המכה החודשית: כך תפחיתי את תסמיני ה-PMS
כ־80% מהנשים סובלות ברמה כזו אחרת מסימפטומים של התסמונת הקדם וסתית (PMS), שהרופאים מגדירים כמחלה לכל דבר. מתברר שלא ההורמונים משתוללים בימים האלה, אלא המעבירים הבין עצביים. החדשה הטובה היא שהתסמינים האלה ניתנים למניעה
כריסטין אינגליש הייתה יכולה לבלות את שארית חייה במאסר עולם. אולם התסמונת הקדם־וסתית הצילה אותה: אינגליש, תושבת בריטניה, רצחה את בן זוגה בשנת 1981 לאחר שדרסה אותו ודירדרה אותו לבור. היא הואשמה ברצח, אולם במהלך המשפט הצליחו פרקליטיה להוכיח כי פעלה באי־שפיות בגלל התסמונת הקדם־וסתית (PMS). היא זוכתה כליל. בשנים שאחר כך שימש הטיעון הזה לזיכוין של נשים נוספות.
פעם נהגו גברים לגחך לעבר נשים זועפות: "זה שוב היום החודשי?" אבל בשנים האחרונות התברר שזה הרבה יותר ממצב רוח. התסמונת הקדם־וסתית היא בעצם המחלה השכיחה ביותר בנשים בגיל הפוריות והיא כוללת שלל סימפטומים, שחלקם מתבטאים בצורה קיצונית וגורמים לסבל רב, לטיפולים שגויים ולתסכול גדול.
לפי נתוני מחקרים, כ־50% מניסיונות ההתאבדות של נשים מתרחשים בשמונת הימים שלפני המחזור החודשי. באותה תקופה גם מתרחשות כ־50% מתאונות הדרכים שבהן מעורבות נשים וכ־50% מהעבירות על החוק מצד נשים.
"כ־80% מהנשים סובלות בצורה זו או אחרת משינויים לפני הווסת", מסביר פרופ' מרק גלזרמן, מנהל בית החולים לנשים וליולדות ומנהל המרפאה לאבחון ולטיפול בתסמונת קדם־וסתית במרכז הרפואי בילינסון. "אצל כ־40% מהנשים התופעות של התסמונת מורגשות ומפריעות להן, ואצל עד 10% הן מפריעות לתפקוד היומיומי באופן חריג".
לא בגלל ההורמונים
בשנות ה־30 של המאה הקודמת פורסם המחקר הראשון שקשר בין התסמונת הקדם־וסתית לבין שינויים הורמונליים. לאחר פרסום המחקר החלו ניסיונות לטפל בנשים הסובלות מהתסמונת באמצעים שונים, החל ממשלשלים, קפה, דיאטה דלת מלח, דיאטה עם מלח ופחמימות ובהמשך גם בהורמונים. אבל התוצאות לא הביאו לשינוי.
פריצת הדרך המשמעותית התרחשה באמצע שנות ה־90, כשעלתה ההשערה שהמעביר העצבי סרוטונין קשור להתבטאות התסמונת. רמה נמוכה של סרוטונין מגבירה את הנטייה לדיכאונות ולתופעות נפשיות רבות הדומות לאלה של PMS. כאשר עולה רמת הסרוטונין, משתפרים לא רק התסמינים הנפשיים, אלא גם הגופניים.
ומה עם ההורמונים? בשנים האחרונות התברר כי ההורמונים לא משפיעים על התבטאות הסימפטומים של PMS. כאשר נבדקו רמות ההורמונים אצל נשים עם ובלי התסמונת נמצא שהן דומות. התברר כי הרגישות להורמונים היא המשפיעה על מנגנון הפעולה של המעביר הבין עצבי סרוטונין.
"הציר ההורמונלי העיקרי עובר ממרכז מסוים במוח דרך בלוטת יתרת המוח עד לשחלות. צירים אחרים מגיעים לבלוטות אחרות בגוף", מסביר פרופ' גלזרמן. "כל הצירים ההורמונליים מחוברים זה לזה וקשורים למעבירים הבין העצביים, וגם לסרוטונין, שנוצר בעיקר במערכת העיכול ובמערכת העצבים. ככל הנראה רגישות היתר להורמוני המין קשורה לאותם מעבירים עצביים, המבצעים את התמסורת בין המערכת העצבית".
סימפטומים מבלבלים
ההגדרה המקובלת היום לתסמונת הקדם־וסתית, שאומצה גם על ידי האיגוד למיילדות ולגינקולוגיה האמריקאי, מחלקת את התסמינים לשתי קבוצות: האחת, תסמינים גופניים. אלה כוללים רגישות בשדיים, תפיחות בטן, כאבי ראש, עייפות, נפיחות במפרקים ומגוון תסמינים אחרים שכיחים פחות. השנייה כוללת את התסמינים הנפשיים: דיכאון, התקפי זעם, רגישות יתר, בלבול, חרדות ורצון להתבודד.
האבחנה המשוערת מתבצעת כאשר האישה מתארת לפחות סימפטום אחד מקבוצת התסמינים הגופניים וסימפטום נוסף מקבוצת התסמינים הנפשיים, המופיעים שלושה־ארבעה ימים לפני הווסת ונעלמים אחריה. "האבחנה הסופית נעשית באמצעות תצפית של חודשיים", מסביר פרופ' גלזרמן, "אנחנו נותנים לאישה יומן ליד שבו נמנים הסימפטומים שיש לה. האישה אמורה לערוך רישום יומיומי של הסימפטום, העיתוי של הופעתו ועוצמתו. מהיומן הפרוספקטיבי הזה אנחנו למדים אם קיימת תבנית. אם היא מתאימה לקריטריונים, ולאחר ששללנו בעיות רפואיות אחרות, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהיא סובלת מהתסמונת הקדם־וסתית".
יומן רישום הסימפטומים מראה כי במחצית מהנשים מה שנראה כתסמינים של PMS הוא בעצם תסמינים של בעיות רפואיות אחרות, בהן צליאק, מחלות בלוטת התריס, סוכרת, תופעות לוואי של תרופות או תגובות בין־תרופתיות, הפרעות נפשיות, מחלות דם, מחלות דלקתיות, מחלות אוטואימוניות ומחלות אחרות. מהסיבה הזאת נדרשת האישה במהלך החודשיים האלה להשלים שורה של בדיקות המסייעות לשלול מחלות אחרות בעלות ביטוי דומה.
"אי־אפשר להתבלבל בתסמונת", אומרת פרופ' מרתה דירנפלד, גינקולוגית בכירה ומנהלת מחלקת טיפולי פוריות בבית החולים כרמל בחיפה. "גולת הכותרת היא המחזוריות שלה, ולכן האבחנה אינה מסובכת. המפתח הוא הרישום שעורכת האישה, שמעניק תמיכה משמעותית לאבחון. במהלך הרישום האישה מבחינה בתבנית החוזרת על עצמה ומבינה, עוד לפני הפגישה אצל הגינקולוג, שככל הנראה זו האבחנה".
טיפול בתפירה אישית
הבשורה של השנים האחרונות היא בטיפול הייחודי, שנמצא יעיל בשיעורים גבוהים לסובלות מהתסמונת. הטיפול תפור אישית למטופלת. הוא מתחיל בפעילות גופנית המסייעת באופן פיזיולוגי ונפשי. חלק לא מבוטל מהנשים הסובלות מהתסמונת מאוכזבות מגופן. הפעילות הגופנית מגבירה את שביעות הרצון מהגוף, ובתוך כך משתחררים במהלכה אנדורפינים, בהם סרוטונין, שמשפיעים באופן ישיר על הפחתת התסמינים.
פרופ' דירנפלד ממליצה למטופלותיה על תכשירים הומאופתיים שהוכיחו לדבריה יעילות גבוהה בהקלה על התסמינים. "לתכשירים האלה כמעט אין תופעות לוואי", היא אומרת. "אני רופאה שעוסקת ברפואה קונבנציונלית, ובכל זאת אני ממליצה לנשים לבחור באופציה הזו לפני הטיפול התרופתי, פשוט משום שבמבחן התוצאה זה עובד".
אם הפעילות הגופנית או ההומאופתיה לא הביאו לשיפור, כולל השלב הבא בטיפול שימוש בתרופות המעכבות את סילוק הסרוטונין מהגוף, דוגמת פרוזאק. אלא שבניגוד לטיפול בדיכאון, הטיפול במעכבי הסרוטונין הוא במינון נמוך, כשליש מזה המשמש לטיפול בדיכאון. התרופה נלקחת רק בתקופה שלפני הווסת, והשפעתה היא לרוב בתוך 24 עד 48 שעות, בניגוד לטיפול בדיכאון, שם ההשפעה בנטילה יומיומית מתרחשת רק לאחר כחודשיים. אם הטיפול במעכבי סרוטונין לא עזר, ניתן להעלות את המינון או להאריך את משך הטיפול מכמה ימים לתקופה ארוכה יותר.
גם תוספי תזונה הוכחו מדעית כמקילים על תסמיני ה־PMS, בהם סידן, ויטמין B6, מגנזיום וגינקו. "אנחנו לא תקועים בקו אחד אלא נוקטים גישה הוליסטית", מסביר פרופ' גלזרמן. "הגישה הרב־תחומית היא קריטית, ואנו מקפידים לשלול מחלות אחרות לפני שאנחנו מתחילים בטיפול. פעמים רבות עצם העלאת המודעות לכך שהאישה סובלת מהתסמונת, ההבנה שלה שלא הכל בראש אלא דווקא בגוף, מביאה להקלה עצומה אצל הנשים".
"המסר המרכזי שלנו לנשים הוא: את לא לבד. אם את חווה התפרצות בעבודה, דכאונות, תופעות מוזרות, מסעי קניות לא מוסברים, צעקות על הילד או בן הזוג, שחוזרים פעם בחודש, גשי לאבחון. הסיכוי שלך לשנות את חייך גבוה מאוד".
