הסופר דונלד הרינגטון הלך לעולמו

הסופר האמריקני דונלד הרינגטון מת לפנות בוקר (א') בגיל 74, בהוספיס בפאייטוויל שבצפון קרוליינה. הרינגטון סבל בחצי שנה האחרונה ממחלת ריאות, ובשלב מסוים אף התקשה לנשום בכוחות עצמו. הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים מנישואים ראשונים. 

הרינגטון. הסופר הגדול ביותר שאמריקה לא מכירה (צילום: ג'וזף ברנהרד)

הרינגטון היה סופר מוערך ביותר מבחינה מקצועית, למרות שלא מכר בכמויות גדולות. רבים השוו אותו לויליאם פוקנר, ואחד המבקרים אף הגדיר אותו כ"סופר הגדול ביותר שאמריקה לא מכירה".

בישראל תורגמו שלושה מספריו: "הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו", "כשהמלאכים נחים" ולאחרונה "מקהלת העצים". כולם ראו אור בהוצאת טובי, בתרגומו של הסופר אסף גברון.

סך הכל פרסם הרינגטון בחייו 14 רומנים, שרובם מתרחשים בעיירה מיתולוגית קטנה יציר דמיונו "סטיי מור"

(stay more), השוכנת בעמק צר שמתפתל בין הרי האזורק בארקנסו.

סגנונו של הרינגטון ניכר בעיקר באמצעות אותו "מבט ייחודי" על החיים שהפך לסמל ההיכר שלו. הוא ברא בספריו עולם שלם עם שפה משלו, נופים משלו, וחוקים משלו – הכל, כאמור, מרוכז בעיירה בדיונית אחת. אותן דמויות שבות ומופיעות ברוב ספריו, פעם בתפקיד ראשי ופעם בתפקיד משני, ולפעמים סתם כעוברות אורח. את כל זה הוא עשה באמצעות המון קסם, חמלה והומור.

שפה הולכת ונעלמת

הוא נולד וגדל בליטל רוק, וכמעט את כל חופשות הקיץ של ילדותו הוא בילה בכפר הקטן דרייקס קריק שבהרי האוזרק, כפר ילדותה של אמו, שבו ניהלו סבו וסבתו את המכולת וסניף הדואר.

שם, לפני שאיבד את שמיעתו בגיל 12 בגלל דלקת קרום המוח, הוא הקשיב בריכוז לשפה ההולכת ונעלמת של חבל האוזרק ולסיפורי המעשיות של מספרי הסיפורים. הרומן הראשון שלו, The Cherry Pit, יצא לאור ב-1965 בהוצאת רנדום האוס. מאז, כאמור, פרסם עוד 13 רומנים.

"מקהלת העצים", שכאמור יצא לאחרונה בעברית, מספר על נייל צ'יזם, צעיר שהורשע באונס נערה ונידון למוות על פי חוקי מדינת ארקנסו. אבל צ'יזם הוא רועה צאן תמים וחף מפשע. בכל זאת, הוא נקרא לגשת אל "ספארקי הזקן" – הכיסא החשמלי הישן של בית הכלא בליטל רוק – ושם, על הכיסא, רגע לפני ש"מטגנים אותו" כלשונו, הוא שומע את העצים שרים. "עם שקיעה, כשהובילו אותו אל הכיסא, התחיל נייל צ'יזם להבין את משמעות השם של עיירת הולדתו, סטיי מור (הישאר עוד)",

בין הפרסים בהם זכה: פרס פורטר (1987), פרס היסלי בליון קולג' (1998), היכל גדולי הכותבים של ארקנסו (1999), פרס הסיפורת של איגוד הספריות בארקנסו (1999), פרס רוברט פן וורן (2003), פרס על מפעל חיים מאוקספורד אמריקה (2006).

לכל כתבות המדור לחצו כאן