רווח כפול

אירועי אוסקר נוצצים, התחככות עם מדונה ואלטון ג'ון, פלרטוט עם ג'ון מאייר, סמול טוק עם אן התאווי, פרמיירות הסרטים של יו ג'קמן ואדם סנדלר, מסיבה סלקטיבית באחוזת הפלייבוי של יו הפנר - אם תדפדפי ביומן האירועים של השנה החולפת של אודליה ואורנלה סמואל, תגלי חוויות שלא היו מביישות את בר רפאלי, נציגתנו האולטימטיבית במחוזות עולם הבידור. מי אלה הבנות שהצליחו לחדור לעשרות אירועים נחשבים ולהביא תיעוד מצולם מנבכי ההתרחשות בהוליווד? ואיך הן עושות את זה בלי להצטלם לשער של ה"ספורטס אילוסטרייטד"?

על אף שרבים טועים לחשוב כי מדובר בתאומות, בין אודליה (25.5) הבכורה לאורנלה (24) מפרידה שנה וחצי. למרות הפער הקל, הקשר ביניהן עדיין סימביוטי להפליא והן מתנהלות כיחידה אחת - מדברות יחד ומשלימות זו את זו בחברות צמודה. בציבור הן ידועות בשם "האחיות דאבל דא", ומזוהות עם המנהג להתלבש לפרמיירות ולהשקות בתיאום מוחלט עד רמת הפריט הקטנטן ביותר.

הן גדלו בניו יורק ומחזיקות באזרחות אמריקאית וישראלית, וכיום הן מתגוררות עם ההורים בתל אביב. למרות החיים על קו ת"א־לוס אנג'לס־ניו יורק והחזות העדינה, על חוויית הצבא הן ממש לא התכוונו לוותר: "אודליה הייתה סמב"צית ביחידת קישור לכוחות זרים, ואני הייתי מד"סניקית בבית ספר למודיעין שדה", מספרת אורנלה. "בחורות קרביות ותפקידים קרביים, ונהנינו מכל רגע. חלמנו לבוא לארץ ולעשות צבא מאז שהיינו קטנות, וזו הייתה התקופה הכי כיפית שלנו בחיים".

דאבל דא עם אן האתווי

את תחביבן האישי - להסתכל מקרוב על קמטוטי הסלבס בביצה המקומית - הפכו לפני כשנתיים לעיסוק קבוע כבעלות פינה באתר Ynet. משם לקחו את החיבה להתחכך חברתית צעד אחד קדימה, ומצאו עצמן בוחנות את הזירה הבינלאומית. התכנון המקורי היה עבודה בת כמה שבועות בדוגמנות אחרי שסיימו את לימודי התואר הראשון שלהן (אודליה עשתה תואר בספרות אנגלית וספרות כללית באוניברסיטת ת"א, ואורנלה עשתה תואר בתקשורת וניהול ב"מכללה למִנהל"), אך ההזדמנויות ליהנות מהחיים הביאו להארכת השהות בארה"ב לכדי חצי שנה, שכולה קוקטיילים ומפגשים מהסוג האישי עם ידוענים. "הוזמנו לצילומים בניו יורק ולתצוגות אופנה, וגם כדי לבקר משפחה וחברים שיש לנו שם. אנחנו שיא הניו יורק סיטי גירלז", הן מעידות בהתלהבות, "אצלנו זה תמיד ביזנס אנד הרבה פלז'ר".

כמו כל דבר שהן עושות, גם הטיול הזה הפך מהר מאוד לחוויה מסוג אחר: בניו יורק הן גרו שלושה חודשים בווסט וילג' בבניין זכוכית שמתגוררים בו מרתה סטיוארט ומעצבי אופנה נחשבים ("מדי פעם שכחנו איפה אנחנו נמצאות, היינו מסתובבות ערומות בבית ורק אז קולטות שהכול עשוי מזכוכית ושאין קירות, והיינו נשפכות מצחוק"). בלוס אנג'לס גרו אצל חברים ועברו מאחוזה לאחוזה - חוצות את השכונות של הוליווד הילס, בוורלי הילס ובל אייר ("באחד הבתים היו באקווריום מדוזות ענקיות במקום דגים, זה היה קצת הזוי"). הצטלבות עם יחצ"ן גדול שקלט אותן במסעדה יוקרתית בסוהו והזמין אותן לאירוע פרטי יצרה לקט של הזמנות שהובילו לעוד הזמנות, וכך הן החלו לחצות בנעלי הסטילטו הדקיקות את ניו יורק, מיאמי ולוס אנג'לס. 

מה הייתה המסיבה הראשונה שהגעתן אליה?

"למסיבה הראשונה והבלתי נשכחת הוזמנו דווקא דרך המשפחה שלנו. זה היה אירוע סגור בחנות של 'קרטייה' בשדרה החמישית", הן מספרות, "כל עשירי הקהילה היהודית במנהטן, הקרם דה לה קרם, עם התלבושות, האוכל, השתייה והלימוזינות - היו שם. והבויז היו ג'נטלמנים אמיתיים - לבושים בחליפות הורסות, ממש כמו בסדרה 'גוסיפ גירל'. בכלל, במהלך כל התקופה שבה גרנו בניו יורק בילינו עם נסיכים מערב הסעודית. צעירים חתיכים ומתורבתים שחונכו בבתי הספר היוקרתיים ביותר של לונדון ופריז, והגיעו לכל מקום עם הפמליות המפוארות שלהם: נהגים, די־ג'ייאים פרטיים, משרתים שרצים להביא טישו ברגע שהם מתעשטים, שומרי ראש שליוו אותנו אפילו לשירותים. שני נסיכים מקסימים התאהבו בנו וחיזרו אחרינו, ונוצרה חברות אמיתית. הסתובבנו הרבה יחד, לימדנו אותם קצת עברית ואפילו שמנו להם צמידי קבלה שהבאנו איתנו מהארץ, ועד היום הם לא מורידים אותם.

אחת המסיבות הכי שוות שהיינו בה הייתה בערב השנה האזרחית. הטיסו אותנו במטוס פרטי למיאמי, כשעל תקן המארח פאף דאדי. הוזמנו לשם רק איי־ליסט מהתעשייה. ישבנו בשולחן צמוד לזאק אפרון בארוחת נשף יוקרתית. הוא חתיך אמיתי, רק חבל שהוא קצת נמוך בשבילנו. אנחנו העדפנו לבלות את הערב בריקודים עם ניק לאשיי, האקס הסקסי של ג'סיקה סימפסון, ועם וילמר ואלדרמה, פז מ'המופע של שנות ה־70'. אחרי הארוחה עברנו עם פאף דאדי והפמליה למסיבה פרטית במלון, ומשם למסיבת אפטר פארטי באחוזה המהממת שלו. חובה להוריד בכניסה את הנעליים ולנעול נעלי בית שרשום עליהן Sean John (זה השם האמיתי שלו). נהנינו שם מארוחת בוקר של מלכים ומלכות. הבית שלו פשוט ענק, והמטבח בגודל של מטבח במלון עם שפים צמודים שמכינים לאורחים מה שרוצים. התחברנו שם עם קיד קודי, זמר ההיפ־הופ ששר את השיר "Day and Night", ורקדנו עם ויל איי־אם מה'בלאק אייד פיז'".

"תנו לדמיון שלכם להשתולל, כי זה נכון"

את המעבר לחצר הקדמית של הוליווד עשו אחרי שדגמנו בשבוע האופנה בלוס אנג'לס. באותו הזמן התקיים טקס האוסקר, מה שסיפק שלל הזדמנויות להפגין את החן הישראלי הכפול שלהן. "הוזמנו למסיבה פרטית באחוזה של מפיק מוזיקלי מוכר. נהנינו שם מאוכל גורמה, השמפניה זרמה כמו מים והעיקר היה שרקדנו והשתוללנו עם ג'סטין טימברלייק שהיה לבוש פשוט מהמם ועם ג'יי־זי, שאמר שאנחנו נראות כמו אלות ישראליות", מספרת אורנלה. "גם קיבלנו הזמנה שהיו כתובים עליה השמות שלנו לאירוע הכי נחשב בעיר ביום של האוסקר - המסיבה של ה'ואניטי פייר'", מוסיפה אודליה. "האירוע הכי שיא־סוף־העולם. התהלכנו על השטיח האדום עם שון פן שזכה באותו ערב בפסלון 'שחקן השנה', והצטלמנו איתו עם הדאבל קיס המפורסם שלנו, אבל המצלמה בדיוק כבתה. לפחות יש לנו תיעוד מנשיקה דו צדדית עם ג'ון מאייר שהיה אז החבר של ג'ניפר אניסטון. מיק ג'אגר לחץ לנו את הידיים ואמר שאנחנו נראות מגניב, רקדנו עם אן התאווי שאמרה שהיא מקנאה בנו שאנחנו לא צריכות לנעול עקבים, וקשקשנו שעה שלמה עם בן סטילר על החיים שלנו בישראל. אחרי המסיבה הזאת המשכנו למסיבה פרטית ומצומצמת בבית של הזמר פרינס, אבל על מה שהיה שם אנחנו לא יכולות לדבר, אלא רק להגיד שכל מי שהוא סלבריטאי הוליוודי אמיתי הוריד נעליים והשתחרר לערב אחד. תנו לדמיון שלכם להשתולל, כי זה נכון".

בכל פעם ששלחתן תמונות לארץ כולם תהו איך לעזאזל הצלחתן להיכנס בכלל למסיבות האלה. אז איך, באמת?

אודליה: "אין סוד שפותח דלתות. בדרך כלל הדלתות סגורות, ובפנינו הן פשוט נפתחו. מובן שלא נכנסנו לכל דלת, אלא רק למובחרות. לא היינו מהמתלהבות שחייבות להיות בכל מקום. הזמינו אותנו, וזרמנו לאן שחשבנו שחובה להיות שם. מבחינתנו האנשים שפגשנו הם כמוני וכמוך, ולא עשינו מזה ביג דיל. עכשיו אנחנו שומרות על קשר עם כולם, אז גם בפעם הבאה בטח נוזמן".

אורנלה: "באנו עם צ'ארם טבעי, פשוט היינו אנחנו - בלי פוזה ובלי בולשיט, 100% אודליה ואורנלה. אנשים אוהבים להיות בסביבתנו, אומרים שיש לנו אנרגיות טובות. צריך להיות במקום הנכון, בזמן הנכון ובלוק הנכון, והכי חשוב - באופי הנכון".

למה בעצם לא נשארתן שם?

"למרות שאנחנו אמריקאיות וגדלנו בניו יורק, ישראל היא הבית שלנו ולא נוותר עליה לעולם", הן אומרות, "כשאנחנו בחו"ל אנחנו רק מדברות על הארץ, מחמיאות לה ומראות תמונות של ישראל היפה. בכל רגע ובכל יום אנחנו מספרות על החיים הכיפיים ועל התרומה שלנו לצבא, משוויצות בחיי הלילה התל אביביים שאין כאלה בעולם, ומספרות על האנשים החמים והטובים שיש פה. את החיים שלנו באל־איי ובניו יורק לא עזבנו, אנחנו חיות על הקו ועובדות על פרויקטים גם בארץ וגם בחו"ל. פשוט נעשה גיחות מפה לשם ומשם לפה".

איך אתן מסכמות את הגשמת החלום ההוליוודי שלכן עד כה?

"החלום שלנו בכלל לא היה לנסות להצליח בהוליווד. זה קרה במקרה וזה כיף, אז למה לא? חוץ מזה, למה לסכם? החגיגה רק מתחילה! מבחינת השואו ביז החלום שלנו הוא להצליח בארץ, ולקבל בעתיד הקרוב תכנית טלוויזיה משלנו. האינטראקציה בינינו כאחיות שמופיעות יחד היא מדהימה ומצחיקה, אז למה לא לתת לקהל הישראלי ליהנות מאיתנו?".