רומנטיקה היא מבחן זוגיות נחשק - אבל כושל

הזוגיות של הילה ואיתי, שכוללת שלושה ילדים משותפים, מתבססת על לוח זמנים מוקפד, על סדר וניקיון ("אנחנו מנקים בכל רגע פנוי") ועל מנהגים מחייבים ("תתקשר להגיד שהגעת בשלום").

הזוגיות של ורדית ומוטי מורכבת יותר. ורדית התגרשה מבעלה הראשון לאחר שנתיים, אחר כך היא עזבה את בן זוגה השני לאחר ארבע שנים ושני ילדים, היא חיה עכשיו ללא נישואים עם מוטי, והם מגדלים יחד את הילדים של ורדית. הבית מבולגן ולא הכי נקי ("היא ניקתה לפחות את הכיריים", אומרת עליה הילה). זה לא אומר שלא מנקים את הבית, אלא שמנקים מתי ומי שרוצים, ולא לפי מערכת מסודרת של מחוייבויות.

הילה חושבת שזוגיות לפי כללים מוקפדים היא מאוד רומנטית. ורדית, להבדיל, תופשת דווקא את הבלגן כרומנטי.

לשאול מה שלומך כל ארבע דקות

רומנטיקה מתקשרת להתנהגות לאו דווקא צפויה, ובכל מקרה לא להתנהגות על פי כללים ידועים מראש. הפעילות המוחית בזמן של התאהבות דומה מאוד לפעילות של טירוף. קשה במצב כזה לנהל חיים מסודרים. הסצינה הכי מקובלת, בסרטים רומנטיים פופולריים, כוללת אלמנטים של הפתעה, יצירתיות והנאה ממעשים חסרי אחריות.

אחריות היא תכונה נפלאה, במיוחד בהקשר לחיים ארוכים ביחד, אבל היא לא כל כך רומנטית. חייבים לוודא שהיא קיימת, כתנאי בסיס, אבל לא היא שעושה את ההבדל בין רומנטיקה לכל השאר.

מי נראה רומנטי יותר – גבר שמבטל את סדר היום העמוס שלו, בהתראה של דקה, כדי להיעתר להזמנה של האשה לטיול בהרים, או גבר שאומר שהוא יכול להתפנות לטיול רק בעוד שלוש שעות? הראשון נראה חסר אחריות, והשני מגלה אחריות, ולכן התשובה די ברורה. ככל שגורם חוסר הסדר גדול יותר, כך נראה שמתגבר אפקט הרומנטיות.

כך גם לגבי ההתעניינות זה בזו: ככל שזוג האוהבים מתקשר כל ארבע דקות כדי לשאול מה נשמע וכך יום אחרי יום, הדאגה המחמיאה הזו מקבלת צביון מסודר, ולכן מצטיירת כפחות רומנטית. הרבה יותר רומנטי לטלפן בשעות לא צפויות.

ספונטניות, יצירתיות וחוש הומור

הלא צפוי, הלא מסודר, הוא אח ורע של ההתרגשות הרומנטית. התכונות הכי נדרשות בתוכניות שידוכים בכלי התקשורת הן ספונטניות, יצירתיות וחוש הומור, שלוש תכונות של אנשים לא צפויים. בקושי שומעים בתוכניות האלה דרישה לאדם מסודר, שיודע לחיות על פי כללים.

קצת מוזר להגיד את זה, אבל הרומנטיקה, המבחן הנחשק ביותר של זוגיות ארוכה, אינה בודקת כמעט תכונות של זוגיות. היא לא מתייחסת ברצינות לתכונה של אחריות ושל דאגה בלתי פוסקת לשני, אלא יותר לתכונות ספונטניות, שעלולות דווקא לאיים על הזוגיות.

אבל רומנטיקה מוגבלת בזמן. היא מוגבלת לא רק בגלל פעילות המוח שחוזרת לסדרה לאחר פרק ההתאהבות ולאחר תוספת זמן של אהבה מיושבת, אלא בעיקר בגלל החיים. החיים דורשים כללים. זוגיות מתמשכת, לא נעים להודות, דורשת פחות רומנטיקה ויותר סדר ומעשים צפויים מראש.

הלא צפוי מתאים יותר כדי לחיות את הרגע, אין לו מספיק כישורים כדי לחיות גם את העתיד, או עד העתיד. העתיד, אם להשתמש במשפט הלקוח מעולם הפיזיקה של היום, שולח לחיי הרגע מסר ברור שהוא לא מוכן להשלים עם חיים לא מסודרים. הוא משבש אותם.

זה בדיוק מה שקרה לוורדית. מצד אחד, כשמגיע תורה להשליט כללים בבית של הילה, היא יוצאת בהכרזה, מלווה בצחוק מתפרץ, ש"אין כללים". מצד שני, היא זו שלוחצת על מוטי, החבר שלה, להתחתן - והיא מדברת באותה נשימה על ילד שהיא רוצה ללדת למוטי, ללמדנו שילד דורש מסגרת מסודרת.

הורים נשואים מאושרים יותר

מחקר חדש, שנערך בידי ד"ר לואיס אנג'לס מאוניברסיטת גלאזגו והתפרסם ב-Journal of Happiness Studies, מוצא במסגרת המסודרת קשר מובהק לאושר. על פי ממצאיו, ילדים משפרים את שביעות הרצון של הורים נשואים, אבל לא של הורים לא נשואים שמגדלים את ילדיהם. ילדים להורים לא נשואים מוסיפים מעט מאוד לאושר של הוריהם, אם בכלל.

הממצאים לגבי הורים נשואים תקפים בכל הגילים של ההורות ובקרב שני המינים (אם כי הם משמעותיים יותר בקרב אימהות). הממצאים לגבי הורים לא נשואים התגלו בקרב הורים פרודים, הורים שחיים ביחד ללא נישואים ורווקים שלעולם לא נישאו.

ילדים, נאמר במסקנות של המחקר, עושים את הוריהם לאנשים מאושרים יותר, אבל לא בכל תנאי. הורים שמגלים נכונות ובשלות לחיות במסגרת מסודרת ואחראית, עובדה שבאה לידי ביטוי באקט הנישואים, נעשים מאושרים יותר.

אני מודה שקשה לי יותר להזדהות עם הילה מאשר עם ורדית. אבל הילה, אם מורידים ממנה משקל עודף של סדר וכללים, קרובה יותר לאושר הזוגי.