לדעתך לא עשית שום רע, ובכל זאת היא בכתה
לעתים קרובות אנחנו שופטים אחרים לפי הסטנדרטים שלנו. אם לא איכפת לי לצחוק על עצמי, אז לך אין סיבה להיפגע כשאני מתבדח על חשבונך. אבל התלמוד מלמד אותנו להוציא את עצמנו מהמשוואה ולהביט במצב מנקודת ראותו של האחר
אחד הפתגמים החביבים עליי בתלמוד עוסק בנישואים. בנוסף לתובנות הפסיכולוגיות שהוא מעניק לגבי הדרכים השונות בהן גברים ונשים פועלים, אני אוהבת את הפתגם הזה מפני שהוא שופך אור על הדרך בה יש להתנהג כלפי אנשים באופן כללי: לא רק בעלים אל נשותיהם או נשים אל בעליהן, אלא כיצד להתנהג לכל אדם שאנחנו פוגשים.
"רב אמר: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו (כלומר - שלא לפגוע באשתו, ח.ו). מתוך שדמעתה מצויה, אונאתה קרובה" (בבא מציעא, דף נט).
שימו לב למלים ולניסוח: הפתגם לא מורה להתחשב באשתך ואף לא להיות נחמד ורגיש כלפיה, כיוון שההגדרה שלך להתחשבות או רגישות עשויה להיות שונה מאוד מזו שלה, והדרך שלך להיות נחמד עשויה להיות שונה ממה שהיא זקוקה וכמהה לו. התלמוד גם לא אומר שהיא עשויה להיות יותר מדי רגישה, אז עשה כמיטב יכולתך, אבל זו באמת הבעיה שלה.
במקום זאת מלמד אותנו רב: "היא בוכה בקלות, אז זו אחריותך להיות זהיר ביחסך". אתה מחויב לדאוג לכך שלא תעשה או תאמר דברים שעשויים לגרום לה לסבל. אתה עלול לחשוב שזה טפשי, שהיא קטנונית ומגיבה בצורה לא הגיונית וחסרת פרופורציה. "קצת ביקורת בונה מעולם לא הזיקה לאיש", אתה חושב, "בסופו של דבר היא תתגבר על זה".
אבל התלמוד אומר שאם היא מרגישה פגועה - עליך לדאוג שלא תפגע בה, כיוון שדמעותיה ורגשותיה חשובים. איזה שיעור מאלף כיצד יש להתייחס לאדם אחר, ובמיוחד לאדם המרכזי ביותר בחייך!
להתייחס לאחרים כמו שהם רואים את הדברים
לעתים כה קרובות אנחנו שופטים אחרים לפי הסטנדרטים שלנו. אם לי לא היה איכפת לקבל אורחים בלתי צפויים בלי הודעה מוקדמת, גם לך לא היה צריך להיות איכפת. או, אם אני נהנית לחלוק ולספר את כל מה שעבר עליי במשך היום, אז גם אתה צריך ליהנות מכך. ועוד דוגמה: אני נהנה מבדיחה טובה ולא איכפת לי לצחוק על עצמי, אז לך אין כל סיבה להיפגע ולהיעלב אם אני מתבדח על חשבונך. אנחנו חושבים שכל עוד אנחנו מתייחסים לאחר באותו אופן בו אנחנו היינו רוצים שיתייחסו אלינו, אנחנו נוהגים כשורה.
התלמוד מלמד אותנו להוציא את עצמנו מן המשוואה ולהתבונן על המצב מנקודת ראותו של האדם האחר.
ידידה שלי, שעברה קשיים רבים בחייה, כולל גידול ילד בעל צרכים מיוחדים, העירה שישנם אנשים שמייחסים משמעות רבה מדי לעניינים קטנוניים. אחרי שהיא התגברה בעצמה על מכשולים ממשיים, לא היתה לה סבלנות לאדם שלקח ללב עניינים פעוטים בחיים. "אבל סוזן", הסברתי לה, "עבור אותו אדם הבעיה שמציקה לו היא כן דבר גדול. עבורו, זה עניין טרגי".
אולי אם נתייחס לאחרים מתוך אמפתיה, נשקול את מילותינו ונשפוט את אופן ההתנהגות שלנו כלפיהם לא לפי הסטנדרטים שלנו, אלא לפי האופן בו הם מושפעים מהדברים, נוכל להתפלל לאלוהים, "בן זוגנו הקוסמי", שיעניק לנו את אותו יחס.
"אלוהים יקר", נוכל לבקש אז, "אנחנו יודעים שמנקודת מבטך רבים מהרצונות והצרכים שלנו נראים קטנוניים ופעוטים. אנחנו גם מבינים שממרום מושבך כאבינו הדאגות, הקונפליקטים והצרות שלנו עשויים למלא תכלית קוסמית גבוהה יותר. אבל מנקודת ראותנו המוגבלת, של הכאן והעכשיו, הכאב אמיתי והסבל לא הכרחי. אנא, אלוהים, בעוצמתך האינסופית, חסוך מאתנו את הדמעות. עשה שהדברים יהיו טובים לא רק באמת, אלא גם טובים בעינינו".
מי ייתן שנזכה להתגשמות הנבואה "ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים", אמן.
- חנה ויסברג היא מרצה המתגוררת בטורונטו, קנדה. באדיבות אתר חב"ד
מומלצים
