יגאל עמיר נשבע: זה לא אני

עיניה של ציפי לבני חשכו כשהבינה את משמעותן של תוצאות הבחירות האחרונות. היא כיבתה את הסלולרי, ניתקה את הטלפון בבית, וירדה למחתרת. לא, לא ההפסד לבנימין נתניהו הוא שהטריד אותה, אלא מבול הטלפונים שציפה לה מבוחרים מאוכזבים, עיתונאים ובעיקר סתם מטרידנים.

לבני כל-כך התרגלה כבר לחזור על דבריה כשהיא מרימה את שפופרת הטלפון, עד ששקלה להוסיף הודעה קולית מוקלטת: "שלום, הגעתם לציפי לבני - האזרחית מן השורה, לא הפוליטיקאית". השנים לימדו את לבני, תושבת ירושלים, לסנן באדיבות את הפניות, אבל גם האדם הסובלני ביותר נשבר לפעמים, ואת זעמה של לבני חוו על בשר גם כמה עיתונאים.

"זה נהיה פשוט בלתי נסבל", היא מספרת. "מילא זה שאיבדתי את שמי הפרטי, שאמור להיות הייחוד שלי בעולם הזה, מילא הבדיחות על חשבוני, אבל לשבת כל היום ולסנן שיחות טלפון כאילו אין לי חיים? זה ממש מוגזם. לא עשיתי שום דבר רע, רק נולדתי עם שם זהה לדמות מוכרת. בגלל זה אני צריכה לסבול? אולי אשנה את השם וזהו".

לבני לא לבד. לא מעט אזרחים בישראל סובלים מאותה בעיה - שמותיהם זהים לאלה של אישים ידועים, בין שלטובה ובין שלרעה, ולא פעם הם נאלצים לשלם מחיר. אביגדור ליבזון ממודיעין, למשל, התעורר יום אחד, והופתע לגלות כי מונה לשר החוץ של ישראל. עולים חדשים שביקשו עזרה או עצה מיו"ר מפלגת ישראל ביתנו החלו להתקשר אליו בהמוניהם. ליבזון לא הבין מה נפל עליו, עד שקיבל לביתו את חשבון הטלפון הסלולרי, שעליו התנוסס בגאון השם: אביגדור ליברמן. "החלפתי לא מזמן את חברת הסלולרי שלי, וכנראה הפקידה לא הקלידה את השם שלי נכון. ביקשתי לשנות את השם אבל, נו, בטח לא ישנו את זה, אז כרגע אני פשוט חי עם זה", הוא אומר.

מה גולדה? תפסיקי לצחוק עליי!

אחרים לוקחים את הפיכת שמם הפרטי לציבורי ביתר קלות. גולדה מאיר (40) מירושלים, נולדה ב-19 במרס 1969, יומיים בדיוק אחרי שראש הממשלה היחידה עד כה בתולדות ישראל הושבעה לתפקידה. אביה, מפא"יניק מסורתי שהעריץ את דמותה של ראש הממשלה מאיר, החליט לקרוא לבתו על שמה. "אמא דווקא לא כל-כך התלהבה", אומרת מאיר, "היא אמרה לו שזה שם זקן, אבל הוא התעקש שעם שם המשפחה שלנו, מאיר, זה יוצא קומפלט".

שמה של מאיר העניק לה אינספור חוויות משעשעות. "לפני 12 שנה, כשהתגייסתי למשטרת ישראל, הבחור שקיבל אותי נקרא משה דיין. כשעבדתי במשרד המשפטים בתור רכזת לשכה התקשר אדם שהתעקש לדבר עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. אחרי שלא נענו לבקשתו, הוא ביקש להתלונן עליי, כי חשב שאני הייתי אחראית לכך. הוא ביקש את שמי, וכשנתתי לו אותו הוא רק התעצבן יותר וצעק: 'תפסיקי לצחוק עלי!'".

בילדותה, הפך שמה של מאיר למקור להצקות. כשראש הממשלה שעל שמה נקראה נפטרה היא היתה בת 10, ועד היום היא זוכרת את הקנטות הילדים: "מה, קמת לתחייה מהקבר?", היו צוחקים עליה. היום, היא אומרת, שמה הפך כבר למותג. "למדתי לקחת את זה למקום מאוד חיובי. בכל ראיון עבודה זה תמיד שובר את הקרח. אנשים לא מאמינים שזה השם שלי, תמיד רוצים לראות אותי, לחפש איזשהו דמיון בינינו - אם אני דומה לה באף, אם יש לי נעלי גולדה".

היא מספרת כי "להמון אנשים השם נראה כבד מדי, והם מציעים לי לשנות אותו לגלי או גלית. עד היום חברות שלי מסרבות לקרוא לי גולדה, וקוראות לי גולד או גולדי. אבל מבחינתי השם נהייה כמו פירמה, כמו גימיק. בחיים לא אשנה אותו".

קוראים לי עמיר. יגאל עמיר

יש אנשים שהגורל קשר אותם לצערם לשמות בעלי הקשר חיובי פחות. ב-4 בנובמבר 1995, העיר יגאל עמיר באישון ליל את אשתו בביתם שבקריית-מלאכי. "אמרתי לה: 'אל תיבהלי אם עוד שנייה ידפקו לנו על הדלת'. הקטע המטריד עוד יותר הוא שגם השם של אבא שלי ושלו זהים, וגם האקדח שהוא ירה ממנו בראש הממשלה, יצחק רבין, זהה לאקדח שיש לי היום".

אם לא די בכך, עמיר שירת בתור סוהר באגף הסגור בבית הכלא בבאר-שבע, שבו נאסר רוצחו של ראש הממשלה. "הייתי קוצץ לו את האצבעות. לא רק שהוא נטל חיים, הוא גם לקח לי את השם. היום אני מנסה להחליק את זה, זה כבר לא מטריד אותי כמו בעבר. פעם כשהייתי הולך לבנק וחותם על צ'ק, היו מרימים גבה. היום כמעט שלא מטרידים אותי", הוא אומר, ואז נזכר: "טוב, אולי, למעט עיתונאים שרוצים לראיין אותך ולשאול איך התחושה לחלוק שם כזה".

ובכן, תלמידים, המרצה בני סלע לא יגיע היום

את בני סלע מרעננה דווקא לא הטרידה העובדה שהוא נושא את שמו של אנס מורשע. "התייחסנו לזה עם הרבה הומור, כי כל מי שמכיר אותי לא יכול לקשר בינינו בחלומות הכי פרועים שלו. כשהפרשה התחילה, בדיוק הייתי אמור להרצות בבית ספר, אבל לא יכולתי להגיע. חבר שלי שהחליף אותי הגיע לכיתה ואמר: 'אתם בטח יודעים למה אני מחליף אותו'. הלם השתרר בין התלמידים. אבל בזה זה נגמר".

גם בני סלע אחר, בן 56 מאזור הצפון, לא מוטרד מההשוואה, אבל אשתו דווקא כן. "לי זה לא הזיז, אני רואה את זה כקוריוז. אבל כשהאנס ברח מהכלא, אשתי ממש לא אהבה את זה. היא עובדת בבית חולים, וחששה שיגיעו מבקרים ויגידו הנה, זאת האישה של בני סלע. אנשים עוד באמת היו עלולים לחשוב שהיא אשתו של האנס, וזה מביך".

סלע מספר כי "מדי פעם עוד קורה שמזכירים את השטויות שלו בעיתון - הוא הרי מגיש כל יום תביעה חדשה נגד השב"ס - ואיזה אחות או רופא אומרים 'הנה אשתו'. הבעיה היא שאשתי לא יכולה להתגונן בפני זה. הם לא תמיד טורחים לתקן, ובסוף נוצר מצב לא נעים. כמה אנשים המליצו לי להוסיף בסוף שמי את המילה 'הטוב'. ככה לא יתבלבלו לעולם".