חור שחור בתודעה הישראלית

פרויקט לאומי-דמוקרטי כמו זה שיזמה בל"ד, רחוק מאוד מכל העבירות והחשדות שמנסה השב"כ לייחס למשתתפים בו. צעירי המפלגה משתתפים בוועידות המתקיימות במדינות ערב, שמדגישות את הזהות והכבוד הערבי הלאומי. אנו לא מצפים שגדעון סער יעשה זאת למעננו; אנו גם מעריכים שיידרש זמן רב לשכנע את הממסד הישראלי, שהשייכות הערבית היא חלק אינטגראלי מהמולדת הזאת.

קל לשב"כ לנפח כל משפט טיפשי וטריוויאלי ככל שיהיה, ולטפול האשמות בצעיר ערבי, שכל כך מתרגש כשהוא נמצא בעיר ערבית, בחברת בני גילו מכל מדינות ערב, חוויה שנמצאת בסתירה מוחלטת למציאות המשפילה שהוא חווה בישראל.

למען האמת, יש צורך בהרבה מקצוענים, חוכמה, מאמץ, תוכניות ותמיכה ערבית ובינלאומית על מנת שנוכל לשכנע את המוסדות והתקשורת בישראל, שהלאומיות הערבית היא חלק מכונן באנושיות ובאישיות שלנו.

לצד זאת, הישראלי הממוצע מביע תמיהה לגבי העובדה שהאזרח הערבי רואה בוועידות וכנסים של צעירי ערב במרוקו כמעשה שהוא יותר קרוב לליבו מספרי הלימוד של גדעון סער, מההצהרות של ליברמן ומהמדיניות של ממשלות ישראל; הוא חפץ לגדל את התלמידים בבתי הספר על ברכי הערכים והאידיאולוגיה הציוניים, להקים ערים יהודיות על אדמות ערביות שהופקעו "למטרות ציבוריות", להשקיע בהגירה יהודית מכל מקום ולהעניק למהגרים בתים לצד בתי הערבים העומדים להריסה. כל זאת כשהוא מצפה מהערבים לנאמנות.

צעירי בל"ד מודעים למאפייני המאבק שבו הם שרויים. הם אזרחים במדינה שמתנכרת לזהות שלהם, והמשימה שלהם היא לכבד אזרחות שמכבדת אותם. אך היות שהאזרחות הישראלית אינה עושה זאת, הם נדרשים למעשים.

דוגמא לגזענותה של האזרחות כפי שהיא באה לידי ביטוי בישראל, היא ההצעה למחוק את מושג הנכבה מספרי הלימוד. זוהי למעשה הצעה למחוק חלק מהזהות של האזרחים. בכך אומר המחוקק כי יש אזרחים סוג א', שאת הזהות שלהם יש ללמוד ולחקור, ויש אזרחים סוג ב', שאת הזהות שלהם יש למחוק ולשכוח. בכך מתבטל השוויון שהאזרחות אמורה להציע.

כשהמדינה מתחילה להזדהות עם הזהות והאידיאולוגיה של חלק מהאזרחים, היא מתחילה גם-כן להפלות ביניהם. כיום, האזרחות שלי נמדדת בנאמנותי לציונות.

הצעירים של בל"ד מודעים לכך שהמאבק שלהם הוא נגד הגזענות שמחבלת באזרחות השוויונית לה הם זכאים. והם מודעים לכך שאין לנהל מאבק פוליטי, אפילו לאומי, מחוץ לאזרחות. הם מודעים אפילו שהם חלק מתסריט אבסורדי: דווקא על גביהם, כקורבנות המפעל הציוני, מוטלת האחריות לקדם אזרחות דמוקרטית משותפת להם וליהודים, בעלי המפעל הזה. אזרחות שתכיל גם את אלה שחיו את יפו הערבית, וגם את אלה שהרסו אותה; את אלה שזוכרים את חיפה הערבית אך גם את מי שייהד אותה.

ובזה בל"ד כבר החליטה: "זהות לאומית ואזרחות מלאה" זוהי הסיסמה המרכזית שמלווה את בל"ד בכל מערכת בחירות.

בל"ד הצליחה להפוך את האזרחות ממגבלה לכוח, בכך שהפכה אותה מאזרחות המנוגדת לזהות הערבית, לאזרחות שמתנגשת עם הציונות עצמה. זאת בעת שהמפעל הציוני חשב שהוא "קונה" את הערבים וסוחט אותם באמצעות האזרחות המוצעת להם. וזהו בדיוק האתגר שבל"ד הציבה ומציבה מפני הממסד הישראלי. וזהו בדיוק האתגר שהממסד הישראלי מתחמק ובורח ממנו כל פעם מחדש. 

האופציה הפוליטית שמציעה המפלגה, מהווה דווקא מגן לנערים צעירים בפני כל התלהמות ויהירות. טבעי שעל מנת שנצליח פוליטית ונגביר את כוחנו, נחנך את צעירנו על ברכי המחוייבות המלאה למצע, לאסטרטגיה של המאבק וליעדיו.

אדרבא, המצע והחינוך של בל"ד לא יכול להוביל אלא לפעילות פוליטית טהורה. דרך המצע לומדים הצעירים לתמוך בזכות ההתנגדות לכיבוש, ובו בזמן לכבד את ההבדל בין אופי הפעילות הפוליטית שלנו לאופיה של ההתנגדות בעולם הערבי. אך כל מעשה החורג מהמצע הפוליטי של בל"ד, הוא בגדר מעשה אינדיבידואלי שאינו קשור לתנועה.

יגיע הזמן שבו השב"כ יפסיק להתערב בניהול מאבק אזרחי פוליטי, והממסד הישראלי יחדל מלהשתמש בשב"כ על-מנת לרדוף תנועה פוליטית. אבל כדי שהמדינה תחדל מלהיות מדינת שב"כ, על הכוחות הדמוקרטיים להתחזק. עליהם לצאת משתיקתם המשפילה. 

ח"כ חנין זועבי, בל"ד