מה קורה במוח כשחווים דילמה מוסרית?
מה גורם לאנשים לגלות הגינות ויושר? סריקות מוח מלמדות שהתנהגות מוסרית אינה תלויה רק בהיגיון, אלא גם, ואולי בעיקר, ברגש. כמו כן מסתבר שאנשים רבים לא מהססים לשקר על-מנת להרוויח כסף וכי הפעילות באונה המצחית במוחם משקפת את חוסר הגינותם
בעוד פילוסופים מתנצחים בשאלה האם התנהגות מוסרית היא רציונאלית (אפלטון, קאנט) או אמוציונאלית (דיויד יום, אדם סמית) וביולוגים תוהים האם מוסריות היא התנהגות מולדת או נרכשת והאם לבעלי חיים אחרים יש מוסר, שיטות הדימות התפקודית המודרניות מאפשרות לחקור מה קורה במוח האנושי כאשר אנו נדרשים להכריע בשאלות מוסריות.
בסדרת ניסויים שערך ג'וש גריני (Greene), כיום פרופסור בהארוורד, שבהם הוצגו בפני נבדקים דילמות מוסריות כאשר שכבו בסורק, התגלה כי תהליך השיפוט המוסרי מפעיל במוח הן את אזורי "הרגש" (המערכת הלימבית) והן את אזורי "ההיגיון" (קליפת המוח המצחית).
חזרה לניסוי מילגראם
עדיין "רק מצייתים לפקודות"
אביטל להב
45 שנה אחרי ניסוי מילגראם המפורסם, מגלה החוקר ג'רי ברגר כי בני אדם יסכימו לתת לבני אדם אחרים מכות חשמל, אם ידרשו זאת מהם. 70% מהנחקרים לא עצרו גם כשהגיעו ל-150 וולט, למרות ששמעו את תחינות קורבנותיהם
בפני הנבדקים תואר, לדוגמא, המצב הבא: אנשים רבים מסתתרים במרתף בזמן מלחמה וחיילי האויב המצויים מחוץ לבניין עלולים לשמוע את בכיו של אחד התינוקות. האם לחסום בכף יד את פי התינוק ולהשתיקו, ובכך להציל אנשים רבים במחיר מותו של העולל? הציווי המוסרי האינסטינקטיבי הוא ”אסור להרוג את התינוק‘‘, בעוד שניתוח הגיוני של המצב מבהיר כי השארת התינוק בחיים פירושה סיכון חייהם של האחרים.
הקונפליקט המוסרי הביא לעליה בפעילות העצבית בקליפת המוח המצחית (anterior cingulate and dorsolateral prefrontal cortex) שבין תפקידיה הקוגניטיביים ניתן למנות חשיבה אבסטרקטית, קבלת החלטות, תכנון ארוך-טווח וחישובי רווח והפסד. הסתבר כי עוצמת הפעילות באזורים אלה עלתה ככל שהחלטות הנבדקים היו יותר תועלתניות, כלומר כוונו ל"טובת הכלל".
ממחקרים קליניים בבעלי פגיעה מוחית באזורי האונה המצחית עולה כי חולים אלה בוחרים ללא היסוס באלטרנטיבה התועלתנית (לדוגמא, להרוג קרוב משפחה כדי להישאר בחיים), וכי הם אינם מגלים קונפליקט רגשי בתהליך השיפוט המוסרי.
במחקר חדש, שפורסם בקיץ ברשומות האקדמיה האמריקנית למדעים (PNAS) שאל גריני מה גורם לאנשים לגלות הגינות ויושר גם כאשר יש להם הזדמנות להרוויח מהתנהגות לא הוגנת? גריני בחן שתי השערות: השערת ה"רצון"(Will) - הגורסת כי יושר הוא תוצאה של עמידה בפיתויים, בדומה ליכולת לדחות סיפוקים - והשערת ה"חסד" (Grace) - על פיה הגינות היא תוצאה של העדר פיתוי.
הנבדקים שכבו בסורק המגנטי וניחשו את תוצאותיה של הטלת מטבע ממוחשבת תמורת תשלום. בחלק מהמקרים התבקשו לרשום את תחזיותיהם מראש וקיבלו תגמול כספי על הניבויים הנכונים, ואילו בשאר המקרים התבקשו הנבדקים לדווח על הניבויים המדויקים שלהם, כלומר יכלו לשקר ולקבל כסף מבלי שהדיווח שלהם יאומת.
על סמך האחוז הגבוה של ניבויים מדויקים הסיק גריני כי רוב הנבדקים שיקרו. כמו כן נמצאה עליה בפעילות העצבית בקליפת המוח המצחית של הנבדקים שניצלו את ההזדמנות להרוויח כסף, ועוצמת הפעילות שיקפה את תדירות המקרים בהם שיקרו. לדעת גריני ממצאים אלה תומכים בהיפותזת החסד: הנבדקים ההגונים לא חשו פיתוי לשקר על מנת להרוויח ולכן לא נמצאה במוחם עליה בפעילות באזורי הבקרה באונה המצחית.
הסוכן פגע בקורבן
התנהגות מוסרית תלויה בחוקים שנועדו להסדיר יחסים בין אישיים ולאפשר לאנשים לחיות ביחד בהרמוניה. בתהליך למידת והפנמת הנורמות החברתיות וההתנהגות החברתית התקינה, לרגשות יש תפקיד מכריע. רבות נכתב על הבסיס העצבי של החלטות מוסריות, אך רק לאחרונה החלו לחקור את האספקט הרגשי שמלווה סיטואציות מוסריות, קרי רגשות מוסריים.
במחקר שפורסם בשנה שעברה ב-Journal of Cognitive Neuroscience , בדקו ז'אן-לוק מרטינו (Martinot) ועמיתיו מפריס מה קורה במוח כאשר נבדקים חווים סיטואציות מוסריות באמצעות פרדיגמה המכונה "הסוכן פגע בקורבן". הנבדק יכול להיות הסוכן שפוגע בעצמו או באנשים אחרים, או הקורבן שנפגע מעצמו או שנפגע על-ידי אנשים אחרים. כך ניתן לחקור ארבעה רגשות מוסריים:
- כעס (פגעתי בעצמי)
- אשמה (פגעתי במישהו אחר)
- זעם (מישהו פגע בי)
- חמלה (מישהו פגע במישהו אחר)
הנבדקים שכבו בסורק המגנטי ופעילות נרשמה ממוחם בזמן שהוצגו בפניהם סיפורים קצרים שנועדו לעורר את אחד מארבעת הרגשות הנ"ל. לאחר כל סיפור קצר נדרשו לדווח איזה רגשות עלו בהם, ואז לדרג את עוצמת הרגשות. לדוגמא:
- גילית שהמספרים שלך זכו בלוטו, אבל נזכרת שהשבוע לא קנית כרטיס (כעס)
- גילית שהמספרים של חברך זכו בלוטו, אבל נזכרת שהשבוע לא קנית לו כרטיס (אשמה)
- גילית שהמספרים שלך זכו בלוטו, אבל השבוע חברך לא קנה לך כרטיס (זעם)
- גילית שהמספרים של חברך זכו בלוטו, אבל השבוע חברך לא קנה כרטיס (חמלה)
תוצאות הדירוג הראו שהנבדקים אכן דיווחו על כעס, אשמה, זעם וחמלה בתגובה לסיפורים הרלוונטיים.
בהשוואה לסיפורי הביקורת ('לא קנית כרטיס לוטו השבוע' או 'חברך לא קנה כרטיס לוטו השבוע'), שלושת הרגשות המוסריים שהתעוררו בנבדקים בתגובה לסיטואציות בהן מעורב מישהו אחר, כלומר, אשמה, זעם וחמלה, גרמו לעליה בפעילות העצבית בקליפת המוח הפרה-פרונטלית והפריאטלית. אזורים אלה במוח שייכים לרשת ה-Theory of Mind שכנראה התפתחה במוח על מנת לאפשר את הבנת מצבו המנטלי של האחר, לעמוד על כוונותיו ולגלות אמפתיה, יכולות הנדרשות לחיים בקבוצה חברתית.
שני הרגשות המוסריים שהתעוררו בנבדקים כתוצאה מפגיעה במישהו אחר, קרי אשמה וזעם, גרמו לעליה בפעילות העצבית באמיגדלה, שמאפשרת לגלות קיום סכנה או איום בסביבה. בתגובה לסיפורים שנועדו לעורר תחושות אשמה דיווחו הנבדקים גם על כעס עצמי וחמלה. יחד עם זאת, תחושת האשמה לוותה בדגם פעילות ספציפי במוח שהיה תלוי בזהות ה"סוכן" או ה"קורבן".
ההתנהגות המוסרית חיונית לא רק ליחסים בין אישיים אלא גם להמשך קיום הסדר החברתי. להבנת הבסיס העצבי של ההתנהגות המוסרית ישנן השלכות רפואיות, חברתיות ומשפטיות מרחיקות לכת (לדוגמא, מה דינו של רוצח אם תתגלה פגיעה באזורי השיפוט המוסרי במוחו?). מרטינו ועמיתיו מקווים שממצאים חדשים אלה יעזרו בהבנת סינדרומים פסיכיאטריים רבים בהם נפגעת ההתנהגות החברתית הנורמטיבית, כגון פסיכופתיה.
אלומית ישי היא פרופ' לחקר המוח באוניברסיטת ציריך שבשווייץ
לפנייה לכתב/ת 
רגשות מוסריים
צילום: סי די בנק
