פיצ והפרופסור או טרן אוף רציני

אני יכולה כבר עכשיו לדמיין את הטוקבקים: "אין לך מושג אהבה אמיתית מהי..." - "נשים הן שיטחיות!" - "אני מאחל לכל הבנות הרדודות האלה חיים של רווקות ואומללות"! יכול להיות שכל זה נכון, יכול להיות שלא. עדיין, סיפורים כמו אלה מתרחשים על בסיס יומיומי, שעה-שעתי, דקה דקתי. נשים שופטות גברים וגברים שופטים נשים. הנה דוגמה משלי:

חברתי פיצ ואני יושבות על המדרכה מחוץ לבר ההיפסטרים הקבוע שלנו. האספלט חם והבירה גם כן. כהרגלנו אנחנו מתלוננות על השעמום. אנחנו מכירות את כולם,

 כולם מכירים אותנו. אין כבר בחורים שווים בתל אביב. אנחנו צמאות ומשתוקקות למעט אקשן. "גם פלירטוט חסר תוחלת יספק אותי" אני אומרת לפיצ. "אותי לא", היא עונה בטון הנחרץ שלה. פיצ היא בחורה רצינית והיא מחפשת אקשן רציני. בייאוש אני מסובבת את ראשי כה וכה, מקווה למצוא איזה סלסיצ'ון חדש שרק יצא מאריזת הוואקום. ואז אני מבחינה בו. אומנם לא חדש, אבל בכל זאת, תוצרת חו"ל, כזה שלא רואים על בסיס שעתי בתל אביב. הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה נחשבת בארה"ב שמגיע כל קיץ לארץ כדי למצוא את המיועדת. אני רואה שהוא שם עין על פיצ ומכירה ביניהם: "פיצ-פרופסור, פרופסור-פיצ". כל הערב הם מפלרטטים במרץ, רוקדים דיסקו בתנועות נועזות ומסתכלים אחד על השנייה כמו וינסנט וגה ומיה וואלס.

אנחנו עוזבים את הבר ועוברים לאחד אחר. הפרופסור מזמין את פיצ לדרינק, אין ספק שהעניינים מתחממים. כשהם רוקדים אני רואה איך היא שולפת את מהלכי הפיתוי שלה: ידיים על הכתפיים שלו ומבט של "תבדר אותי". כשהוא מחבק אותה אני אומרת לעצמי "או- או". חיבוק-זיעה צמוד אחרי היכרות קצרה כל כך הוא ללא ספק סימן לחיבה. אני נתקפת חרדה ומדמיינת איך היא עוזבת איתו לארה"ב ומשאירה אותי להשתעמם לבד בברים של היפסטרים בתל אביב של יולי-אוגוסט. לפנות בוקר היא מודיעה לי שהם הולכים יחד לים "לצפות בזריחה".

"ג'ולס!", היא מעירה אותי בשיחת טלפון ביום שבת בתשע בבוקר. חוסר התחשבות פנומנלי, אבל בעיר צחיחה כמו זו חוויות של אחרים הן גם החוויות שלך. "פיצ", אני שואלת, "זה הכרחי שתספרי לי על הפרופסור עכשיו?". בעצם אני מעמידה פני

 מתעצבנת בעודי מחכה בקוצר רוח לשמוע סיפורי זימה ותשוקה. "אז הכל התחיל הכי לוהט", מהלגת פיצ. "כבר הרבה זמן שלא הייתי ערה בזמן הזריחה, זה הזכיר לי טיולים שנתיים בתיכון, כשמדברים כל הלילה ומחכים שהשמש תעלה רק כדי להתנשק. הוא סיפר לי על המחקר שלו, משהו על אנשים עשירים, משהו בכלכלה בלה-בלה-בלה. אבל הוא מיד הוריד חולצה, אז לא היה לי אכפת להקשיב לסיפורים שלו. וככה הלכנו לנו יד ביד על החוף וגם אני סיפרתי לו על עצמי ומה אני עושה בחיים. הכל, גם הדברים המביכים וגם הדברים שמתגאים בהם. אמרתי לו באופן חד משמעי שאני גם אמנית וגם מלצרית. נראה לי שהוא דווקא אהב את זה".

"אה-הה". אני מחכה לאקשן האמיתי, פיצ סטייל.

"בכל אופן, הכי לוהט, החזה החלק שלו לאור הירח והריח של הזיעה והמלח של הים ואני כבר הכי בסקסי-טיים רק מחכה לתקתק עניינים ולספר לכם הכל מחר

 בבוקר. והוא לוקח לי את היד ומלטף לי את הגב ואני חושבת לעצמי יאללה שתגיע כבר הזריחה ובדיוק אז קרה האסון".

"מה קרה?"

"אוי, זה היה פשוט דוחה, אני לא רוצה לדבר על זה"

"פיצ, זה הסוף שלך!"

"אני לא יודעת איך לא שמתי לב לזה לפני, אבל זה ממש הפתיע אותי. זה היה כמו נעלי ספורט גזורות בצבעים של כתום ושחור והיה שם משהו שנראה כמו שרוכים מחוטי ברזל דקים והיו לזה חורים במקומות מוזרים. זה היה אחד הדברים הכי המכוערים שראיתי בחיים".

"מפלצת מסתורית מסתובבת חופשי בחופי תל אביב?"

"הלוואי. הנעליים שלו! מין קרוקס מעוותות, כאילו מתוחכמות, כאילו מעוצבות, קרוקס של עשירים".

"איכס, אז מה עשית?"

"אמרתי לו חד וחלק"

"מה אמרת לו?"

"הסנדלים שלך הם טרן אוף רציני"

רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה

ומה לובשת ג'וליה בתמונה? שמלה: בנות; תיק: פל ארנקים; צמיד: מנגו