לקראת החגים החלטתי: לסגור קשרים כמו שצריך
יעלי ואני החלטנו, שאם קשר נגמר כנראה היתה לכך סיבה טובה, ושלמרות הריגוש של החזרה להיות ביחד, עדיף להפסיק עם ההתקמבקויות המיותרות האלה ולהתחיל משהו חדש
יש משהו מאוד מרגש בקאמבקים. קשרים מסוימים, משאירים לנו בדיעבד טעם של החמצה, גם אם בסיומם נדמה היה כי זה הדבר הכי נכון. לפעמים לרגע, נזכר בהם, ונחשוב על כך שיש משהו בלתי פתור בינינו, ונרגיש עמוק בפנים שמתישהו, ברגע שבאמת לא נחשוב עליהם, הם יצוצו.
ובגלל שאני נגד להתחרט על מה שלא ניתן לשנות, במקום להצטער על הפרידה הראשונה המיותרת ולחשוב על כאב הלב, החלטתי ללמוד לקח לעתיד. בזכות אותו בחור החלטתי שלעולם לא אפסיק קשר מתוך החלטה של רגע, לא אלך משם לפני שאני שלמה ב- 100 אחוז שזה הדבר הנכון.
חברה שלי, יעלי, פיתחה אינטואיציות מיוחדות לנושא. מידי פעם היא אומרת שבדיוק חשבה על איזה בחור מהעבר שלה ומעניין מה קורה איתו. יום-יומיים למחרת, היא שוכחת ממנו ומספרת על דייט חדש, אבל אז נחשו מי צץ? בדיוק! אותו הבחור מהעבר.
האינטואיציה שלה חורגת גם מעבר לגבולות של החיים של עצמה ותקפה גם לגבי, היא יכולה לשאול "אז מה עם הבועז הזה שהיה לך?", ואני אגיד לה שהיא סוג של הזויה ואשאל איך בכלל הגיעה לחשוב עליו. וכמובן שאחזור הביתה בערב ואגלה מייל מיוחד מ... ניחשתם נכון, מבועז בכבודו ובעצמו.
ולמרות שיעלי, בלי להתכוון, קצת הכינה אותי לתרחיש שכזה, הלב שלי דופק מההלם ועוברות כמה דקות עד שאני מתאוששת ומוכנה נפשית לקריאת השורות.
כשאחד כזה צץ, אני שוכחת למה זה בעצם נגמר. משהו בי אומר שאם משהו גרם לו לחזור, ואותו המשהו משנה לי את קצב פעימות הלב ומזכיר לי שהשריר הזה עדיין בכושר, אז כנראה ששווה לנסות שוב. והחזרה תמיד מרגשת, נשיקת הקאמבק הראשונה הרבה יותר מסעירה מהראשונה הרשמית, שלא לדבר על הקאמבק-סקס ששם את המייק אפ-סקס בכיס הקטן.
מצאנו את עצמנו מנסות שוב
יעלי ואני החלטנו לקראת החגים, שאם קשר נגמר כנראה היתה לכך סיבה טובה, ושלמרות הריגוש של החזרה להיות ביחד, עדיף להפסיק עם ההתקמבקויות המיותרות האלה ולהתחיל משהו חדש, בלי משקעים מהעבר.
עוד מבט:
סודי ביותר: רשימת המשימות הפרטית שלי
א. פניני
בבוקר, לפני שיצאתי לעבודה, ניגשתי למקרר לסקור את הרשימה שהכנתי לקראת תשס"ט, כדי לעודד ולדרבן את עצמי לקראת היום החדש. להפתעתי חלו בה כמה שינויים קטנים
אז נכון שהגענו למסקנות, אבל לפני שהספקנו ליישם, צץ לה איזה בחור מלפני חמש שנים שאמר לה שבדייט האחרון שלהם הוא היה נורא טרוד והוא רוצה הזדמנות נוספת, ולי קפץ במסנג'ר מישהו שחלם עלי בלילה, ומצאנו את עצמנו מנסות שוב, עם בחורים שמסיבה זו או אחרת זה לא הלך, ואין באמת סיבה שזה יילך היום.
האחרון שחזר תפס אותי בהפתעה, בעצם, כמו כל קאמבק אחר שהיה לי. איתו זה היה קצת אחרת. במשך תקופה ארוכה רציתי שיחזור והרגשתי שהלכתי משם מהר מדי. פחדים חדשים שגידלתי עם השנים ועם הקשרים, גרמו לכך שברחתי בגלל קריזה של רגע, ולא באמת נתתי לו צ'אנס להגן עצמו ועל השטויות שעשה כנראה מאותן הסיבות.
מהתגובה שלו הבנתי שכנראה קפצתי למסקנות מהירות, ובכדי שלא ארגיש אחר כך חרטה, ניסיתי לתקן, אבל היה מאוחר מדי. הוא כעס, האגו שלו התנפח והוא הטיל וטו על ניסיון נוסף.
ידענו שנינו בוודאות שאנחנו לא מתאימים
וכך נפרדו דרכינו, כשאני סוחבת שק קטן של חרטה אך עוברת הלאה מתוך כבוד להחלטה שלו. כשהוא חזר, ניסינו שוב. הפעם כמו שצריך, והפעם, כשזה נגמר, ידענו שנינו בוודאות שאנחנו לא מתאימים.
אני נגד להצטער על דברים שהיו ולא ניתנים לשינוי. בדיוק בגלל זה, אם אני חושבת שהפרידה היתה טעות, אני משתפת את הצד השני כשזה עוד טרי, ואם הוא לא חושב כמוני אני מכבדת ומשחררת.
ועוד אחד:
הפסקה בקשר אינה בהכרח הסוף שלו
טלילה תום
דבר אחד לא ידעתי בביטחון מלא - כמה אתה אוהב אותי. תמיד הייתי החזקה מבין שנינו, ולכן לא ידעתי אם אני יכולה לעצום עיניים וליפול לאחור, בידיעה שלא אשבור את הראש. אז בדקתי
ואז נכנס לחיים שלי בחור חדש, ללא היסטוריה משותפת וללא משקעים. בהתחלה היה כיף ומאתגר. האם נצליח לגשר על השוני בינינו? אבל בכל דייט גיליתי עוד דבר שלא התאים לי. מלנכולי, כבד, שיפוטי, חסר טאקט, וקר, מאוד קר.
כל דייט הסתיים בדיווח על כך שהוא מעניין, ובאמת בנאדם טוב, אבל לא כזה מתאים לי, והקור שלו לא נעים לי בכלל. ובכל פעם נשאלה השאלה "מה גורם לי להמשיך?", והתשובה היתה שהפעם אני נשארת כל עוד אני לא בטוחה ב- 100 אחוז שאני רוצה ללכת.
אין שם שום דבר שטוב לי
הרגשתי שיש איתו 70 אחוז אי-התאמה, היו לו הערות לחלוטין חסרות טאקט, וכך האחוזים עלו ל- 85 אחוז. הופתעתי מכך, שלמרות הלבטים והאינטונאציה, הרצון לקבל תשובה אמיתית וסופית חיזקו לי את הרצון להמשיך ולנסות, באמת לנסות.
מצאתי את עצמי יוזמת יותר, אמיתית יותר ומרשה לעצמי באמת להיות שם. אבל הגיע היום בו התקשרתי לחברה ואמרתי לה שעם כל הטוב שיש בו, אין שם שום דבר שטוב לי, שאני פשוט לא רוצה להיות שם.
זה הרגיש טוב, לדעת לחלוטין שזה לא זה, לא ללכת בגלל משהו שהוא עשה או אמר, לא מתוך תחושת בטן שיכולה להתבסס על משהו מקולקל שאכלתי, או להתבסס על פחד, אלא תשובה אמיתית – סופית! והיופי היה ששעה אחרי שאמרתי לחברתי שזהו, אני יודעת שזה בוודאות לא "זה", אותו בחור התקשר להגיד את אותו הדבר, אפילו חסך לי את מבוכת השיחה...
אז זו אחת ההתחלות החדשות שלי לשנה החדשה, לסגור קשרים כמו שצריך. כשנמצאים בקשר, לנסות ב- 100 אחוז ואם מסיימים אותו, אז רק כשמגיעים ל- 100 אחוז. והכי חשוב, שההתחלה הבאה תהיה 100 אחוז התחלה חדשה.
לחיי התחלות חדשות!
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
