השינוי מגיע גם ליפן: בחירות בניחוח היסטורי

לקראת הבחירות לבית התחתון רב ההשפעה של הפרלמנט מחר, מנבאים סקרי דעת קהל אחרונים רוב של עד שני-שלישים למפלגה הדמוקרטית בבית בן 480 המושבים. הממשלה ביפן תלויה באמונו של הפרלמנט, והעומד בראשה נבחר מתוכו, ולא בבחירות ישירות על-ידי האזרחים. לאור חילופי השלטון המסתמנים מנסים היפנים, שהתרגלו במשך עשורים רבים למדינה חד-מפלגתית למעשה, להבין את ההשלכות שיהיו לכך.

ראש הממשלה המכהן, טרו אסו. יצליח לקום מההריסות? (צילום: AP)

מול מפלגתו הליברל-דמוקרטית של ראש הממשלה המכהן, טרו אסו, מתמודדת המפלגה הדמוקרטית של יוקיו הטויאמה בן ה-62, בנו האמיד של ראש הממשלה לשעבר איצ'ירו הטויאמה, והוא צפוי להתמנות לתפקיד בעצמו אם מפלגתו תממש את התחזיות. הטויאמה היה חבר במפלגת השלטון, ופרש ממנה בעשור הקודם כדי לסייע להקים את המפלגה שמאיימת כיום על ההגמוניה שלה. הוא נתפש כאיש בונה קונצנזוס, ומפלגתו מבקשת להביא לשינוי בתרבות הפוליטית של יפן, שאותה הנהיגו בעשורים האחרונים בעיקר ביורוקרטים רבי-עוצמה, ומחוקקים שירשו את כיסאותיהם מהוריהם והנציחו את מדיניותם.

האדישות הציבורית תתחלף באקטיביזם?

כדי להבין את רעידת האדמה הפוליטית שצפויה להתחולל ביפן יש להכיר את הנסיבות שאפשרו למפלגה יחידה לשלוט בה מאז תום מלחמת העולם השנייה. מדובר בתקופה ממושכת שאין לה אח ורע בשום מדינה דמוקרטית אחרת, ושגם משטרים רודניים רבים לא יכולים "להתהדר" בה.

מה מבשלת האופוזיציה? "השף" הטויאמה בקמפיין בחירות יריב (צילום: AP)

מאז התגבשה יפן כמדינה מודרנית לפני יותר ממאה שנה, מפלגות פוליטיות התקבעו בה כגורם משני בלבד בכל הקשור לניהול ענייניה, וזה הופקד בידי ביורוקרטים. לא עזרה ליפן העובדה שהיא מחזיקה במערכת הפוליטית הייצוגית הוותיקה ביותר במזרח אסיה - הדמוקרטיה במדינה מעולם לא הושגה באמצעות התקוממות עממית כמו אצל שכנתה, דרום-קוריאה, ובמקום זאת מוסדותיה המודרניים והמערכת הפרלמנטרית שלה הונחתו מלמעלה, תחילה על-ידי הרפורמיסטים הסמוראים, ולאחר מכן על-ידי ארה"ב, בתום מלחמת העולם השנייה.

המציאות הזו יצרה ציבור אדיש, ובמרוצת השנים האדישות הזו רק הלכה וגברה. פרשנים מסבירים כי לאור הצמיחה הכלכלית שידעה יפן בין 1950 ל-1990 הפך העם היפני לסרבן סיכונים, והתרגל לדבוק בסטטוס-קוו. ניצחונה המסתמן של

המפלגה הדמוקרטית מלהיב כעת את הפרשנים לא רק בגלל השינוי שהוא עשוי לחולל במדיניותה של טוקיו, אלא גם בשל הפנים החדשות שהוא עשוי להביא עמו לעמדות המפתח. ניצחון שכזה יוכיח לבוחרים היפנים שיש להם אפשרות של ממש להתוות את דרכה של ארצם.

"עצם העובדה שקיימת אפשרות בחירה תביא לשינוי ענק בתרבות הפוליטית של יפן", הסביר ג'רלד קרטיס, פרופסור לפוליטיקה יפנית מאוניברסיטת קולמביה, לעיתון "ניו-יורק טיימס". מערכת הבחירות הנוכחית מסעירה את העם היפני באורח חסר תקדים, וסקר שהתפרסם בתחילת השבוע ברשת הטלוויזיה NHK מאשש את הערכתו של קרטיס. לפי הסקר, 90 אחוזים מבעלי זכות הבחירה מתכוונים להגיע לקלפיות - שיעור הצבעה גבוה בהרבה מזה שנרשם בבחירות לבית התחתון לפני ארבע שנים, אז מימשו את זכותם 68 אחוזים בלבד.

54 שנות קיפאון ונפוטיזם

המפלגה הליברל-דמוקרטית איבדה את השלטון רק פעם אחת ב-54 השנים האחרונות, ב-1994, וגם אז קרסה הממשלה שבאה במקומה בתום 11 חודשים בלבד. חוסר מיומנות ושלושה עשורים באופוזיציה לא אפשרו אז לממשלה החלופית לבצע את עבודתה ביעילות, והיא נאלצה לפנות את מקומה, אבל כעת נדמה שהציבור היפני מאס שוב במפלגת השלטון, ומעוניין להענישה ביתר שאת.

עשה לך ראש ממשלה. אזרחים עם מסכות של אסו והטויאמה (צילום: AFP)

היפנים תופשים את המפלגה הליברל-דמוקרטית כמי שאחראית לכרסום שחל בשני העשורים האחרונים במעמדה של ארצם כמעצמת-על כלכלית. נפשם של רבים מהם קצה גם בנפוטיזם שפשה במפלגה, אשר רוב חבריה הם צאצאי בכירים לשעבר בה או קרובי משפחותיהם, וקיבלו את הכיסאות שעליהם הם יושבים בירושה. סדרת שערוריות שידעה המפלגה בשנים האחרונות, המדיניות המזגזגת והתחושה שהממשלה אינה מצליחה לטפל בבעיות נוספות מלבד אלה הכלכליות, כגון האוכלוסייה ההולכת ומזדקנת, רק הוסיפו שמן למדורת הביקורת.

ביולי האחרון נחלה המפלגה הליברל-דמוקרטית הפסד ראשון זה 40 שנה בבחירות המקומיות בטוקיו, עובדה שאילצה את ראש הממשלה, טרו אסו, להקדים את הבחירות לבית התחתון בפרלמנט. למרות ההפצרות בו סירב אסו לפרוש מהנהגת המפלגה, וכעת נראה שהוא מצעיד אותה לעבר כישלון נוסף. בצר להם, שולפים הליברל-דמוקרטים את הנשק האחרון שעוד נותר להם כנראה - הטענה שלא ניתן לתת אמון במפלגת האופוזיציה, משום שמעולם לא אחזה בשלטון.

קשה להאמין שהטיעון המתריס הזה ימנע מהדמוקרטים ניצחון בבחירות הקרובות, אך הוא בהחלט מפנה זרקור אל אותה שאלה שעמה התמודדו האמריקנים בבחירות אשתקד: האמנם הרצון לשינוי עצמו, בלי קשר לטיבו, מצדיק הצבעה לאופוזיציה חסרת-קבלות?

מה יעלה בגורל היחסים עם ארה"ב?

כדי להבין את עומק השינוי שצפוי להתרגש על יפן בקרוב מספיק להפנים את הנתון המדהים הבא: רק כשישה מחוקקים דמוקרטים החזיקו בעבר בתפקידי ממשלה בכירים, ביניהם מנהיג המפלגה הטויאמה. חוסר הניסיון של חבריו אכן מטריד רבים מהיפנים, אך התקווה בקרבם היא שאם מפלגתו תנצח - דם חדש יזרום בעורקי המערכת הפוליטית שקפאה על שמריה.

מועמד האופוזיציה, יוקיו הטויאמה. רוצה פוליטיקה שקופה (צילום: רויטרס)

גם חוסר הניסיון בכל הקשור לביטחון הלאומי ולזירה הבינלאומית עלול להיות לרועץ למפלגה הטוענת לכתר, ועובדה זו לא חמקה מעיניו של הממשל בארה"ב. מחלקת המדינה האמריקנית שלחה בחודש שעבר גורם בכיר מטעמה להיפגש עם אנשי המפלגה, כדי ללמוד על עמדתם בענייני חוץ. הדמוקרטים קוראים במצע שלהם - עוד מונח בחירות שהיפנים כלל לא הורגלו לקיומו בימי השלטון החד-מפלגתי - להתמקדות רבה יותר באסיה, תוך בנייה של "שותפות שווה" עם וושינגטון. עם זאת, בכירי המפלגה פיזרו בשבועות האחרונים הצהרות מרגיעות, והבהירו כי אם ינצחו - לא צפוי שינוי של ממש ביחסים עם ארה"ב.

כעת מנסה האופוזיציה להוכיח שהיא ראויה להזדמנות לה המתינה זמן רב כל-כך, ומסוגלת להצעיד את המדינה אל אופק

חדש. היא מבטיחה לחזק את רשת הביטחון הסוציאלי כדי לצמצם את הפערים החברתיים ההולכים וגדלים, להשקיע יותר במשקי הבית, לחלץ את מושכות המדיניות מידי הביורוקרטים, ובעיקר להפוך את העשייה הפוליטית לשקופה יותר. עם זאת, יש המאמינים שהאתגר הגדול ביותר של הדמוקרטים יהיה פשוט להישאר מאוחדים - חרף הפערים האידיאולוגיים שקיימים ביניהם. זה הגורם שמוטט בשעתה את הממשלה הלא ליברל-דמוקרטית האחרונה שכיהנה.

מסיושי טקמורה, שכיהן באותה ממשלה, סבור שהנסיבות השתנו, ושכעת יש לאופוזיציה סיכויי הישרדות טובים יותר. "האופוזיציה לא היתה מוכנה אז מבחינה מנטלית וארגונית", הסביר ל"ניו-יורק טיימס". "לזו של היום היו 15 שנה להתגבש בינתיים".