לדרוש התנצלות מהפלסטינים

שמחה וצהלה ברשות הפלסטינית בעלת שני הראשים ברמאללה (פתח) ועזה (חמאס) לאחר ההודעה הישראלית על שחרור 20 טרוריסטיות פלסטיניות מהכלא הישראלי, בתמורה לקבלת קלטת וידיאו של גלעד שליט. שחרור אסירים פלסטינים אם כ"מחווה" של ישראל או בשל סחיטה על רקע חטיפת חיילים בידי ארגוני הטרור, מקבל כמנהג המסורת הפלסטינית צביון של חג לאומי לכבודם של האסירים והאסירות.

גם ההנהגה של ערביי ישראל שותפה בלב שלם לתפיסה זו. מסמך פוליטי רשמי של ועדת המעקב של ערביי ישראל (הרואים עצמם פלסטינים), מגדיר את עמדתה הרשמית בנוגע לאסירים הפלסטינים הביטחוניים, ואגב כך גם חושף את התייחסותה לטרור.

ועדת המעקב קובעת עוד, כי "אסירי החירות" הם "קבוצה נבחרת שהמשותף לה הוא הדבקות במפעל הפלסטיני החותר להקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים... הם מבטאים חלק מהעמדה הפלסטינית הכללית והצודקת ומהמפעל המגולם בדרישה הצודקת ל(מימוש) הזכויות בסכסוך הפלסטיני - ישראלי... לכן, הם בבחינת אסירים פוליטיים, הם אסירי מלחמה ארוכת ימים שעודנה נמשכת.

"אנו דוחים בתוקף את ניסיונות הממסד הישראלי החוזרים ונשנים לראות בכל הזדהות עם אסירי החירות תמיכה בטרור. חובה עלינו להדגיש תדיר, כי הם חלק מאיתנו וכי בעייתם היא אחד מהסעיפים בסדר העדיפויות שלנו. אנו כחברה ערבית-פלסטינית ב'פנים' מחויבים להמשיך בתמיכה פוליטית, הסברתית, כספית, אנושית ומשפטית כחלק מהחתירה להביא לשחרורם".

על פי ההיגיון הפלסטיני, שזכה לתמיכה של דו"ח גולדסטון שכינה את הטרוריסטים הפלסטינים הכלואים והעצורים בישראל "אסירים פוליטיים", וופא סמיר איבראהים באס, תושבת ג`בליה בת 21, שנתפסה במחסום ארז כשעליה חגורת נפץ בדרך לפיגוע התאבדות בבית החולים סורוקה היא "אסירה פוליטית".

גם עבדאללה ברגותי (קרוב של מרוואן) ששילח מחבלים מתאבדים ואחראי לרצח של קרוב ל-70 ישראלים הינו לפיכך בבחינת "אסיר פוליטי", שזכותו לחירות נשללת באופן בלתי חוקי על-ידי ישראל.

משתמע אפוא, בהתאם לתפיסה הפלסטינית, שישראל נוהגת לא כשורה בפעילות סיכול הטרור שהיא מנהלת. במקום לעצור טרוריסט שפותח באש לעבר אזרחים תמימים בעיבורה של עיר ולהביאו לדין, על ישראל להעניק לו אפשרות "לגיטימית" להשלים את מלאכתו במסגרת "המאבק הצודק" ולהזמין עבורו מונית כדי שיוכל לחזור ללא דיחוי לחירותו ולמשפחתו.

הפלסטינים מעולם לא התנצלו על הסבל שנגרם לאזרחים הישראלים בפעולות הטרור. ההכרה הישראלית בסבל הפלסטיני, כמו בנאומו של ראש הממשלה אולמרט בוועידת אנאפוליס, והבעת הצער על קורבנות חפים מפשע - לא נענתה בהצהרה דומה ולו כמס שפתיים על ידי הרשות הפלסטינית ברמאללה, ובוודאי שלא על ידי שלטון חמאס.

אדרבא, השלטון הפלסטיני הדו ראשי מעניק מעמד מיוחד לטרוריסטים בכלא הישראלי ולאלה שהשתחררו, הכוללים מענקים נדיבים, תמיכה חודשית, הבטחת מקום עבודה בהתאם לחומרת המעשים (שולח מחבלים מתאבדים מקבל תקן של מנכ"ל משרד ממשלתי) ושנות הכלא מחושבות לצרכי הפנסיה הממשלתית.

היעדר חרטה ונכונות לחשבון נפש בצד הפלסטיני, ומנגד תרבות ההעלאה על נס של הטרוריסטים "הגיבורים", אינם מבשרים טובות לישראל באשר לאפשרות להגיע עם הפלסטינים להסדר על בסיס של פשרה אמיתית ודו קיום.

עמדה זו מחייבת את ישראל להיות זהירה שבעתיים בשחרור אסירים פלסטינים. אין לראות בהם סחורה פוליטית העוברת לסוחר וראוי שישראל תציב תנאי בל יעבור לשחרור מוקדם של אסירים אם בחרה לעשות כן, שעניינו התנצלות פלסטינית פומבית על הפגיעה באזרחים ישראלים.  

יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהל המחקר ב-Orient Research Group