעות. למי בכלל אכפת מה אני אוהבת? בעיני כולם אני המנהלת, המרצה, היזמת. מי בכלל חושב שגם אני זקוקה לפינוקים?
ארוחת שבת. יום שישי בערב. מפה לבנה, מאכלים כיד המלך, ש"בעלי" דאג להכין. לבשתי ג'ינס, כי מבחינתי שבוע העבודה נגמר ולא צריך "בגדים יפים". רוני רמז לי בעדינות שזה לא ממש הולם את האירוע, ומיד רצתי לחדרי וחזרתי עם חצאית. הוא מצידו, שמר לי בטבעיות את המקום לצדו, מקומה של האמא.
כש'בעלי' ו'בניי' פצחו בשירת "אשת חיל מי ימצא" והתבוננו בי, הרגשתי שאני מתפרקת מבפנים. הלב שלי נשבר לרסיסים. פתאום הבנתי מה החמצתי כל השנים האלה, שנות העצמאות המזהרת.
הבנתי ששניים הם יותר מאחד ועוד אחד. הרגשתי שאם אמצא את בן הזוג המתאים, נוכל למנף זה את זה וליצור ביטחון רגשי, שלא רק שלא יפריע לי, אלא להפך – יעשיר את חיי ויקדם את קורל ואותי בכל המובנים.
הדיאלוגים הבלתי מילוליים שבין אשה לגבר
חזרתי להרצליה והחלטתי לפתוח במסע חיפושים. את הפגישות הראשונות ניהלתי כמו פגישות עסקיות, עם עט שרושמת נקודות לדיון ונושאים לטיפול. ממש לא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר אלי בבוקר שאחרי. עשיתי הפקת לקחים, נעזרתי כמובן בחברות טובות, שלימדו אותי את שפת הזוגיות והדיאלוגים הבלתי מילוליים שבין אשה לגבר.
לגבי קורל, בתי, למדתי פשוט להיות איתה. להקשיב לה, לחשוף את קשיי בפניה, להתייעץ איתה. לא חייבת תמיד "להוות לה דוגמה חינוכית". מותר לי סתם לחבק אותה וללכת איתה לשופינג במקום לתת לה כסף ולשלוח אותה לקניון עם חברה. ראיתי שלא מעניין אותה מי אני בקריירה ובעסקים, אלא מי אני בשבילה, בתור חלק מהעולם שלה. תפרתי לה כפתור שנפל וראיתי איך בשנייה אני גורמת לה כל כך הרבה אושר.
ויום אחד, זה פשוט קרה! נכנסתי לבית קפה ברעננה, "מקום בלב", לפגישה עסקית. גבר נאה שישב שם הזמין את עצמו לשולחני, ואחרי יומיים הודיע לי שאני האשה של חייו. נבהלתי, שלחתי אותו לקרוא את קורות חיי באתר שלי, כדי שיבין איך הוא עומד להסתבך. גל שירי לא נבהל. להפך. זה בדיוק מה שחיפש: אשה חזקה, "לא רותי סמרטוטי", בלשונו הציורית.
הוא מלמד אותי לבשל, לאפות, לשים טפטפות בגינה וגם....להיות רכה יותר לבת שלי. אנחנו כבר תשעה חודשים ביחד, שינויים מדהימים חלו בתפישת עולמי ובחיי היומיום שלי. לעיתים מותר לי להיות רכה וגם נעים לי לחלוק, להישען, להתייעץ עם בן זוגי.
עבודות הבית לא הופכות אותי ל"לא מוערכת" – יש אושר גדול בלהגיש לשולחן עוגת שמרים ולחם מעשה ידינו (היי, רק רגע, אני עוד לא יודעת לאפות לבד...), והכי חשוב - כשיש שילוב סינרגטי ונכון בין גבר לאשה – כל תחומי החיים מזנקים!
לפנייה לכתב/ת 
