חסיד ומר לו
"החתנים האלה מחסידות גור שגם להם החתונה היא פגישה שנייה עם המיועדת - הם לא שווים סרט? לא שווה לנו לדעת מה עובר גם עליהם? על זוגיות מנקודת המבט שלהם"? כולם מדברים על שרה איינפלד, יעל משאלי חושבת על גברי המגזר
לבי עם שרה איינפלד ועם
כל הנשים שהיא מייצגת. בהכללה גדולה, לא כיף להיות אשה חרדית. לא כיף להיות ילדה חרדית, נערה, אמא, סבתא. אני מאמינה לכל מה שהיא וחברותיה מספרות
והלב באמת כואב וכועס.
שהפנים את הפחד האיום ונורא מן המין הנשי, את האיום, שהיה מוכרח איכשהו לסדר לעצמו את הדיסוננס בין מה שהוא מכיר מאמא שלו ואחיותיו למה שהוא לומד. הנער שנדרשים ממנו סטנדרטים בלתי אפשריים בלימוד מגיל טרום טרום טרום חובה, שאוי לו ואבוי לו אם בדל שמועה לא מבוססת על המיצמוץ או הסכרת במשפחתו יתגלו, שבחלומותיו וסיוטיו הוא דווקא כן מעז לחלום על צבא ההגנה לישראל ויודע מה יהיה המחיר הנורא שיידרש ממנו. הילד הצעיר שגדל לדעת שההורים והמשפחה והחברה שלו הם על תנאי ובתנאי. הילד הזה, כיף לו? הוא יכול לגדול להיות איש נורמלי? שמח?
יחד עם זה, אני חייבת לומר שזה גם לגמרי לא להיט להיות גבר חרדי. וכשאתם מתאמצים לחשוב על המשוואה הזאת, אל תתמקדו בגברים ונשים בוגרים וההבדלים הידועים, אלא התאמצו עוד רגע ושוו בנפשכם מה זה להיוולד אל תוך החברה הזאת וחוקיה גם כתינוק זכר. מה זה להיות בן שלוש, בן שבע, בן שלוש עשרה, ובן שמונה עשרה המובל לחופה אל בת גילו. אותו אחד מחסידות גור שנישא לשרה או לאחת מחברותיה, או מחצר חסידית אחרת מחמירה מעט פחות, או מישיבה ליטאית שאת הניואנסים שלה אנחנו מכירים ממקום אחר.
התינוק ההוא, שלמד שבנות הן דבר מסוכן וטמא, שלמד מאד מהר להפנות הצידה או למטה את מבטו,
הצד החרדי
אין חור בסדין
טלי פרקש
"המנהג הקלוקל של השחרת החברה בה חיית בעבר הוא קצת פתטי". טלי פרקש כותבת לחסידת גור שחזרה בשאלה
החתנים האלה מישיבת גור, שגם להם החתונה היא פגישה שנייה עם המיועדת, הם לא שווים סרט? לא שווה לנו לדעת מה עובר גם עליהם? על הטראומה הזאת שלהם? על זוגיות מנקודת המבט שלהם?
נשים מושתקות בחברה החרדית, הן מוצנעות, הן חטא. נכון. אבל כך גם רוב הגברים. גם לרוב הגברים אין שום השפעה בחברה החרדית. גם הם בובות על חוטים, גם הם שבויים לגמרי בידי האדמו"רים והרבנים וראשי הישיבות והרב שך והרב אלישיב. גם הם רוב הזמן צריכים להיזהר ולהישמר ממשהו או מישהו. אוי להם מיוצרם ואבוי להם מיצרם, ובעיקר אוי ואבוי להם ממשמרות הצניעות ושכנים רעים.
יענקי, אהובי, שרי, שלומ'קה, אפרים, שושי, אליהו פנחס ומתיתיהו – בני דודים שלי. יענקי הוא בן גילי, כל אחיו ואחיותיו צעירים מאתנו וזכיתי לראות בגידולם וחינוכם. הבנים והבנות סבלו ונהנו מאותו חינוך ממש. עם השנים נמחקו חיוכי הילדות המקסימים שלהם, בני ובנות שמונה עשרה נישאו בזה אחר זה. הפחד והאימה שלטו ושולטים בחייהם יותר מכל דבר אחר. הם פחדו מאבא שלהם שבעצמו פחד מהרב שך ומחייליו. הם פוחדים עכשיו שלא יימצאו שידוכים הולמים לילדיהם, שלא תהיה נדוניה מספקת, שהמעבר ממאה שערים לבית"ר תזיק באיזשהו אופן. הם מפחדים! החברה החרדית היא חברה קשה לחיות בה, לפחות מכל הסיבות של שרה איינפלד, אבל לגמרי לא רק.
ועדיין, להיות אישה חרדית יותר מבאס? יכול להיות. אבל זה באמת לא ייחודי כנראה לחברה החרדית.
חסיד גור בצהרי היום
צילום: חיים צח
מומלצים
