יוצאת עם עיוור, והוריה חושבים שהיא משוגעת

שאלה:

אני בחורה בת 19, שיוצאת עם בחור שהתעוור לפני מספר שנים. הוא מאוד מוכשר ועצמאי, לומד לתואר ראשון באוניברסיטה ומתפקד לגמרי בעצמו. הבעיה היא שההורים שלי, מהרגע הראשון שסיפרתי להם, מעצם היותם פרימיטיביים מאוד, התנגדו לקשר בכל תוקף. גם כשסיפרתי שהוא מאוד מוצלח ועצמאי ושאני אוהבת אותו, שום דבר לא עזר. בתחילה הם ניסו למנוע ממני להפגש איתו, ואחר כך אבא שלי איים לזרוק אותי מהבית.

החלטתי שאני חייבת הפסקה ונשארתי אצל אחותי לכמה ימים, כשבזמן הזה אמא שלו נחלצה לעזרתי וניסתה לרכך את ליבם של הוריי. המצב נרגע לכמה ימים ואבא שלי התחנן ובכה שאחזור הביתה, אבל מאז המצב שב לסורו – ריבים מתמשכים וצעקות, ההורים שלי חושבים שאני משוגעת ומציעים לי טיפולים פסיכולוגיים. הם לא מבינים שאני בסך הכל צעירה ומאוהבת. אני מאוד אוהבת את הבחור, והוכחה לכך היא שאנחנו עדיין ביחד על אף יחסם של הוריי. אני לא רוצה להיפרד ממנו. מה עליי לעשות? 

תשובה:

מכתבך האמיץ מהווה המשך לדיון החשוב שפתחנו כאן, בערוץ יחסים, לגבי קשר בין אדם נכה לאדם בריא. נכות היא קשת כה רחבה של בעיות, החל מבעיות קלות כמו צליעה בעקבות תאונה או בעיות מוטוריות ועד בעיות קשות שמגבילות את האדם הנכה ופוגעות מאוד באיכות חייו. אבל לא צריך להיות בהכרח קשר ישיר בין המצב הגופני לבין איכות הקשר הזוגי. הזוגיות הטובה היא תוצר של גורמים רבים, חלקם גופניים, חלקם מנטליים ורגשיים. אדם בריא בגופו יכול לאמלל את בת זוגו מאוד בגלל אישיות קשה, ולהפך, ניתן לראות זוגות שלמרות מגבלות גופניות שונות משיגים אושר, אהבה וקשר טוב.

לכן, אני מפנה את דבריי קודם כל להורייך ומקווה שהם יקראו את הדברים:

הורים יקרים, בתכם צעירה מאוד, ונמצאת בקשר שגורם לה שמחה ואושר. אתם פועלים בדרך שרק מרחיקה אותה, בכך שאתם תוקפים את הקשר ולא מוכנים לבדוק את העניין לגופו. העיוורון אמנם הוא נכות שמקשה על החיים, אבל יש אנשים רבים שלומדים לחיות עם מגבלותיהם, ודווקא בזכות ההתמודדות עם המגבלה, הופכים להיות אנשים חזקים, רגישים וטובים. האם אתם מכירים את החבר של בתכם? האם בדקתם מה אופיו? אילו תכונות נוספות לו למרות העיוורון?

בתכם פנתה לערוץ יחסים כי הגיעה למבוי סתום. היא רוצה קשר איתכם, אתם הוריה, והיא זקוקה למשפחה קרובה, אבל אתם דורשים ממנה לוותר על קשר יקר לא פחות, ולמעשה, אתם מראים שאינכם סומכים על שיקול דעתה. ההתנגדות שלכם עלולה להעצים עוד יותר את ההתנגדות שלה ולהביא לקרע משפחתי כואב. אם הקשר יתנתק, תהיה לכם עוד פחות השפעה ולא יתאפשר לכם ללוות את בתכם הצעירה ולעזור לה להחליט החלטות שקולות לגבי חייה הזוגיים. היא עלולה, למשל, להתחתן בטרם עת רק בגלל ההתנכרות והכעס שלכם, שמשאיר אותה לבד עם בן זוגה.

לכן, אני מציעה לקיים מפגש בוגר ביניכם לבין הזוג הצעיר, שבו תבדקו כמו הורים אחראים מי הבחור ומה האיכויות שלו, ולא תשפטו אותו מראש רק על סמך הנכות.

ולך, שכתבת את המכתב, אני מציעה להקשיב ולבדוק, האם החששות של הורייך מבוססים? אולי הם רואים איזו סכנה שאת אינך רואה?

אם את בטוחה שהקשר שלכם טוב ושאתם יכולים לנהל ביחד חיים פוריים, לתמוך זה בזה ולתת ולקבל זה מזה, אולי כדאי לתת לזמן לפעול. אם הורייך יראו שאתם רציניים, שאינכם נפרדים ושהקשר מתפתח יפה, יש סיכוי שילמדו בהדרגה לקבל את בן זוגך למרות עוורונו ולהכיר אותו כאדם. ברוב המקרים, החשש מקרע ומאובדן הקשר עם הילדים מאלץ את ההורים להתפשר ולקבל כל מיני צעדים שעושים ילדיהם.

• עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.
  

האתר של עירית