שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    נפטר הפיסיקאי הרוסי ויטלי גינצבורג

    המדען היהודי-רוסי, חתן פרס נובל לפיסיקה לשנת 2003 אשר לקח חלק בפרויקט הסובייטי לבניית פצצת המימן, נפטר בגיל 93. על אודות הפיסיקאי שחמק מציפורניו של סטאלין, רק כדי לגלות שהחיים כמדען ברוסיה של פוטין, קשים אף יותר

    ויטלי גינצבורג, הפיסיקאי הרוסי הנודע ששרד את טיהורי סטאלין בכך שנרתם לפרויקט לבניית פצצת המימן וחתן פרס נובל לשנת 2003, נפטר ביום ראשון בלילה בגיל 93 לאחר מחלה ממושכת.

     

    גינצבורג זכה בפרס נובל על חלקו בפיתוח התיאוריה של מוליכות העל, המצב המאפשר לחומר להוליך חשמל ללא התנגדות בטמפרטורות של אפס מוחלט (מינוס 271 מעלות צלסיוס). גינצבורג חלק את הפרס עם הפיסיקאים אנטוני לגט מבריטניה ואלכסיי אבריקוסוב, אמריקני ממוצא רוסי.

     

    אך הקריירה של גינצבורג כמדען בברית המועצות כמעט שנקטעה באיבה ב-1944, לאחר שנישא בשנית לאישה שבילתה שלוש שנים במחנה עבודה בשל חשד שקשרה קשר להתנקש בחייו של סטאלין. עיתוני המשלגה הקומוניסטית יצאו נגד המדען היהודי והוא הוקע מהקהילה המדעית בארצו.

     

    "יכולתי רק לנחש איזה גורל צפוי לי בתנאים שהתהוו", כתב גינצבורג בקורות החיים שהגיש לועדת פרס הנובל לאחר ההודעה על זכייתו בפרס. "אני מאמין שהייתי משלם מחיר כבד, אילולא פצצן המימן באה לעזרתי".

     

    גינצבורג חבר באותם ימים למדען הרוסי אנדריי סחרוב ועבד עימו על פיתוחה של פצצת המימן הסובייטית. חלקו המרכזי בפרויקט ובהצלחתו הציל אותו מהגלייה למחנה הסגר או מגורל נורא אף יותר. אך ב-1951, גל חדש של אנטישמיות ששטף את מסדרונות השלטון הסובייטי הביא לפיטורו של גינצבורג מפרויקט פצצת המימן.

     

    מאוחר יותר כתב גינצבורג על ראשית שנות ה-50 בברה"מ וטען כי מטרתו הסופית של סטאלין היית הגלייה של כל יהודי ברה"מ למחנות עבודה או לסיביר. "במזל גדול נמנע מהמנהיג הסובייטי לבצע את זממו והוא מת, או נרצח, ב-5 במרס 1953". גינצבורג ציין כי הוא ואשתו השנייה, נינה ירמקובה, היו חוגגים מדי שנה את מותו של סטאלין. 

     

    באופן אירוני, מצא גינצבורג את מותו שלו 20 שנה לאחר שנבקע הסדק הראשון והגדול מכולם במסך הברזל שהגן על האימפריה הסובייטית - נפילתה של חומת ברלין. שנתיים לאחר נפילת החומה כבר היה גיננצבורג אזרח הרפובליקה הרוסית, אך מאבקיו עם השלטון ונטייתו למחות על עוולות חברתיות ופוליטיות לא נעלמו עם נפילת הגוש הסובייטי.

     

    "אנו מקווים שממשלות העולם הדמוקרטי יעשו כל שביכולתן כדי למנוע בעד רוסיה מלגלוש בחזרה אל עברה הטוטליטרי ולייסד דיקטורה חדשה שתסכן את רוסיה ואת העולם כולו", נכתב בעצומה שעליה חתם גינצבורג ב-2005, אשר מחתה על ההפרות החוזרות ונשנות של זכויות האזרח מצד ממשלתו של ולדימיר פוטין.

     

    במאי 2007 התראיין גינצבורג וטען כי מצב המדע תחת פוטין אף גרוע יותר ממצבו תחת סטאלין, שכן ברוסיה של המאה ה-21 אין עוד מקום למדע שאינו מניב רווח כלכלי מיידי. "כמובן שבימי סטאלין שלטה הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית באקדמיה", אמר גינצבורג, "אבל אז לפחות יכולת לחשוב על רעיון ולקדם אותו, כך הצלחנו לשגר את הספוטניק לחלל. כיום הממשלה לא תתמוך שמדע שלא מייצר רווח כלכלי - זה אבסורד".

     

    גינצבורג היה מעורה היטב בחיי היהודים ברוסיה ואף כיה כסגן נשיא הקונגרס של הקהילות היהודיות לתקופה קצרה. עם זאת הוא היה מוכר כאתאיסט מושבע שיצא נגד מה שהוא כינה "ההשפעה הגוברת של הכנסייה האורתודוקסית על החיים ברוסיה". לטענתו השפעה זו התגברה כל כך לאחר נפילת הקומוניזם שהיא הפכה לאיום ישיר על עקרון הפרדת הדת מהמדינה. דברים ברוח זו כתב גינצבורג במכתב ששיגר לפוטין ביולי 2007.

     

    כשנשאל פעם על יחסו לדת, ענה גינצבורג ש"אילו האמנתי באלוהים, הייתי אומר לו כל בוקר, 'תודה שעשית אותי פיסיקאי תיאורטי". 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים