שתף קטע נבחר

יהודי משלם בזמן

עובדי הציבור בחצור הגלילית לא קיבלו משכורות מזה חודשיים ופתחו בשביתה. ומה בעצם עניין שכר עובדי הרשויות להר סיני? זהו, שרות קסבה - בת חצור - סבורה שסוגיית הלנת השכר היא הכי יהודית שיש. מישהו שומע אותה?

הנה טור שלא מתאים למדור יהדות: עובדי הציבור בחצור הגלילית לא קיבלו את משכורתם מזה חודשיים, ופתחו בשביתה כללית. הרשות המקומית שובתת, על מחלקותיה ולמי שזקוק לתרגום: הילדים ישארו בבית ויצפו שוב בהוריהם הנאבקים במה שנדמה בעיניהם כחומות בצורות ואפורות, בעוד הם אמורים לשנס מותניים ולהאמין שיצלחו את הבגרות הקרובה, האשפה לא תפונה מהרחובות, הספרייה הציבורית תיסגר לקוראים, פעילות הנוער תושעה ומחלקת הרווחה לא תיתן מענה לנזקק לשרותיה.

 

ברור כעת מדוע הטור אינו מתאים למדור או בכלל לתקשורת הכללית, ואין שוב צורך להסביר זאת עוד. זה לא שלא אכפת לנו, אבל אנחנו קצת עסוקים כרגע בנושאים אחרים: בפרשת השבוע, בתוכניות המדיניות החדשות שפוקדות אותנו חדשות לבקרים, בהתפרקותה של מפלגת העבודה, בסגירת כבישים כן או לא, בשאלת הלויאליות לצבא, בקווים נפרדים בתחבורה הציבורית, בנשות הכותל ועוד כאלו נושאים שברומו של עולם.

 

ובכלל, מה עניין משכורות עובדי הרשויות להר סיני? אז זהו. יש עניין, והוא קודם כל עניין יהודי. כל ילד יודע לדקלם ש"עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו", וכולנו שרים מתוך שינה את "צדקה תציל ממוות". אבל האם מצוות שבין אדם לחברו הן רק בין פרטים או גם בין קבוצות ובין הקבוצה לפרט? הרי ניתן לקרוא את המושג "מצוות שבין אדם לחברו" גם כציווי לאחריות חברתית, כפרטים וכקבוצה. אחריות חברתית שכוללת מערכת רווחה מתוקנת ומערכת כלכלית צודקת יותר.

 

הלנת שכר

אני לא בין המדרגים והמנקדים את הציון הממוצע על כל מצווה בתרי"ג, אך הייתכן, כפי שהבנתי פעם מדברי הרב אליהו בקשי דורון, כי הציווי "וחי אחיך עמך" מקדים למצוות הצדקה, שנעשית רק לאחר שאחיך כבר אינו חי "עימך"? ומה בכלל פירוש המונח "עימך"? עימך בביתך? עימך ברמת העצמאות הכלכלית? עימך בחינוך ילדיך? הרי אדם שמתפרנס בכבוד לא רק שאינו זקוק לחסדי קצבאות למיניהן (אינו זקוק לך), אלא אף הוא אדם בעל קומה נוספת של ביטחון, ושל תחושת רווחה ומסוגלות, המניחות בתורן את היסודות לקומה רוחנית. האין הדאגה לשכרם של עובדי הרשות בחצור הגלילית, שקמו בוקר בוקר לעמל יומם בחודשיים האחרונים, ולא קיבלו את משכורתם, צריכה להיות קודמת לפעולת חסד או צדקה כזו או אחרת?

 

עם ישראל שחי בגלות אלפיים שנה, למד לנהל מערכת קהילתית של סולידריות ורשת ביטחון חברתית לחברי הקהילה. כיום, מדינת ישראל המתהווה היא שנושאת באחריות הקהילתית הקדומה, והיא שמנהלת את התמונה הכוללת. יחד עם זאת, בעוד שבכל נושא ליבה, ערכי החברה האזרחית מצויים במשא ומתן עם יכולות-צרכי-ערכי המדינה, הדיון על אחריות חברתית יהודית עוד לא נוסד.

 

מעניין שבנושאים כמו גיור ומשחנים, מבלי להפחית בחשיבותם, אנו עדים ללב היהודי הדובר בלהט מגרונם של לוביסטים, מפגינים ורוקחי קואליציות. והלנת שכר עובדי הרשויות - לא נחשבת? ושכר מחיה בכבוד? והחשיבות של חינוך שווה לכל ילד? האם אלו נושאים פחות יהודיים? אולי כדאי שנסתכל כולנו פעם נוספת ונבחן את הערכים עליהם גדלנו ואת הערכים הגדולים עליהם מושתת היהדות, ונגלה שיהדות חברתית היא לא רעיון חדש. היא רעיון עתיק כעתיקותה של התורה, ודורש יישום באותה מידה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הפגנה בחצור הגלילית
צילום: אביהו שפירא
מומלצים