היסטריה ישראלית מיותרת

תגובתה של ממשלת ישראל לדו"ח ועדת גולדסטון היא תגובה היסטרית ולא עניינית. הוועדה לא קבעה כי לא היתה לישראל עילה מוצדקת במשפט הבינלאומי לפתוח במבצע עופרת יצוקה, אלא ביקרה את אופן התנהלות המבצע, או ליתר דיוק, החלטות מבצעיות ספציפיות במהלכו.

גם מלחמה מוצדקת יש לנהל במסגרת כללי הלחימה על פי המשפט הבינלאומי, ורשויות צה"ל הודו במפורש כי הצבא התנהל באופן שונה לחלוטין מאשר במצבי לחימה קודמים, כאשר הציב את שלום חייליו כמטרת על, גם במחיר פגיעה לא מוצדקת באוכלוסיה אזרחית. אך גם מלחמה מוצדקת יש לנהל באופן חוקי ומוסרי. 

באופן אירוני, על הקהיליה הבינלאומית להלין גם על התנהלותה במקרים קודמים, בהם מוסר הלחימה של צה"ל ביקש למזער ככל האפשר פגיעה בחפים מפשע גם במחיר כבד של פגיעה בחיילינו (כמו במבצע חומת מגן בג'נין לפני שבע שנים), מדיניות שלא מנעה גינויים והכתרה לא מוצדקת של פעילות צה"ל כטבח או פשע נגד האנושות.

ובכל זאת, הצהרות פוליטיות אנטי-ישראליות בעבר אינן דומות לדו"ח ועדת חקירה משפטית בראשות משפטן בינלאומי דגול, שאי אפשר להאשימו באנטישמיות ואפילו לא באנטי-ציונות.

אינני יודע אם אכן ביצעה ישראל פשעי מלחמה כהגדרתם במשפט הבינלאומי במהלך מבצע עופרת יצוקה, אך דיווחים עיתונאיים, תמונות כלי התקשורת, תוצאות המבצע מבחינת אבדות אזרחיות והרס עצום של רכוש, היו צריכות להביא לבדיקה משפטית רצינית על ידי רשויות ישראליות אמינות ובלתי תלויות, לפרסום מסקנות ולהפקת לקחים. התנהלות כזו היתה לא רק נכונה מבחינה משפטית, אלא חכמה מבחינה מדינית.

מדיניות הטמנת הראש בחול של ממשלת ישראל הביאה לכך שעתה כדור השלג של המשפט הבינלאומי מתגלגל ותוצאותיו עלולות להיות חמורות הרבה יותר גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית מהתוצאות, לו היתה מתבצעת חקירה ישראלית רצינית, אפילו אם היא היתה מביאה למסקנות כי חלק מהמעשים היו בניגוד לחוק הבינלאומי. כך פעלנו נכון לאחר הטבח בסברה ושתילה, זכינו לכבוד מהמדינות הנאורות וללא השלכות משפטיות אישיות או לאומיות מרחיקות לכת.

אין זה מאוחר מדי. במקום לתקוף את האו"ם על כך ש"הוא מעודד מעשי טרור" ולפתוח במסע חסר סיכוי לשכנע מנהיגי מדינות אחרות להסתייג מהדו"ח, עלינו לחזור לערכי המוסר ושלטון החוק שלנו עצמנו, ולבדוק באופן מעמיק ורציני את ממצאיו ומסקנותיו לפרטיהן.

פרופ' עלי זלצברגר, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה