בוז'י מחמם מנועים

עקרונית, אומר יצחק (בוז'י) הרצוג, הפעם בלי לגמגם ובלי למצמץ, המסך עלה, והמחסום הפסיכולוגי ירד. עכשיו זה רק עניין של תזמון, מתי יגיע הרגע הנכון. זה אמנם תלוי בכמה וכמה דברים, אבל כן - אני רוצה להיות יושב ראש מפלגת העבודה.

לא תשמעו, בינתיים, את הרצוג אומר את הדברים הללו בפומבי, מול המיקרופונים. אך הצהרת הכוונות שלו ברורה: הוא מתכונן לקרב הפוליטי של חייו. כבר הרבה זמן שבמפלגת העבודה מרננים על האמביציות שלו, על יכולתו הבלתי נגמרת לענות לכל טלפון של כל פעיל, ולא להזניח אף אחד, על הפגישות האינסופיות שהוא עורך עם אנשי השטח.

הרצוג עם אהוד ברק. אינו חושש להתעמת (תצלום: זום 77)

כשנשאל בעבר אם הוא מתכונן להתמודדות - הוא הכחיש, או דחה, או גימגם, או סיפק תשובות חצי מעורפלות. אלא שבזמן האחרון, מצב רוחו השתנה. הוא מרגיש מוכן מאי פעם, מתאים לא פחות מכל אחד אחר. הוא רואה את מפלגת העבודה קורסת לאיטה לתוך האלקטורט המצטמצם שלה, רואה את התנהלותו של אהוד ברק המרוכז באמביציות האישיות שלו, ומרגיש שהגיע הרגע.

פתאום הוא מביע דעה

כעת הוא מנסה להתנער מהדימוי הזה, שפגע ביכולתו להיבנות כאלטרנטיבה מנהיגותית. פתאום, אחרי שנים של התפתלויות, הוא מביע דעות ועמדות נחרצות. הוא אינו חושש להתעמת עם ברק, אינו מהסס להביע עמדות שאינן תואמות את הקונצנזוס. כך לדוגמה, נגד האינסטינקטים שלו, הוא דוחה את האפשרות להתמנות ליו"ר סיעת העבודה במקום דניאל בן סימון, שפרש בתחילת השבוע.

בעניין דו"ח גולדסטון, היה מהראשונים שיצא נגד החרמת הוועדה. הוא שיגר מכתבים, נזף בקברניטים, התריע והזהיר. כעת, שעה שהממשלה, הקבינט, המטבחון, השביעייה ושאר הפורומים החשאיים והיוקרתיים שוקעים בדיונים אינסופיים, הוא בין הדורשים להקים ועדת בדיקה ישראלית.

במוקדם או במאוחר זה יקרה, הוא אומר, אז למה לעצבן את כל העולם? למה לפגוע במעמדה של ישראל? צריך לגמור עם זה.

להרצוג אין בעיה פוליטית בתוך מפלגתו, או לפחות לא הייתה לו עד עכשיו. בשתי מערכות הפריימריז האחרונות נבחר ראשון ברשימה. השטח אוהב אותו, הפעילים יודעים שדלתו פתוחה בפניהם בכל שעה. בין היתר מספרים עליו שהוא מסוגל לדבר בשני טלפונים בו בזמן, ולבקש במקביל ממזכירתו לחבר לו בקו השלישי את ראש הממשלה.

אבל יש לו, להרצוג, בעיה אחת מרכזית - תדמיתו, והיכולת של הציבור להסתכל עליו כעל מנהיג, כעל מוביל דרך, ולא כעל פוליטיקאי נשרך שנדבק לכסאו בממשלה. הוא מודע לדימוי הבעייתי שלו, ולכן החל לאחרונה לפזר רמזים, ואף להצהיר בגלוי, שלא יהסס לדרוש פרישה מן הממשלה אם לא תהיה התקדמות מדינית.

הכול תלוי בנושא המדיני

לפי שעה, מה שמונע מהרצוג לפתוח מבערים ולצאת לקרב הם המגעים האינסופיים שמנהלים יצחק מולכו ואחיו, מייק הרצוג, מטעם ראש הממשלה נתניהו עם האמריקנים. השניים אמונים על הניסיון להגיע להבנות עם הממשל לגבי הקפאת הבנייה בהתנחלויות, מהלך שאמור להתניע את התהליך המדיני עם הפלסטינים.

הכול תלוי בנושא המדיני, אומר שר הרווחה בשיחות סגורות. יש איתותים שמשהו הולך לקרות. צריך לחכות ולראות. כרגע המצב הפוליטי רע, אבל מהלך מדיני יכול לטרוף את הקלפים.

ישנה תדמית? הרצוג עם לוחמי סומו (צילום: ששון תירם)

הרצוג נחשב גם לאחד הפוליטיקאים ה"מחוברים" בישראל. אם ספר הטלפונים של אהוד אולמרט שווה את משקלו בזהב, זה של הרצוג שווה לא פחות. הוא מחובר לגורמים בינלאומיים, מדיניים ועסקיים, ונחשב לבן בית בקרב בעלי הון יהודים רבים ברחבי העולם. מבחינת מעורבותו והבנתו בנושאים מדיניים, הוא אינו נופל משרי חוץ, בוודאי לא משר החוץ הנוכחי. הרצוג נחשב גם למסבירן מעולה, והוא משוגר לא פעם לראיונות בכלי תקשורת זרים כדי להסביר את עמדת ישראל.

נתניהו מודע לכישוריו, ולכן החל לאחרונה לשתף אותו במתחרש מאחורי הקלעים בתחום המדיני. ראש הממשלה, כקודמיו אריאל שרון ואהוד אולמרט,

מגלה לאטו את "ציר עוקף יו"ר העבודה", ומנהל שיחות שקטות עם שרי המפלגה, מתייעץ עמם ומשתף אותם במהלכים שונים. אם שלום שמחון הוא ציר מרכזי בזירה הפוליטית, הרי שהרצוג הופך לאטו ליועץ שקט בתחום המדיני.

נתניהו, כך נראה, מבין גם הוא את מצבו של אהוד ברק בציבוריות הישראלית, ומנסה לטפח יציבות ממשלתו באמצעות דיאלוג שקט עם מי שמתחיל לראות בעצמו אלטרנטיבה לברק - ובעצם פותח ימים אלה את המירוץ לראשות העבודה, או מה שנותר ממנה. כעת יש להמתין ולראות האם יצליח הרצוג להתגבר על היצר הבסיסי שלו לא לחרוג יותר מדי מהקונצנזוס, ויהיה לו את האומץ הפוליטי והציבורי לצאת למאבק פומבי נגד אהוד ברק.