האם ישראל מונעת רשת סלולר פלסטינית שניה?

שלשום, ה-15 בספטמבר, חל תאריך היעד עליו הכריזה חברת ווטניה מובייל, זוכת המכרז להפעלת הרשת הסלולרית השניה ברשות הפלסטינית, לקבלת טווח התדרים הדרוש לה להשקת השירות.

לפי הודעתה מלפני מספר שבועות, אם לא תקבל החברה את התדרים, היא תדרוש בחזרה מהרשות את אגרת הרישוי ששילמה בנוסף לפיצויים כספיים נוספים.

בכך מגיעה לשיאה השבוע, תסבוכת בת למעלה משנתיים שבה מעורבים משרד התקשורת הישראלי, הרשות הפלסטינית, טוני בלייר, חברות סלולר ישראליות, תאגידי תקשורת מהמפרץ הפרסי, צה"ל, והרבה מאוד כסף.

לכאורה, מדובר על סכסוך טכני פעוט שלא צריך לענין את הקורא הישראלי, אולם לתוצאותיו צפויה להיות השפעה ארוכת טווח על הכלכלה הפלסטינית, ודרכה, לפי היגיון "השלום הכלכלי", גם על תהליך השלום כולו.

בנוסף לכך, זוהי דוגמא מדאיגה לאופן שבו פקידי משרד ממשלתי מקבלים החלטות בעלות השלכות מדיניות עמוקות תוך סירוב מתמשך לשתף את הציבור בשיקולים המנחים אותם.

תקציר העלילה

אבל לפני הכל, תקציר העלילה. בהסכם "אוסלו 2" מ-1995 נקבע שישראל תאפשר לרשות הפלסטינית להקים רשתות תקשורת עצמאיות, כולל רשת סלולרית שעבורה

ישראל תקצה תדרים כנדרש. ואכן, ב-1997 החלה חברת פלטל הפלסטינית להפעיל את "ג'אוואל" - רשת הסלולרית הראשונה בשטחי הרשות.

למרות רוחב פס זעום שהוקצה לה על ידי ישראל, ומגבלות על מיקום אנטנות בשטחי C המהווים 60% מהגדה, הצליחה ג'אוואל להפוך להצלחה עסקית מסחררת, ולמונופול הפרטי הגדול והחזק ביותר בכלכלה בפלסטינית.

השלב המתבקש הבא בצמיחת שוק התקשורת הפלסטיני היה פתיחתו לתחרות, ולשם כך במרץ 2007 העניק משרד התקשורת הפלסטיני לחברת ווטנייה זכיון להפעלת רשת סלולרית שניה.

דו"ח של הבנק העולמי מינואר 2008 קבע שכניסתה של מפעילה שניה תשפר את היעילות בסקטור הטלקומוניקציה, תוזיל את המחירים לצרכנים, תחזק את היכולות הרגולטוריות של הרשות, ויהיו לה "השלכות מרחיקות לכת בכל תחומי הכלכלה הפלסטינית".

לא פלא, אם כן, שהקמת רשת ווטנייה הפכה לפרויקט דגל עבור טוני בלייר, נציג הקוורטט, אשר הכריז במאי 2008 על התחייבות שניתנה לו מישראל להקצות את טווח התדרים המינימלי הדרוש להתחלת פעילות הרשת. חודשיים לאחר מכן חתמו נציגים ממשרד התקשורת ומצה"ל על מסמך הבנות עם הרשות הפלסטינית המכיל לוח זמנים להקצאת 4.8 מגה-הרץ של תדרים, שהיתה מתוכננת להסתיים ב-1 באפריל 2009, עם אפשרות לדחיה עד ה-1 ביולי לכל המאוחר.

כמעט 4,000 משרות אבדו

נדמה היה שהכל מוכן עבור ווטנייה: סקטור סלולרי רעב לתחרות, שפע של הון תאגידי מכוויית ומקטאר, מנכ"ל סקוטי בעל נסיון בהקמת רשתות סלולריות מאפס בעירק

ואפגניסטן, וחשוב מכל, מערכת הבנות עם ישראל על הקצאת תדרים שגובתה על ידי שמו ויוקרתו של טוני בלייר.

החברה הוציאה כ-350 מיליון דולר על אגרת הרישוי לרשות הפלסטינית ובניית למעלה מ-300 מגדלי תקשורת ברחבי הגדה, אולם נכון להיום, יותר מחמישה חודשים אחרי המועד בו אמורה היתה הרשת להתחיל לפעול, ישראל לא הקצתה את אותם 4.8 מגה-הרץ.

אם מניעת הקצאת התדרים תביא אמנם לביטול הפרויקט, הנזק יהיה אדיר. לא רק שהרשות תיתבע להחזיר לווטנייה את הכספים שהיא כבר הוציאה, אלא היא תאבד את 650-700 מיליוני הדולרים שהחברה התחייבה להזרים במהלך עשר השנים הקרובות.

שוק העבודה הפלסטיני יאבד כ-750 משרות שווטנייה תכננה לספק באופן ישיר, ועוד 2,000-3,000 איש שהיו צפויים להתפרנס מהחברה באופן בלתי ישיר יאלצו לחפש מקורות פרנסה אחרים.

השוק הסלולרי הפלסטיני ימשיך לסבול מעול המונופול של ג'אוואל, והצרכן הפלסטיני לא יהנה משיפור השירות והוזלתו. אבל חמור מכל הוא הנזק ארוך הטווח שיגרם לתדמית של הכלכלה הפלסטינית בעיני משקיעים זרים, הרגישים מאוד מטבעם לסיכון של ביטול חוזים ואי עמידה בהסכמים.

משרד התקשורת: הפלסטינים אשמים

מעבר לחוסר הצדק ואי-ההגינות שבדבר, קשה לראות כיצד גרימת נזק כה כבד מתיישבת עם המדיניות המוצהרת של הממשלה הנוכחית וקולות הסיפוק שבוקעים ממנה נוכח שיעורי הצמיחה של הכלכלה הפלסטינית. קשה לא פחות לקבל את העדר השקיפות של התהליך. בעוד שצוותו של בלייר מטיל את האחריות על העיכוב בלעדית על ישראל, כל מה שמוכנים לומר במשרד התקשורת הוא שהבעיה היא בצד הפלסטיני.

מהי אותה בעיה? על כך לא פורסמו עד היום תשובות ברורות. "בדרך כלל, כאשר מתנהל תהליך מו"מ", כתב נציג המשרד בתגובתו הדידקטית לנסיון נוסף לבירור הענין, "מנסה כל צד לשפר עמדתו ולהפעיל 'מנופים' שונים" (גרשיים במקור).

זה נכון. נכון גם שבדרך כלל, כאשר לעובד ציבור מוענק על ידי הציבור הכוח להקצות משאב ציבורי, כמו ספקטרום תדרים, הוא חייב לציבור הסבר על השיקולים המנחים אותו, בעיקר אם נוצר הרושם שהם עומדים בניגוד למדיניות הממשלה ולאינטרס הציבורי.

ניתן לשער שהעקרון המנחה במשא ומתן הקשוח שמנהלת ישראל עם הרשות הפלסטינית הוא אותו עקרון כמו בהקצאת משאבים אחרים: ככל שניתן להם פחות, ככה אנחנו נרויח יותר. זהו אותו חשבון סכום-אפס פשוט ומוכר.

אנחנו לא פראיירים

לאחרונה פורסם כי ישראל הסכימה להעביר לרשות 3.8 מגה-הרץ, אולם נציגי ווטניה טענו שהמינימום הנדרש הוא 4.8 מגה-הרץ, והצדדים נפרדו שוב ללא הסכמה. אנחנו הרי "לא נהיה פראיירים".

אבל האם לנו, לציבור, תועלת גדולה יותר מעוד מגה-הרץ אחד של תדרים שהצלחנו לסחוט מהפלסטינים או מכלכלה פלסטינית בריאה ומשגשגת יותר? ואם בסופו של דבר יועבר טווח התדרים במלואו, מדוע היה צריך לעכב את התהליך כל כך הרבה זמן? מי באמת הרוויח מכך?

המנעותם של פקידי המשרד לאמץ מדיניות של שקיפות ולאפשר דיון ציבורי בשאלות האלה, מחזקת את החשד העולה מהצד הפלסטיני שהם פועלים תחת לחץ מצד מפעילות הסלולר הישראליות ומצד גורמים בצבא.

אם אמנם הצבא הוא זה שמסרב להזדכות על נתח מספקטרום התדרים העומד לרשותו, נשאלת השאלה מדוע לא ניתן היה לדעת זאת קודם, לפני שהתחייבה ישראל לאפשר את הקמתה של רשת שניה?

אולם, אין כל ספק שהמרויחים הגדולים במידה שווטניה לא תקום הם רשת ג'וואל הפלסטינית, שתמשיך ליהנות מהמונופול שלה, והמפעילות הישראליות, שלא רק ישמרו על ספקטרום התדרים העומד לרשותן, אלא יוכלו להמשיך ולהחזיק ביתר קלות בנתח של 20-45% משוק הסלולר הפלסטיני, לפי הערכות שונות.

מחנק התדרים בצד הפלסטיני וההגבלות על הקמת תשתיות בשטחי C גורמים לרמת שירות נמוכה, המאלצת פלסטינים רבים להחזיק במקביל לג'וואל גם בכרטיס SIM

של חברה ישראלית, לרוב של סלקום או אורנג'.

מספרים שאפילו במשרדי פלטל, המפעילה של ג'אוואל, ברמאללה, עוצמת הקליטה ברשת סלקום גבוהה יותר מאשר של הרשת הפלסטינית. חשוב לציין בהקשר זה שלפי הסכמי אוסלו אסור למפעילות סלולר ישראליות לפעול בשטחי הרשות הפלסטינית.

הזדמנות לכחלון

אבל כמו בכל פארסה, גם בסיפור הזה גלומה הזדמנות לגדוּלה. כפי ששר התקשורת הקודם הוכיח שבכוחו להתייצב מול הלובי החזק של מפעילות הסלולר ולכפות עליהן את ערכי טובת הצרכן, כך יכול גם עכשיו לקום שר התקשורת משה כחלון, ולהפעיל את אנשי משרדו על פי ראייה מדינית רחבה שחורגת, כך נראה, מספקטרום השיקולים שלהם.

עליו להורות עוד היום על הקצאה מיידית של התדרים הדרושים להשקת השירות של ווטנייה, לסייע בכל דרך ליצירת תחרות בריאה בסקטור התקשורת הפלסטיני, ולא פחות חשוב, להנהיג נהלים של שקיפות בפעילות משרדו.

אם למחרת הוא יקבל טלפון זועם ממנכ"ל של חברה סלולרית ישראלית כזו או אחרת, הוא יוכל פשוט להגיד לו: "עזוב אותך מהעצבים. מה בסך הכל כולנו רוצים? שיהיה קצת כיף, לא?" 

הכותב הוא אנליסט לאזור המזרח התיכון בחברה המספקת תחזיות סיכון פוליטי למגזר העסקי