"גם כוס תה חם בלילה קר יכולה להציל חיים"

"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"*. במשפט זה בחר ליאור לוי (31) לפתוח את המניפסט שכתב, המסביר על המיזם החברתי "אנשים לאנשים" אותו הוא מפעיל עצמאית בחמש השנים האחרונות. על פי נתוני משרד הרווחה ישנם בישראל כ-4,528 חסרי בית, 40% מהם "תושבי תל אביב". אבל לא הסטטיסטיקה היא שהניעה את לוי לפעולה, אלא חוויה אישית שגרמה לו להבין שכשמדובר בחיי אדם, "חשוב להיפטר מהשיפוט והאשמה ולגלות מעט חמלה אנושית לכל אדם באשר הוא אדם". 

"הרעיון של 'אנשים לאנשים' לא פוטר את העירייה והממשלה מהעזרה הדחופה שהם צריכים לתת", מבהיר לוי מעל לכל ספק, תוך שהוא נותן דוגמא את עיריית פריז המחלקת לחסרי הבית ברחובותיה אוהלים בכל חורף, "אלא אמור להשלים את המאבק באדישות שלנו אל מול האדישות שלהם".

"גם לא מדובר בעמותה או ארגון צדקה" ממשיך ומסביר לוי, "אלא שכתושביי העיר וכשכנים, אנחנו יכולים להקל ולעשות מעשה מתמשך שייצור דפוס התנהגות חדש כלפי החלשים הסובלים מתחת לחלוננו", נוגע לוי בסיפור שזעזע אותו כאשר לפני חמש שנים פונתה גופה של חסר-בית סמוך לביתו ברחוב גאולה שבתל-אביב. מאז ועד היום, הוא תולה מאות מודעות פשוטות המסבירות על פעילותו ומבקשות להעביר אליו תרומות. את החבילות שמצטברות הוא מחלק במספר צירים שטווה לעצמו בעיקר בדרום תל-אביב, תוך יצירת קשר אנושי, הבעת דאגה ורצון כן לסייע, ולו במעט, לאלו שמזלם שפר עליהם פחות.

"אני כמו שליח פיצה רק של בגדים להומלסים". צילום: יהונתן צור

אל הסיורים, אותם הוא מבצע ברוב המקרים לבד ("תמיד אומרים לי שיצטרפו אבל לא עושים את זה ואני לא לוחץ, אני מבין"), הוא מגיע לאחר ימים ארוכים של  שתי עבודות, (אחת מהן בהוראה) ולימודים. "מעל הכול אני מוזיקאי מתוסכל שמת להקים להקה", הוא מודה בחיוך.

"אם כולנו נשים יחד פלסתר אז אולי נדמם פחות"

החברים שלו מפרגנים וההורים גאים אך קצת חוששים, "בהתחלה הגעתי עם כל מיני חוקים ששומרים עלי לא להתקרב לא ולהיכנס לזה יותר מיד. היה חשוב לי להפריד קו אדום בין החיים שלי ובין מה שאני עושה, עם הזמן זה קצת יותר התרכך וגם הקו האדום היטשטש טיפה".

"יש עולם שלם שאנחנו לא מודעים אליו" הוא פותח צוהר לעולמו הליילי, "בעולם הזה יש

גם כנופיות ומאבקי כוחות והוא חי ב-4:30 לפנות בוקר. כשאנחנו חיים את היום יום שלנו, העולם הזה רדום לגמרי". לוי ממש לא חושש מהדבקות במחלות ונשמע בטוח למדי באומרו: "אני יודע לא להכניס את עצמי למקומות שאני יכול להיות בסיטואציה שיתקפו אותי. אני מודע לזה שהאנשים האלה הם לא תמיד בשליטה".  

כדי להעניק לתחביב המיוחד לו הסברים ברורים למשקיף מהצד, משתמש לוי בדימויים שונים. "אני כמו שליח פיצה רק של בגדים להומלסים, האנשים שמגיבים הם ההשראה", הוא מתעקש לתת קרדיט לאנשים שעונים למודעות התלויות ומעבירים אליו ציוד עבור ציר החלוקה שלו.

 "יש הרבה אנשים שיש להם הרבה מזל, ויש להם משפחות תומכות ואנשים שלא ייתנו להם ליפול, ולאנשים האלה שנמצאים ברחוב כנראה שהמערכות האלה לא עמדו. אני פשוט שם פלסתר על פצע ובשביל זה לא צריך להיות מומחה גדול" הוא מסביר, "אבל אם כולנו נשים יחד פלסטר אז אולי נדמם פחות".   

על אשמה, בושה ואדישות 

"יש את האשמה של ההומלס עצמו שהוא לא יכול לעזור לעצמו והוא מתבייש בעצמו, והוא מרגיש אשם על כל מה שקרה לו ועל זה שהילדים שלו לא מדברים איתו, ועל זה שלאף אחד לא אכפת ממנו", פורט לוי את מסקנותיו משיחות נפש עם "לקוחותיו".

"ויש את האשמה שלנו, של האזרחים, שאנחנו רואים אותם ואנחנו יודעים שבאיזשהו מקום לנו יש את המזל ולהם אין, ואנחנו בוחרים להגיד: 'הם לא עושים שום דבר, הם רוצים להיות במקום הזה, הם שיכורים, הם מסטולים מסמים', וזאת האשמה שלנו שמדברת באיזשהו מקום", הוא מרביץ תורה פילוסופית הנוגעת לבושה, אשמה ואדישות.

"זה לא תפקידנו לשפוט אותם". צילום: יהונתן צור  

"הבושה מובילה שוב לאשמה: 'אני עושה את זה לעצמי וכולם התייאשו ממני וכולם שונאים אותי וכולם מתביישים ממני אז אני אתרחק מכולם, אני אנדה את עצמי מכולם', וזה לדעתי מה שיכול להוביל בן אדם מנורמטיביות ללהיות הומלס".

"תעשו. פשוט תצאו החוצה ותתנו כוס תה למישהו"

"ברגע שאנשים יתנו יותר אז הם ירגישו יותר טוב לגבי עצמם, ירגישו יותר טוב לגבי לעודד אנשים אחרים לעשות את זה וזה יהיה פשוט כמו משהו מתפשט כזה" לוי מחייך בתקווה, "הכי הכי קל לשכוח שהם בני אדם ולהגיד 'הם הומלסים' ולהישאר במקום הזה, אבל אני מחפש באיזשהו מקום להזכיר שהם עדיין בני אדם לפני שהם

הומלסים".

"אנשים שואלים אותי כל הזמן איך אפשר לעזור ואני אומר להם: 'תעשו. פשוט תצאו החוצה ותתנו כוס תה למישהו'. אם יש משהו שהם רוצים לזרוק, או משהו שהם יכולים לארוז במסעדה, שזה יעבור להם בראש.

שקי שינה ושמיכות יכולים להציל חיים של מישהו שחי בחוץ בחורף, אפשר לתת נעליים חמות, סוודר עבה, או קופסאת שימורים. גם כוס תה בלילה קר תוכל, אולי, להציל חיים. זה בטח לא יהיה מספיק אבל אולי זה יהיה יותר.

זה לא תפקידנו לשפוט אותם" הוא מסכם, "אסור לנו להתעלם ולהשלים עם המצב כמו שהוא. השאיפה היא להחליף תחושות של אשמה, אדישות וציניות בחמלה אנושית בסיסית כלפי החלש".

• לתרומות של שקי שינה, שמיכות, ביגוד, מזון או אפשרויות אחסון לציוד פנו ל: liori77@yahoo.com
• לכתבות נוספות במדור "שקופים" לחצו כאן .
  

• *(הלל הזקן - פרקי אבות פ"ב, מ"ו).