שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ירון ברנר
    "תבטיח לי שלא תעשה את זה יותר"
    כשאתם מבקשים מילדכם להבטיח שלא ירביץ/ישתולל/יקלל שוב - אתם בעצם מלמדים אותו שלא צריך לקיים הבטחות. פרופ' עמוס רולידר מסביר למה כדאי להוציא את משפטי ה"תבטיח לי" מהלקסיקון ההורי

    "אמא, נועם הרביץ לי", בכתה דניאל בת ה-8.

    "דניאל, למה הרבצת לאחותך?" דורשת מיד אמא לדעת. נועם מישיר מבט כועס ונעלב אל אימו ועונה בקול רם: "אלף פעמים כבר אמרתי לה לא להיכנס לחדר שלי כשמגיעים אלי חברים".

     

    "תגיד לי, השתגעת? בשביל זה מרביצים?", אמו משיבה. "אני רוצה שתבטיח לי עכשיו שזה לא יקרה שוב ושלעולם לא תרים את יד על אחותך. הבנת אותי?"

     

    "בסדר, אני מבטיח", משיב נועם לאימו, כשהוא חש הקלה מסוימת ורץ חזרה לסלון בכדי לא להחמיץ את תכנית הטלוויזיה האהובה עליו.

     

    טעות בשני שלבים

    הורים רבים משתמשים בדיוק באותם שני שלבים כדי לחנך ולהשפיע על ילדיהם. בשלב הראשון, שלב המודעות והתובנה, מנסים ההורים להסביר לילד את הנזק והכאב שהוא גורם לזולת בהתנהגותו: "אתה לא רואה שזה כואב לה?", "זה מעליב אותה" או שהם מנסים להסביר לילד את הנזק והפגיעה העתידית העשויה להיגרם לו כתוצאה מהתנהגותו: "הם לא יזמינו אותך יותר לביתם", או שהם פונים להיגיון של הילד: "תחשוב לרגע איך אתה היית מרגיש אם היו מדברים אליך בצורה כזו".

     

    בשלב השני, שלב ההבטחה, הם מבקשים / עומדים על כך שילדם יבטיח שלהבא לא יחזור על התנהגותו. משפט המפתח הנאמר בדרך כלל בשלב זה הוא: "אני רוצה שתבטיח לי שלא תעשה את זה שוב". לרוב הילד מסכים להבטיח לא לחזור על התנהגותו הבלתי ראויה, האירוע מסתיים והשקט בבית שב זמנית על כנו עד לפעם הבאה.

     

    הפעם הבאה, לדאבון ליבם של ההורים, מגיעה מהר מאוד וההורים, המתקשים להבין כיצד זה שבנם מפר שוב ושוב את הבטחתו, חוזרים ומבקשים מילדם, בדרך כלל כשהם כבר כועסים ומתוסכלים, כי יחדל מהתנהגותו הבלתי ראויה אחת ולתמיד וכי יקיים את הבטחתו. וחוזר חלילה.

     

    הורים יקרים, כדאי שתפסיקו לנסות להסביר לילדכם מדוע התנהגותו אינה ראויה וכדאי שתפסיקו לבקש ממנו להבטיח כי ישנה את דרכיו. זאת מכמה סיבות:

     

    1. הילד מודע להתנהגותו הלא נאותה

    הניסיון המחקרי והטיפולי מראה שוב ושוב כי כאשר משוחחים עם ילדים (ומבוגרים) ברוגע ובמרחק מה מהאירוע בו התנהגו באופן בלתי ראוי, הם מגלים מודעוּת גבוהה והבנה רבה לאי הנאותות שבהתנהגותם וכן אמפטיה לסבלו של הנפגע מהתנהגותם. הם מסוגלים ללא כל קושי להציע חלופה חיובית להתנהגותם התוקפנית.

     

    אנחנו למדים שוב ושוב כי ברגעי האמת תובנות אלה אינן מחזיקות מים. חשוב שנבין ונפנים: מודעות אינה ערובה לשינוי התנהגות. שינוי התנהגות אמיתי מתרחש כאשר התוצאות אשר הילד מקבל על התנהגותו הנאותה (שבח ,עידוד, הכרה ופרגון משמעותי), הן נעימות לו במידה כזו שישאף להרגישם שוב בעתיד והתוצאות (תגובות) על התנהגותו הבלתי נאותה (נזיפה, סנקציה, עונש) הן אינן נעימות במידה כזו שישתדל להימנע מלחוות אותן בעתיד.

     

    2. אתם מחמיצים הזדמנות לחנך

    בקשה מהילד כי יבטיח לשנות דרכיו מחלצת את ההורה מהצורך להיכנס עימו לעימות ולעיתים אף להפעיל סנקציה ולהעניש, סיטואציה אשר באופן טבעי מאוד קשה למרבית ההורים. מה גם שבקשת הבטחה וקבלתה מהילד במידה רבה מרגיעה זמנית את הרוחות בבית. אך שימו לב, הורים יקרים, זוהי החמצת הזדמנות טובה וחשובה להגיב באופן שבו התנהגות זו לא תישנה. זוהי החמצה של הזדמנות לחנך.

     

    3. אתם מלמדים את הילד לא לקיים הבטחות

    הילד, כאמור, ממהר להבטיח שלא יחזור על התנהגותו הבלתי נאותה בעתיד, שהרי הבטחה זו מחלצת אותו מהמצוקה הרגעית בה הוא נתון ומהאפשרות כי יוענש על ידי הוריו. כאשר ההתנהגות הבלתי ראויה של הילד אינה זוכה לתגובת ענישה יעילה, היא חוזרת על עצמה שוב ושוב (למרות ההבטחות) והילד מקבל ומפנים את המסר כי מספיק להבטיח וכי אין שום צורך גם לקיים.

     

    אז בפעם הבאה שהילד שלכם מתחצף אליכם, מכה את אחותו או נוהג בתוקפנות ובאלימות כלפי סביבתו, במקום לבקש ממנו כי יבטיח לשנות את דרכיו, ראוי יותר לנקוט בצעדים הבאים:

     

    1. הגדירו מה מותר ומה אסור

    כאשר ילדכם מגיע מבית הספר ו/או לפני כל מצב שעל פי ניסיונכם קיימת סבירות גבוהה כי ינהג בו באופן בלתי ראוי (מפגש עם האח, נסיעה במכונית, יציאה מהבית, בקניון), שבו איתו לרגע והגדירו לו ציפיות ברורות כיצד עליו להתנהג וודאו כי אכן הבין את הציפיות. בשלב זה (עדין לפני קרות האירוע) אפשר לבקש מהילד להבטיח לעשות כל מאמץ להתנהג כראוי במצבים בהם בעבר נכשל.

     

    2. שבחו הבטחה שקוימה

    כאשר הילד משנה את התנהגותו הלכה למעשה ומפגין התנהגות ראויה במצבים בהם נכשל בעבר, חשוב מאוד לחזקו ולשבחו על כך. משפט כגון "כל הכבוד, ראיתי איך הסברת יפה לאחותך שאתה מבקש ממנה לא להיכנס לחדרך בזמן שהחברים שלך אצלך", מעלה את הסבירות כי הילד ימשיך בהתנהגות זו ויפנימה כחלופה להתנהגות תוקפנית ולהפרחת הבטחות שווא.

     

    3. אל תסתפקו בהתנצלות

    כשם שבקשה או דרישה מהילד כי יבטיח לא לחזור על התנהגותו הבלתי נאותה אינה יעילה, כך גם בקשה מהילד כי יתנצל אינה יעילה ואין בה בלבד כדי לגרום לרוב הילדים לשיפור בהתנהגותם. התנצלות היא התנהגות מילולית גרידא, אשר במידה ונעשית ביוזמתו של הילד יכולה בהחלט להוות סימן לאי הישנות ההתנהגות, אך ברוב המקרים ובמיוחד כאשר ההתנצלות נדרשת על ידי ההורים ואינה מגובה בסנקציה כלשהי, אין היא יעילה כגורם מרתיע ומלמד.

     

    4. אל תחששו להיכנס לעימות

    כאשר הילד הפגין התנהגות בלתי נאותה הפוגעת בסביבתו הקרובה, למרות הבטחה קודמת, קחו אוויר, קבלו החלטה כי אינכם מעלים טוּרים ואינכם נגררים לאובדן שליטה ויהי מה, גשו אל הילד (רצוי שני ההורים יחד) ואמרו לו בנחישות כי התנהגותו אינה מקובלת עליכם. הטילו עליו סנקציה כלשהי אשר לדעתכם לא תנעם לו. כזו אשר תסייע לו להימנע בעתיד מלחזור על התנהגותו.

     

    סנקציה יעילה כזו יכולה להיות עבור ילדים מסוימים מבט נוזף של ההורה ועבור ילדים אחרים מניעת גישה לכל פעילות מועדפת ואהובה. בניגוד לרוגע ולקלות בה יקבל הילד את בקשת הוריו כי יבטיח להבא להיטיב דרכיו, תגובתו להפעלת הסנקציה על ידי הוריו תהיה פחות נעימה וסימפטית (במטרה שתוותרו על הסנקציה) ותבוא לידי ביטוי בבכי, כעס, היעלבות או אפילו תוקפנות כלפיכם.

     

    זה הזמן והמקום בו על ההורים לגייס את כל כוחם הנפשי, לעמוד ברוגע ובנחישות ולא לוותר על הסנקציה שניתנה לילד. לא לשוב ולהסתפק בהבטחה ריקה כי לא יעשה זאת שוב.

     

    הגדרה ברורה של ציפיות טרם התנהגות הילד, פרגון תכוף ומותאם גיל בעקבות התנהגות ראויה ואי חשש להיכנס לעימות חינוכי מבוקר בעקבות התנהגות בלתי ראויה, תביא לתוצאות נפלאות של ילד המתחנך ולומד להתייחס בכבוד לסביבתו, ילד הרוכש יכולות איפוק, הבלגה ושליטה עצמית, ילד הנוהג לקיים את הבטחותיו.

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים