כשאת אומרת שמאל למה את מתכוונת
אם כבר מציעים לשמאל לשתוק, מן הראוי לעשות זאת תוך כדי פעולת מחאה ברורה נגד העוולות שחייבים למנוע
למקרא כותרת הטור של נסים קלדרון, "השמאל בעת ההיא יידום", לרגע התמלאתי תקווה: הנה אדם שערך חשבון נפש ומתוך ההתבוננות הפנימית, הבין שמשהו באמת איום ונורא מתרחש במחוזותינו. נמאס לו כנראה להיות עלה התאנה של הימין, אולי הוא אפילו חשב שהגיע הזמן לתת להם לשבור את הראש לבד ולהפסיק את כל הפטפטת הלאומנית של השמאל הפופוליסטי המתחנף. אולי הגיע זמן של "עת לעשות לשם הפרו תורתך". חשבתי שנמצא סופסוף מי שיאמר לשמאל: "שקט שיהיה פה!", כדברי מאיר ויזלטיר. רוצה לומר: אנשי שמאל יקרים, עת לשתוק ולעמוד כתף אל כתף עם הפלסטינים שאדמותיהם נשדדות לאור יום, ואנשיהם נלקחים למאסר בלילות, הכל בפיקוח החוק והצבא.
עכשיו, כשהשמאל מרוסק והעם כולו נגדנו, תפקידו של השמאל במערך הכיבוש מסתכם בייצור איצטלה של קידמה דמוקרטית, על מנת שלעולם המערבי יהיה יותר קל להמשיך לתמוך בעוולות הכיבוש, אולי הגיע זמן שתיקה.
הו, איזו שתיקה רועמת זו היתה יכולה להיות: לא לומר דבר, רק להגן בגופנו על הנדכא, רק לקשור את גופנו בשלשלאות לבתי פלסטינים או עניים אחרים שהחוק בא להרסם. פשוט להתיישב ולא לתת לאיש להכנס. לחסום את שער החוק הגזעני שעליו מושתתת מושבת העונשים הארורה שלנו, לחסום עד שיגררו אותנו בציצית שיער ראשנו המאפיר והמידלדל.
הרי שני דברים יש בעולמנו: גוף ושפה, ואכן אם השפה נכשלה, יש לשתוק ולפעול עם הגוף. כמו בבילעין, כמו בנעלין, כמו במזרח ירושלים. כמו באום אל פחם: נעמיד את גופנו בחזית ונשתוק, אולי כמו הנשים בשחור, אולי כמו האנרכיסטים נגד הגדר.
אך לא לשתיקה הזאת התכוון המחבר. הוא התכוון לא לעשות דבר, להמשיך את החיים כפי שהם, אולי לעזור קצת לאיזה נידכא בן גזע השליט היהודי, אך חס וחלילה לא לתת ליהודי השליט לחשוב לרגע שאנחנו לא איתו. שלא ירגיש נטוש. לא נמנע גזל של אדמות, לא נבוא באישון לילה ונפרק את הגדרות. נהיה ממושמעים. נשתוק ונקווה לטוב.
ואז חשתי בעצם שהשאלה המרכזית שצריך להפנות היא: "כשאת אומרת שמאל, למה את מתכוונת? כי את אומרת שמאל כל כך בחן, שהוא נשמע לי עוד יותר ימין מהם".
אז ברצינות, איזה שמאל צריך לשתוק? מימינו העמיד קלדרון את הספרי ויניב, אבל לתועבה הזאת לא יהיה מקום בשמאל. היא משתמשת בשפה לאומנית אנטישמית, מכנה קוסמופוליטנים יהודים בשם יהודונים, כמו לאומנים מזמן אחר וממקום אחר. בשל אותה תכונה קראו לסבי יהודון.
לשמאלו העמיד קלדרון את מירון בנבינשתי ובמחי דמגוגיה פסל את כל התנועה הדו לאומית שבנבנישתי שייך לה. הוא ציין את הטבח ביוגוסלביה אך שכח לציין שמעשי הטבח הנוראים בהיסטוריה בוצעו על ידי עמים שהציבו את ערך האחידות האתנית כערך עליון.
אין בכוונתי לפתוח את החזית למען דו לאומיות כאן. נניח לרגע שאנחנו הדו לאומיים טועים. בכל זאת, על קלדרון להודות שרק על דו לאומיות שווה לדבר. על השאר באמת אפשר לשתוק. בסופו של יום צריך להתכונן לכל עתיד אפשרי, והדו לאומיות הרי כבר כאן, מתדפקת בשער משני צידי הגדר.
לשתוק או לא לשתוק, זו לא השאלה. עלינו לעמוד בגופנו, כתף אל כתף, בבילעין, בנעלין, באום אל פחם, ולזכור שיש דבר שלימדונו לפני שנים רבות בתנועת הנוער, אמת פשוטה שאפשר לומר גם עם השפה וגם עם הגוף: "אחווה יהודית ערבית".
לפנייה לכתב/ת 
