הנשים עוברות קדימה
"בעתיד זה כבר לא יהיה מובן מאליו שעסקנים עושים ככל העולה על רוחם בניגוד לחופש הפרט וללא התנגדות חיצונית. זה יהיה תקף גם לגבי רעיונות שיעלו בבוא העת כמו מדרכות נפרדות". נשות קווי המהדרין לא יעברו בקרוב לקדמת האוטובוס, אבל שרה איינפלד - חרדית לשעבר - סבורה שנפל דבר בישראל
כבר יותר מעשר שנים משייטים ברחבי הארץ אוטובוסים נפרדים, בהם הגברים יושבים מקדימה והנשים בירכתיים. רק לפני כמה שעות קבע לראשונה דו"ח מטעם המדינה כי "מדובר בהסדר לא חוקי".
לכאורה, על פי החוק, יש לאדם חופש בחירה בתוך המרחב הציבורי. על פי החוק מותר לכל אחד להתיישב באוטובוס בכל מקום שיחפוץ, בלי שום קשר למינו או לצבע אדרתו. העובדה שהנושא עלה לסדר היום הציבורי והסתכם בכזה משפט, מעודדת, היות שנושאים שהיו עד עתה חלק פנימי בתוך הקהילה, וטאבו בקרב הציבור החרדי, זוכים עכשיו לאור הזרקורים הראוי. וזאת גם אם כלום לא ישתנה מבחינה טכנית, מה שסביר מאד שיקרה.
התהליך המורכב של ההפרדה באוטובוסים היה עד עתה מעין טריטוריה בלתי מושגת של העסקנים בתוככי הקהילות: לצורך הפרדת הנשים מן הגברים באוטובוסים, במסגרת "ההלכה החרדית החדשה", הם ביצעו עסקאות עם חברות התחבורה, שלאחריהן הוקצו להם קווים מסוימים בכמה יישובים חרדיים ברחבי הארץ. בקווים הללו החלה אכיפה מעשית שכללה פשקווילים, מודעות בעיתונות הפנימית ועל גבי תחנות האוטובוס, ועוד. בכל הזמן הזה, לא היתה כל מודעות רצינית לנושא, הן בעולם החיצוני והן באמצעי התקשורת.
אף שבתוך המגזר עצמו היו קולות שפויים של חופש, הם הושתקו. סנקציות מחמירות ננקטו כנגד אנשים חרדים ודתיים אשר העזו להפר את ההרמוניה העסקנית בקווי המהדרין וישבו ליד בנות זוגם, רחמנא ליצלן. לרוב הסתיימה הסאגה כאשר עסקן אחראי, או סתם אחד שאכפת לו, עצר את האוטובוס והכריז שהוא משבית את הנסיעה. זאת עד שהזוג הסורר ייפרד.
במקרים קיצוניים יותר, כמו במקרה של אוריה פלדהיים (רוזה פארקס הישראלית) בבית שמש, ננקטה אלימות פיזית ממש: כאשר היא לא הסכימה להקשיב לכללים ולעבור לאחור הכו אותה יושבי האוטובוס, ויחד עמה נפצע חייל שניסה להגן עליה.
גברת עם כללים
גם אם מחר יחליטו שאין לאוטובוסים נפרדים היתר לקרטע על הכביש, יהיה קשה מאד להכריח נשים עטויות מטפחות לשבת בקדמת האוטובוס, כנגד צו הרבנים. שנים של חינוך עיקש שתרם משמעותית להטמעה מהירה ומובלות ציבורית, לא יימחו ברגע אחד. הציבור החרדי שכבר הורגל לרעיון, יראה בחוק החדש סוג מודרני של "שנאת ישראל" ונשים רבות תצהרנה כי הן יושבות מאחור בהסכמה מלאה ומתוך מטרה מקודשת לשמור על עיניהם של הגברים החרדיים.אבל, העובדה שסוף סוף התפתח דיון רציני בנושא ושלמרות הלחץ החרדי קובע הדו"ח שמדובר פה במשהו לא חוקי, היא בעיני מעודדת מאין כמותה. שאלת החופש והזכויות הבסיסיות, אשר אינה מותנית בהסכמה מקומית והרכנת ראש, תהיה חייבת להדהד גם בקרב הציבור החרדי עצמו, וגם בקרב הציבור הכללי, ומשהו בתודעה ובהלך הרוח ישתנה.
גם אם בסופו של דבר כמה פוליטיקאים חרדים יתמרמרו כנגד הרשויות, זה כבר לא יהיה מובן מאליו שעסקנים פנים קהילתיים עושים ככל העולה על רוחם בניגוד לחופש הפרט וללא התנגדות חיצונית. זה יהיה תקף גם לגבי שאר הרעיונות שיעלו בבוא העת: מדרכות נפרדות לנשים וגברים, רעלות, אריזת נשים בקופסאות קרטון, וכיו"ב.
