מתי התחילה המלחמה על רווח והפסד בין המינים?
מסתבר שכל מה שנחשב צ'ופר לגבר המצוי הוא משהו שאני מחשיבה לכיף משותף. בדקתי עם עצמי וגיליתי שאני נמשכת אל אותם הדברים שנתפשים בעין הגברית לפינוקי אקסטרה
בתורת המשחקים, משחק סכום אפס הוא משחק שבו הרווח של כל משתתף מאוזן במדויק על ידי ההפסד של המשתתפים האחרים. שמו של המונח מתבסס על ההנחה שאם מצרפים את כלל הרווחים של המשתתפים ומפחיתים מהם את כלל ההפסדים, התוצאה היא אפס. במשחקים כאלה נדיר למצוא שיתוף פעולה, משום שהתועלת של כל שחקן באה על חשבון השחקנים האחרים.
מצלצל לכם באוזן כמו קורס משמים של החוג לכלכלה באוניברסיטת "מה לעזאזל את רוצה מאיתנו"? ובכן חבריי, לצערי, ניתן להחיל את התיאוריה הנ"ל גם על מגרש המשחקים של החיים.
רבים מאיתנו חיים בתחושה של קנאות תמידית לרווח שלנו בסיטואציות בהן אנחנו נמצאים. כמה פעמים שמעתם מחבר ותיק את הנהימה של "אל תצא פראייר" אם שילמתם על בת זוג חדשה כבר ארבע פעמים רצוף? לפי שיטה זו, הרווח שלה הוא בהכרח הפסד שלך. כמה פעמים נתקלת חברה באסיפת נשים כועסות מול השאלה אם לתת לעלם החמודות לממש את הפנטזיות שלו על גופך הענוג? כמה חלומות נדרסו מהפחד שלנו, בני האדם, לצאת נדפקים, מתוך ההנחה שאם הוא או היא מרוויחים, אז אני בטוח מפסיד?
מתי התחילה המלחמה על רווחים והפסדים בין שני המינים? ממתי כבר לא שווה לתת, בגלל הפחד שדופקים אותי, ולא במובן הטוב? האם האשמה מוטלת על חבורת נשים עם מחשבה עצמאית במאה ה-19? האם בדרך להשגתה של זכות הבחירה המוערכת מדי דנו אותנו אותן נשים להרגיש פראייריות? אשה לא מסופקת צעקה שהמלך ערום, ועכשיו אני נשארת להתמודד עם זה. אוף לי, ואוף לכולנו.
לא מזמן יצא לי לנהל שיחה עם חברות על העדפות וריגושים של העניינים שבינו לבינה. זה היה ערב ארוך, עמוס אלכוהול והתשה שבמציאת חנייה בתל אביב, ובהיעדר כוס קפה על מנת להחזיר את האור לפנים, צללנו ישר לנושא מעורר לא פחות מקפאין. כל אחת בסקירתה הביעה את עמדתה לגבי גבולותיה המיניים. פתאום קלטתי, שאני נמצאת בתחום זה במעמד של מה שהוגדר לי "מתת האל לבחורים".
חפרתי עמוק בזכרוני לראות אם טוב לי לבלוע את הפיתיון
מסתבר, שכל מה שנחשב יתרון עבור הגבר הממוצע, הוא משהו שאני מחשיבה לכיף משותף. אני נמשכת אל אותם הדברים שנתפשים בעין הגברית לפינוקי אקסטרה. זה גרם לי לחשוב: האם אני נהנית באמת מהחניקה שביניקה ו/או מתוצאותיה, או שמא הרגלתי את עצמי לאהוב את זה. חפרתי עמוק בזכרוני לראות אם טוב לי לבלוע את הפיתיון, או שמא טופטף לי, גם למוח, שטעים לי ונעים לי.
עצמתי עיניים, שרבבתי לשון ושקעתי אל מעמקי צרכיי ורצונותיי בניסיון לגלות את התשובה. החלטתי שאני בודקת לעצמי מה מרגש אותי גם כשאתה לא לידי ומלוא תפארתך משבשת לי את חוט המחשבה. בהפלגה אל מחוזות נפשי, צרכיי וסיפוקיי, גיליתי לשמחתי שאני הכי אמיתית עם עצמי שאפשר. גם בדמיוני, אותן פעולות "צ'ופר" לגבר, הופיעו במלוא הדרן ומילאו כל נקב בגופי. ולא הרגשתי פראיירית, אלא כיף אחד גדול.
או אז הבנתי שהגחמות המיניות שלי, שלגמרי במקרה מתאימות לשלל הסופרלטיבים הפורנוגרפיים המקובלים במחוזותינו, הן באמת הגחמות שלי, וטוב לי איתן. אז מה אכפת לי אם אתה גם נהנה על הדרך? במי זה פוגע או שאני אוהבת מה שטוב לך? ממתי הפכנו את חדר המיטות להסכמי גרעין בין שתי מעצמות? לא רוצה שתתפרק מנשקך, רוצה שתפרוק אותו עלי.
שלא תבינו לא נכון, אני מאמינה שהחזק שורד. אבל בשום חלק של הדרך לא חתמתי על כך שאם מישהו נהנה מפעולותיי, אז זה על חשבוני, או שכאן מתגלה חולשתי. ממש לא. כל עוד אני פועלת מתוך מה שנעים לי, אני שמחה מאוד אם זה גם נעים לך. ויפה שעה אחת קודם.
אני מעדיפה להטמיע דווקא את המצב של WIN-WIN
לא לבאס את החוג לכלכלה, אבל תרשו לי לא לקחת את המונח משחק סכום אפס לתוך חדר המיטות שלי. אני מעדיפה להטמיע דווקא את המצב של WIN-WIN. כאן, כל המשתתפים מרוויחים. על פי שיטה זו ניתן להגיע לרווח של כל הצדדים בדבר, בהנחה שיש שיתוף פעולה, ניהול נכון של פשרות והשתתפות פעילה. היופי כאן הוא שלא צריך להיות שמעון וסוניה כדי להיות מותאמים לשיטה. הכל עניין של גישה. בין אם מדובר בזוגיות ארוכת טווח, בין אם השחקנים חולקים את אותו המין, או אם זו סתם היכרות של שני שחקנים ארעיים, על פי שיטה זו שיתוף והשתתפות הם המפתח למקסימום רווח לכל הצדדים.
אם כך נראים הדברים, אפשר למקסם רווחים, מבלי להרגיש מנוצל או מנצל. ההנאה שבהנעה, התפוקה שבדפיקה, והגרימה שבגמירה - כולם יחד יוצרים את האווירה המושלמת להגיע איתה לנקודת האופטימום. ולעוד כמה נקודות שאני מכירה.
זה כבר נראה לי יותר טוב מאשר ניהול קרבות של רווח והפסד. החיפוש התמידי אחרי רווח והפסד, בתואנות של שמירה על כבוד עצמי, עד כדי הדחקת צרכים וניהול מזויף של עצמנו, מנציח את החוסר בתקשורת, בהתפשרות ובהתפתחות בין המינים. הפמיניסטיות צעקו, והגברים נעמדו על שתי רגליהם האחוריות. הגבר דרש באגרסיביות לא רגישה, והאשה בתמורה - נאטמה.
אז דקה לפני שאתם פוצחים לעברי בבוז גדול ומייחסים לי תארי אצולה של נותנת מקצועית, המושפעת מסרטים עם מוזיקת רקע סוג ז', פתחו שוב את המחברות לשיעור המבוא ביחסים בין המינים, בדגש על השיעור בנושא "פין ומין במאה ה-20", ותגלו שאין בהכרח פסול בהנאה ממה שעושה לשני טוב.
בשבילך זה דני, ובשבילו חלב. העיקר שיהיה בתיאבון.
