מחווה לבאוש וקנינגהם בפסטיבל אפוס

פסטיבל סרטי האמנות "אפוס", המתקיים לראשונה בתל אביב, יארח ביום ו', 30 באוקטובר, אירוע מחווה חד פעמי לזכר שני מאורות גדולים של המחול המודרני שכבו השנה, פינה באוש ומרס קנינגהם. קנינגהם נפטר ביום שבו נולדה באוש, והרצאתה של מבקרת וחוקרת המחול הישראלית, תיגע בקשר העקיף והמרתק בין שני היוצרים השונים כל כך.

במפגש שייערך במרכז סוזן דלל וילווה בסרטים וקטעי וידאו מיצירותיהם, יוקרנו בין היתר קטעים מתוך "פולחן האביב" ו"Nelken" של באוש לצד "Septet" ו"Ocean" של קנינגהם.

כמו כן, יוקרנו קטעים מתוך סרט התעודה "נשים וגברים בני למעלה מ-65" של לילו מנגלסדורף, שעוקב אחרי תהליך הלימוד, החזרות והקשיים הפיזיים והנפשיים של קבוצת פנסיונרים, שהפכו תחת ידיה של באוש לרקדני היצירה "Kontaktthof" שהציגה בבכורה ב-2000.

באוש. הסתכלה פנימה (צילום: גדי דגון) 

בין האורחים שישתתפו במפגש יהיו גם מבקרת האמנות סמדר שפי, שתציג את הדיאלוג של קנינגהם עם עולם האמנות הפלסטית, המלחין והמוזיקולוג ד"ר יובל שקד, שידבר על הקשר היצירתי שבין קנינגהם לבן זוגו ג'ון קייג', הרקדן הלל קוגן, שהיה בין תלמידיו של קנינגהם, והרקדנית והכוריאוגרפית רנה שינפלד שרקדה עם באוש בנעוריהן.

"מעניין לבחון את שני האמנים השונים כל כך זה מזה, בעיקר כשכל אחד מהם הוא תוצר של אסכולה שונה לגמרי", אומרת אלדור, "באוש היא תולדה מובהקת של התרבות הגרמנית וקנינגהם הוא תוצר של האוונגרד האמריקני. במפגש אדבר על נקודות ההשקה".

קנינגהם. עסק במורכבות הצורה (צילום: AFP) 

אלדור מוסיפה: "היצירה שלהם אינה נובעת מאותו בוקס מיתולוגי בבטן, שנהוג להדר במסגרת הדיבור על האמנות. היא משתייכת לאמנות שמעוררת תענוג והתפעלות ומצליחה לרגש, למרות שהיא עצמה נעדרת עוצמה רגשית במובן של הזדהות עם הצער האנושי. קנינגהם עסק בצורה באופן מורכב. הוא לא דיבר על אסתטיקה במובן הצורני של המילה. באוש הסתכלה פנימה".

מה שנשאר ממחול זה בעיקר הזיכרון, אז מה שניהם בעצם משאירים מלבד זיכרונות?

"אנחנו אף פעם לא יודעים מה נשאר. כרגע, הקיום שלהם הוא חזק, מהדהד וברור. עם מותו עשה קנינגהם דבר נפלא, כשקבע שהלהקה שלו תופיע רק עוד שנתיים עם הרפרטואר ואז תתפרק. הוא חילק את המורשת שלו בין רקדניו. זו חשיבה אמיצה, כיוון שהיא לא תאפשר ללהקה להתדרדר כמו שקרה לא אחת בהיסטוריה".

"המוות של פינה באוש היה פתאומי, היא היתה על סף הפקה חדשה וזה תפס את הלהקה לא מוכנה, כך שלגבי הלהקה שלה -עתיד הוא סימן שאלה גדול.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שכשהאמן היוצר, המוליד הגדול, נעלם מן העולם - משהו בסיס מתערער. זה קרה עם הלהקה של מרתה גרהם, וסביר שזה יקרה גם כעת. ברור שמה שהשניים הללו הביאו לעולם - לא ייעלם. הם היו פה והנוכחות שלהם בלתי מחיקה. מה תהיה ההשפעה שלהם הלאה? לדעתי - מרחיקת לכת".

כשאלדור מדברת על השפעה מרחיקת לכת היא נותנת כדוגמה את תיאורית האקראיות שהגו במשותף קנינגהם

 וקייג'. "הם דיברו בשנות ה-70 המוקדמות על המוזיקה והתנועה כזהויות נפרדות שחיות במשותף במסגרת זמן", אומרת אלדור, "מה יותר עכשווי מזה? כיום בני נוער חיים את זה. בו זמנית הם מתבוננים במסך מפוצל, מדברים בטלפון הנייד ושומעים מוזיקה. יכולת החלוקה של תשומת הלב היא לגמרי רב צדדית.

זו תיאוריה שהתחילה אצל קנינגהם בסטודיו, מתוך מחשבה שאת כל האלמנטים מאחד זמן ההתרחשות. גם פינה באוש מוחשית ומורגשת בכל העשייה הבימתית, אם זה במחול ובתיאטרון שעליו השפיעה רבות. הם בלתי מחיקים ולכן מה יקרה ללהקות שלהם, זו שאלה פחות מדאיגה. במובן זה שניהם לא היו אנשים סנטימנטליים ולשניהם היתה נדיבות יוצאת דופן".