הותקפה - ועכשיו לא רוצה סקס: איך עוזרים לה?

הייתי השבוע בבית הכלא כדי לשוחח עם נאשם באונס. תפקידי היה להיפגש ולשוחח איתו כדי לתת חוות דעת לבית המשפט על האירוע. בדרך כלל אני מטפלת בנשים שעברו אונס או אירוע מיני אלים או הטרדה מינית. הפעם הייתי אמורה לפגוש את הצד הפחות מוכר לי של המתרס.

המקרה עצמו לא היה לגמרי ברור. הנאשם, לדבריו, לא התכוון לתקוף והיה בטוח שיחסי המין בוצעו מתוך הסכמה. היא, לעומת זאת, משוכנעת שהוא אנס אותה. יש מצבים שבהם האונס או התקיפה ברורים, והעונש וחומרתו הם הנעלם. יש מקרים שבהם יש קושי בתקשורת בין הצדדים או קושי להוכיח את הכוונות, המעשים ופירוש התוצאות.

מהמפגש עם הנאשם ומהיכרות עם נשים רבות שנפגעו ברור לי עד כמה קשה לעיתים לבית המשפט לפסוק לגבי אשמתו של הנאשם באונס או בתקיפה מינית ולהחליט מה תהיה חומרת העונש. אין לי ספק שהפסיקות נקבעות ומושפעות גם מהעמדות האישיות ומהניסיון האישי של השופט.

המפגש עם הנאשם בתוך כותלי בית הסוהר היה שונה מההתנהלות שלי בדרך כלל. הייתי צריכה להמתין, ליוו אותי לכל מקום ושמרו על החדר שבו שוחחתי. התפקיד שלי היה לקבוע עמדה ולבטא את דעתי האישית והמקצועית. במרפאה שלי, לעומת זאת, אני קובעת את הכללים, אין נוכחים שאינם מוסכמים על ידי הצדדים, ובדרך כלל איני שיפוטית אלא מנסה להקשיב ולהביא לתובנות ולשינוי.

טראומה מחלחלת 

המפגש בבית הסוהר חיבר אותי לאחת ממטופלותיי, אולי מכיוון שסיפורה הוא הצד האחר של הסיפור. הבחורה הצעירה, בערך באמצע שנות ה‭20-‬ לחייה, הגיעה אליי מפני שהיא אינה מסוגלת לקיים יחסי מין מלאים. בכל פעם שהיא מנסה, היא

 סיפרה, היא סובלת מכאבים עזים. חבר אחד כבר גמר איתה בגלל הבעיה המינית שלה, וגם החבר הנוכחי מאיים לנקוט צעד דומה.

היא באה ממשפחה מודרנית יחסית. אומנם לא היו שיחות פתוחות על מין, אבל גם לא איסור או הפחדה. היא התחילה לקיים יחסי מין בתקופת הצבא, והקושי החל כבר בפעם הראשונה. היא חושבת שבמהלך השנים לא רק שהמצב לא הוטב, אלא אף הורע.

בגלל הכאבים, היא אמרה, אין לה חשק מיני. למעשה, אם החבר שלה לא היה מאיים לעזוב אותה, היא הייתה מוותרת על מין בכלל. היא לא מאוננת, היא לא גומרת, ואין לה בעיה לוותר גם על זה. אני לא אוהבת שהן מוותרות, ואני לא מוותרת להן כל כך בקלות.

שאלתי אותה אם היא עברה אירוע מיני טראומטי. היא סיפרה שכשהייתה בת ‭,15 ‬אולי ‭,16‬ היא יצאה עם בחור, ובאחד הימים, אחרי בילוי עם חברים, הוא הזמין אותה לעלות לדירת הוריו. הם צפו בסרט והתחילו להתמזמז. לבסוף היא מצאה אותו ואת עצמה עירומים.

היא הייתה מגורה, הוא היה עם זקפה. זו הייתה הפעם הראשונה שראתה גבר עירום עם זקפה. הוא היה מגורה וניסה לשכב איתה. כשהוא ניסה לחדור, היא נבהלה וביקשה ממנו להפסיק. הוא לא ממש הקשיב לה. הוא הפסיק רק כשהדפה אותו בכוח מעליה, התלבשה וברחה מביתו.

היא הרגישה שעברה אונס. למחרת ובימים שלאחר מכן הוא ניסה ליצור איתה קשר. היא החליטה לא להתלונן וגם לא לדבר איתו יותר. היא לא שוחחה על הנושא עם אף אחד חוץ מאשר החבר הנוכחי שלה ועכשיו גם איתי.

שאלתי אותה איך היא מרגישה שהאירוע השפיע על חייה. היא אמרה שכל פעם שהחבר שלה מנסה לקיים איתה יחסי מין, היא נזכרת באותו אירוע ורואה מול פניה את פני האנס. היא גם סיפרה שהיא מרגישה שהיא לא יכולה לסמוך על אף אדם, ובמיוחד לא על גברים. בהמשך, כששוחחנו על גברים נוספים שקיימים בחייה, התברר שרובם אנשים חיוביים וטובים, והיא 

בוטחת בהם בהחלט, לפחות באופן תיאורטי.

טיפול בעיניים קשורות 

ביקשתי שלפגישה הבאה היא תגיע עם החבר, כדי שאתרשם ממנו ומהקשר שלהם. בן הזוג היה באמת אדם שליו, אכפתי וסובלני. הוא סיפר שהיא העמידה אותו במבחנים רבים, שאחד מהם היה היכולת שלו לקבל את חוסר הנכונות שלה לחדירה, תרתי משמע. לא רק גופנית.

בהתחלה היא סירבה "לגעת" באותו אירוע. היא ביקשה פתרון טכני. נשים שעברו תקיפה מינית חשות פעמים רבות אשמה: אשמה על כך שהגיעו לאותה סיטואציה, אשמה על כך שלא הצליחו למנוע את התקיפה. חלק גדול מהן מרגישות מלוכלכות ומחוללות. קשה לדעת איך האירוע ישפיע על חיי המין העתידיים של המותקפת. ההשפעה קשה יותר אצל נשים שזה הניסיון המיני הראשון שלהן, כיוון שנשללה מהן החוויה החיובית שיכולה להיות ביחסי מין.

הטיפול בצעירה התמקד בהבנת האירוע ובהבנה שמה שקרה שם אינו ההתנהלות המינית הרגילה. היא הייתה צריכה ללמוד לאהוב את גופה ולהתבונן בו בלי לשפוט אותו. היא הייתה צריכה ללמוד שגופה יכול לגרום לה הנאה ושלווה. בהמשך רציתי שהיא תאפשר לבן זוגה לענג אותה. החלק הזה היה קשה יותר.

ביקשתי ממנה לבצע יחד עם בן זוגה תרגיל שקראתי לו "פרה עיוורת‭."‬ אחד מבני הזוג שם מטפחת על העיניים, והשני אמור לתת לו הוראות לטיול בבית או בחוץ. מי שעיניו קשורות אמור לבטוח בבן זוגו שיאפשר לו לצעוד בביטחון ובלי להיתקל במכשולים. לאחר מכן מתחלפים. בן הזוג שלה השתעשע מהתרגיל, המטופלת שלי לעומת זאת חיפשה קירות והתקשתה לסמוך עליו.

חלק גדול מהטיפול עסק ביכולת שלה לסמוך על החבר שלה ולאפשר לו להעניק לה אהבה בלי שתעמיד אותו כל הזמן

 בניסיונות ובמבחנים, או תאחז את ידו ותכוון אותה. ביקשתי מהם לערוך רשימות של הדברים שהם אוהבים זה בזה. התברר שיש ביניהם הרבה אהבה והערכה. היא הייתה זקוקה ליותר "אבלים‭,"‬ סייגים כדי לא להיסחף מדי באהבה אליו.

בהמשך היא למדה ליהנות מהכוס המלאה ולראות אותה ביתר בירור. ברגע שהיא הרגישה שהיא יכולה לוותר על ה"אבל" ועל הביקורת, ולהכניס אותו בלי מגבלות לליבה, היא הצליחה גם לקיים יחסי מין נעימים ומשוחררים. בסיטואציה המינית היא ראתה אותו ולא את הבחור שתקף אותה.

הסיפור שלה העלה במוחי זיכרונות רחוקים מהימים שבהם עליתי לבקר ידידים ודבר לא קרה. חשבתי גם שסבתא שלי אמרה שצריך להיזהר מבנים. מה בדיוק אגיד לבנות שלי?

אירועים מיניים ראשונים הם בעלי משמעות רבה להמשך החיים ולתפיסה המינית. לעיתים בנות צעירות שעברו טראומה מינית מפתחות תיעוב או רתיעה ממין, לא מוכנות להתנסות במין, או שהן משמינות בלי הכרה כדי שלא יימשכו אליהן ולא יהיה להן צורך להתמודד עם המיניות שלהן. חשוב לציין שלעיתים גם בנים מותקפים. לא פעם לא מדובר באונס ברוטלי אלא בפיתוי. הגבר המבוגר מהווה דמות תומכת שחסרה לילד בביתו ומנצל את סמכותו גם למין.

המגע שכל אדם צריך הוא נעים ומפנק. התנסות כזאת יכולה לגרום בעתיד לחפש מין דומה עם גבר. אין ספק שכדאי ליצור חוויה מינית ראשונה ממקום בטוח ואוהב. הסבתות כבר אמרו את זה, ואני חושבת שזה נכון.

הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בי"ח בילינסון