שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    סטארט אפ מטורף: כדורי מציצה עבור לב שבור

    גם אני, לצערי, מכירה היטב את הסימפטומים של הגוף שצצים להם בלי להתחשב כשקופידון סוגר אחריו את הדלת. יש לי כמה הצעות שעשויות להקל במקצת על ההתמודדות עם כאב

    הפעם אני מקדישה את הטור ל-ללי, שבימים אלו הבלו שלה כחול מהרגיל.

     

    אני יודעת היטב שאין לי דרך לעודד אותה עכשיו. יודעת ששום דבר שאכתוב לא יגרום לה לחייך ליותר מדקה-שתיים. אבל כשצריך לעזור לך להרחיב את הריאות בשביל לנשום, גם חיוך קטן זה יותר טוב מכלום.

     

    גם אני, לצערי, מכירה היטב את הסימפטומים של הגוף שצצים להם בלי להתחשב כשקופידון סוגר אחריו את הדלת. הוא הולך לו כאילו לעשות את הבלגנים שלו במקום אחר, ורק חסר שיגיד: "מה נסגר? נתתי לך להיות מאוהבת 200 גרם, עכשיו תחזירי - הולך לתת לעוד אנשים".

     

    ובא לך לצעוק: אבל אדוני! איך אפשר לחזור ל"בסדר" אחרי ה"וואו"?! מי נותן לילדה סוכריה ולוקח לה באמצע? ככה יפה?

     

    ואחרי הצעקות שיוצאות בלי קול, בדרך כלל, הלב מתחיל להתכווץ. כאילו מנסה להקטין את עצמו כדי שיהיה פחות מקום לכאב...

     

    אבל אני אחסוך מכם עוד גרפיקה של לב שבור. במיוחד כי אני כותבת ל-ללי, ולה יש ארסנל פרטי בלתי נדלה משלה של מילים יפות ומטאפורות (תציצו לה. זה יעשה לכם נעים, מבטיחה).

     

    יותר הייתי רוצה להעלות רעיונות יצירתיים למלחמה באותו כאב. כי אני, למשל, מעדיפה שיעקרו לי ציפורניים בלי הרדמה ולא יפגעו לי בלב. וזה אולי הרעיון הראשון.

     

    תתענגו על הכאב של הפציעות היומיומיות הקלות

    אני לא ממליצה פה על פציעות קשות, חלילה, אבל נראה לי שלבעוט יחפים בפינה של מיטה יכול להסיח את הדעת מהלב לכמה דקות טובות. רק הזמן שלוקח לפלוט (לאט וכמו שצריך, עם סינון נכון של כל אות) "כ-ו-ס-אמ-אמ-אמ-אמק" בטח מעביר איזה חצי דקה בכיף. כמעט כל יום אני חוטפת איזו מכה קטנה וסימן כחול או אפילו סתם שריטה וזה כואב, לעזאזל. ואז אני חושבת, רבאק - איך אפילו שריטה קטנה יכולה לכאוב. אז קדימה... כשהלב שבור תתענגו על הכאב של הפציעות היומיומיות הקלות, תנו להן את הזמן המגיע להן.

     

    אפשרות נוספת שעוזרת לי היא בהייה טובה בטלוויזיה, עדיף קומדיות או תוכניות מציאוּת. ההתפלשות החטטנית הזו בצרות של אחרים יכולה לעיתים ליצור הסחת דעת לא רעה בכלל. אני אישית מודה ללא בושה בחוש המציצנות המפותח שלי, כך שתוכניות אלה עבורי הן הנאה גם בימים כתיקונם. אבל גם אם מגוון התוכניות האלה מוגדר אצלכם כ"זבל", עשו את המאמץ להתפלש בו קצת. תאמינו לי, סירחון של אחרים יכול גם הוא לשים בצד לכמה דקות את זה שאתם מכירים אישית.

     

    חבילת טישו, אדוויל ליקוויד-ג'ל ותיונים משומשים. זה, למען האמת, צריך היה להיות במקום הראשון. כי זה מה שממילא כולנו אמורים לעשות כשכואב לנו בלב. אם יש ביניכם כאלה שעוצרים משום מה את הדמעות - אל! בבית, בפרטיות שלכם (כן, עכשיו יש לכם כזו בשפע... הרבה יותר ממה שרציתם אבל זה מה יש) תנו ללב לצאת מהעיניים. תבכו את העיניים שלכם החוצה, כמו שאומרים באנגלית.

     

    יש גם אקססוריז למשחק הזה – תיון לכל עין נפוחה

    דברו בטלפון עם חברים קרובים - אמפתיה משחררת אפילו יותר דמעות. מררו בבכי. קחו בחשבון שזה יסתום לכם מהר מאוד שני דברים - את האף ואת הראש. אבל בשביל זה הכינונו מראש חבילת טישו ואדוויל (לפחות אלו מאיתנו שמכירים את הנוהל). אני אפילו אימצתי בחום את משחק הטישואים: נו, אתם יודעים – מי שמפזר הכי הרבה טישואים ספוגים נזלת ודמעות בכל הבית הוא הכי מסכן, ולכן הוא המנצח.

     

    נראה אותך עוקפת אותי, ללי בלו ;-)

     

    יש גם אקססוריז למשחק הזה – תיון לכל עין נפוחה. זה מה זה סקסי... אבל היי, למי אכפת?

     

    בל נשכח את הקלאסיקה של מוזיקת לב שבור, או מה שקראנו בזמנו שירי Air Supply. אז שוב, אני לא דוגמה, אוהבת להקשיב להם מידי פעם גם סתם ככה. אבל אין ספק שהם יודעים לסחוט הזדהות רגשית ממי שמרגיש כמו סמרטוט. חוץ מזה, אם מישהו מתנגד לקלאסיקה לא חסרים שירי דיכאון עדכניים.

     

    הייתי ממליצה גם לישון, אבל מי יכול לישון כשגדודים של מחשבות נלחמים בתוך הראש הסתום ממילא מדמעות ומנזלת.

     

    אין לי מה להגיד למישהי ששבור לה הלב.

    שום דבר שאגיד לא יעזור לה עכשיו.

    אפשר רק לשתוק שם לידה ולהבין.

    אני מבינה, ללי.

     

    מתי כבר ימציאו גלולות נגד כאב לב? זה סטארט אפ מטורף שאפשר לעשות ממנו מיליונים. במקום הסוויטצ'ים האלה שאנחנו כל הזמן מחפשים ולא מוצאים. אני לא מתכוונת לאלכוהול וסמים. הם אולי עוזרים, אבל יש להם יותר מדי תופעות לוואי. אני גם לא מדברת על משהו שגורם לאפאתיות. כדורי מציצה כאלה בטעם תות, או משהו אופטימי אחר, שנוכל להכניס לפה ולשכוח מה קורה 30 ס"מ נמוך יותר. מאלחשים כאלה. לא כאלה שיעלימו זכרונות, אלא רק יעלימו את תחושת המחנק ויסירו את הבטוֹנדה שהתיישבה לנו על החזה. משהו שיהפוך את זה לקצת יותר נסבל, כדי שנוכל להמשיך לראות את האופק. כדי שלא נאבד את התמימות ונמשיך להאמין בבחורצ'יק הזה עם הכנפיים והחיצים. כדי שיהיה שווה גם לאלו שמתרחקים מהכאב הזה כמו מאש להסתכן ולהיפתח לאהבה שוב ושוב.

     

    שולחת מרחוק קלינקס ושני תיונים. שלוש שכבות עם אלו-וורה ואינגליש ברקפסט, שלא תגידי שלא השקעתי בך.

     

    ליבי איתך.

     

     


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תבכו את העיניים שלכם החוצה
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים