שתף קטע נבחר

אמנות הזיוף: כיצד יראה עיבוד התמונות בעתיד?

בימים שבהם כל ילד יכול לטפל בתמונות בעזרת המחשב, מראה העיניים הפך למכשול הכי מסוכן בהבנת המציאות. אחרי הפוטומונטאז' והפוטושופ, תוכנה ישראלית-סינית מציעה שכלול עדכני: צייר לך תצלום אישי

לפני שבועות ספורים פורסם בבלוג Photoshop Disasters צילום הלקוח משער המגזין "ראלף לורן‭,"‬ של דוגמנית שהיקף ראשה היה רחב מזה של ירכיה. האתר, החושף בקביעות "תאונות פוטושופ" מעין אלה, ספג איום בתביעה מהעיתון.

 

אבל כל מי שעיניו בראשו יכול היה לראות שמדובר בריטוש מהגרועים שאפשר להעלות על הדעת. עיוות אחר, מעולם אחר, שזכה לסיקור נרחב בישראל, התרחש בזמן מלחמת לבנון השנייה: בלוגר חד-עין גילה תמרות עשן משוכפלות בתמונה שתיעדה הפצצה ישראלית בביירות. צלם רויטרס, עדנאן חאג‭,'‬ שהודה כי "טיפל" בתמונה, פוטר בבושת-פנים.

 

בקיץ 2008 היתה זו סוכנות הידיעות הצרפתית שנאלצה להתנצל על כך שהפיצה תמונה מזויפת, שבה נראו ארבעה טילים איראניים בעת שיגורם - בעוד שבמציאות נורו רק שלושה.

 

טוב מראה עיניים?

תרמיות כאלה הופכות נפוצות יותר ויותר בתרבות שבה תמונות מכתיבות את תפיסת עולמנו הרבה יותר מאשר מילים. בתחומים מסוימים, כמו צילומי פרסומת למוצרי מזון, הזיופים הם אמנות של ממש: דבק לבן מגלם שם יוגורט קצפתי, כדורי פירה משחקים מרקם של גלידה, "קוביות קרח" עשויות מסיליקון, תרסיס גליצרין מדמה טיפות מים על משקה צונן, ועוד. כאן אולי לא מדובר באיום ביטחוני, אבל לתחבולות המפתות הללו יש השלכות, ממש כמו אלו שמסתירות מאחוריהן דוגמניות ושחקניות שרוטשו עד זרא בידי ביצועיסט חובב.

 

בצרפת הוגשה לאחרונה הצעת חוק, שתחייב מגזינים ומפרסמים ליידע את הקוראים, כי התמונה בה הם צופים אינה אותנטית, באמצעות הכיתוב "התמונה עברה עיבוד כדי לשנות את הופעתו הפיזית של אדם‭."‬ נכון שמה שעומד בבסיס ההצעה הוא נסיון להילחם בבעיות של דימוי גוף ואנורקסיה, אבל יש בה טעם נוסף; בעולם שהופך מלאכותי ומהונדס, אפילו מצלמה - כלי שנועד לשקף את המציאות כמו שהיא - כבר אינה ערובה לאותנטיות.

 

נכון להיום ההצעה טרם הבשילה לחוק. על-פי הנוסח המוצע, החוק יחול על תצלומי עיתונות, פרסומות, קמפיינים פוליטיים

 ואפילו צילומים אמנותיים. מי שיפר את החוק צפוי לקנס של ‭37,500‬ יורו (כ‭209-‬ אלף שקל) או מחצית מעלות הפרסומת.

 

באופן אירוני מזכירה הצעת החוק הזו, במהופך, את הטקטיקות המגוחכות והשנויות במחלוקת שנקטו הצרפתים כדי לעמוד בחוק האוסר על פרסום סיגריות: הם נעזרו בפוטושופ כדי "לנקות" תמונות ישנות, שבהן נראו הנשיא לשעבר ז'ק שיראק או השחקן אלן דלון כשהם אוחזים בסיגריה. 

 

מה רוצים מפוטושופ?

הקולנוען ארול מוריס מרבה לעסוק בנושאי זיוף ואמנות בבלוג שהוא מפרסם באתר העיתון ניו-יורק טיימס. לאחרונה פירסם מוריס סדרת פוסטים בנוגע לשערוריה שהתעוררה סביב כמה מהצילומים הידועים ביותר מתקופת השפל בארה"ב בשנות ה‭,30-‬ לאחר שעלה חשד, כי הם מבוימים או מזויפים.

 

מוריס בוחן את הקשר בין צילום לתעמולה פוליטית‭" :‬כמובן שפוטושופ אינה הגורם למחלוקות הללו. הן קדמו לפוטושופ ולטכניקות עריכת תמונה אחרות בעשרות שנים‭,"‬ הטעים.

 

בפוסט אחר, שכותרתו "צילום כנשק‭,"‬ מראיין מוריס את פרופ' האני פאריד, מומחה לצילום דיגיטלי. פאריד מסביר, כי הסיבה שאנחנו סומכים מלכתחילה על תמונות מקורה במבנה המוח: ‭30"‬ עד 50 אחוז ממוחנו מוקדש לעיבוד ויזואלי. זהו חוש רב עוצמה ובעל ערך רב מבחינה אבולוציונית, כך שלא מפתיע שיש לו השפעות רגשיות." פאריד התייחס לאופן שבו אנו זוכרים אירועים היסטוריים, כמו מלחמות: "מלחמת וייטנאם הצטמצמה לכמה תמונות איקוניות, שמגלמות את הזעם, השמחה והכעס. הכל מקופל בתוכן. המוח פשוט יעיל בעיבוד דימויים ויזואליים ובחיבור בין התמונות לזכרונות המשוייכים אליהן‭."‬

 

אומנות הזיוף

נראה שגם האימרה העתיקה "טוב מראה עיניים" מאותגרת על-ידי הכלים שעומדים לרשות הצלם או העורך, ויוצרים ז'אנר בשם Fauxtography (שילוב בין המילה ‭,Faux‬ שפירושה זיוף, לבין ‭- Photography‬ צילום‭.(‬ זהו מונח חדש, שטבע צ'ארלס ג'ונסון מהבלוג ‭.Little Green Footballs‬ ג'ונסון חשף לא מעט צילומי עיתונות מזויפים, בהם התמונה מביירות המופצצת.

 

אבל הזיוף המצולם ותיק בהרבה: כבר בשנות ה‭20-‬ של המאה הקודמת נפוץ השימוש בטכניקת הפוטומונטאז‭,'‬ והאמן ג'ון הארטפילד נעזר בכלים שעמדו לרשותו על- מנת למחות נגד גרמניה הנאצית. לשיטתו, כל תמונה טמנה בחובה מניפולציה, ולכן יש להתייחס אל תמונות כאל דימוי, שאת הנרטיב שמאחוריו ניתן לשנות באמצעים פשוטים למדי, שלא תמיד מחייבים שימוש בכלים דיגיטליים או כימיים מובהקים.

 

מונטאז' 2010

לטכניקות הפוטומונטאז' הישנות הצטרפה לאחרונה‭,Sketch2Photo ‬ טכנולוגיה שפותחה על-ידי מספר סטודנטים סיניים וחוקר ישראלי, ד"ר אריאל שמיר מבית-הספר "אפי ארזי" למדעי המחשב במרכז הבינתחומי הרצליה.

 

היישום מאפשר לשרבט איורים של חפצים, בעלי חיים או מוצרים, לרשום את שמם ולהוסיף תיאור של הרקע הרצוי - ולקבל צילום של האיור הבסיסי הזה, המורכב מצילומים שנאספו ברחבי האינטרנט. כך, לדוגמה, אם תשרטטו מכונית, תרשמו לידה Car ואת הרקע או מקום ההתרחשות תגדירו כ‭Garage-‬ (מוסך‭Sketch2Photo ,(‬ תחפש את התמונה הקרובה ביותר באינטרנט, "תתפור" אותה אל הרקע המתאים ותציג קובץ חדש: צילום של מכונית חונה במוסך, ממש כמו זו שאיירתם.

 


 

"אני דוגל בכך שהמחשב צריך לעשות את העבודה הקשה ובני-האדם את העבודה האינטליגנטית‭,"‬ מסביר שמיר. "בתחום הגרפיקה המצב מאוד בעייתי, משום שהמחשבים עדיין לא יכולים לעשות מה שילד בן שלוש מסוגל לעשות: לזהות פנים של אדם. היום, מכיוון שהייצוג של התמונות דיגיטלי, יש חופש פעולה גדול מבעבר, ובגלל שיש כמות עצומה של מידע באינטרנט, אחת השיטות היא להפיק ממנו את הפתרונות הנדרשים‭."‬

 

איך זה עובד?

בהדגמה שבאתר ניתן לראות כיצד איור של אדם שזורק צלחת מעופפת לכלב הופך מכמה קווים מרושלים לצילום. כיצד זה נעשה בפועל?

 

"אנחנו מנסים לפתור שתי בעיות: חיתוך אובייקטים מתמונות שונות - וחיבורן יחד. הפיתרון שמצאנו נשען על השיתוף הגדול של תמונות באינטרנט. האלגוריתם שלנו משלב חיפוש עם טכנולוגיות זיהוי תמונה, ומרכיב מספר קולאז'ים מתאימים לבחירה. אפילו לבן-אדם קשה למצוא ברשת תמונה שבה רואים כלב בתנוחה המסוימת שמופיעה באיור, ולכן הרעיון הוא לסנן המון: יש מספיק תמונות ברשת כדי שאפשר יהיה לבחור כאלה שקל לגזור מהן כלב.

 

"אנחנו מסננים 95 אחוז מהתמונות ומתמקדים רק באחוז הקטן שמאפשר לנו לבצע את המשימה. בזה כוחו של ‭.Sketch2Photo‬ הוא לא פתרון כללי שמתאים לכל משימה, אלא רק לחיתוך וליצירה‭."‬

 

פוטושופ עדיין חיה

אף שהקבוצה רשמה פטנט על הטכנולוגיה, שמיר מודה שייקח זמן עד שפוטושופ תעבור מן העולם: "בטווח הארוך אנחנו רוצים לשלב יכולת דומה גם בווידאו ובעוד כיוונים מלהיבים, ומה שעשינו זה צעד לכיוון הנכון, אבל זה לא אומר שיש לנו ביד מערכת מתחרה לפוטושופ. זה ייקח עוד כמה שנים‭."‬

 

שמיר, מרצה למדעי המחשב, שמתמחה בגרפיקה ממוחשבת ומודלים ומשמש כיועץ באולפני דיסני, מכיר את התעשייה מקרוב. חברת ‭,Adobe‬ יצרנית פוטושופ, שילבה פיתוח קודם שלו, ‭,Seam Carving‬ בגירסה מתקדמת של התוכנה. מדובר באלגוריתם, שמאפשר לבצע הגדלה והקטנה דינמית של תמונות על סמך הקשר, כך שיוצגו כהלכה על גבי פלטפורמות שונות.

 

לאלו מקומות יכול להגיע הפיתוח הזה? "אפשר תמיד לעשות אפקטים מיוחדים בסרטים או משחקים וליצור מציאות שלא קיימת, אבל השאלה הגדולה היא מהי מציאות? בעוד 10 או 20 שנה לא יהיה ברור לך אם התמונה שאת רואה היא ייצוג של המציאות או לא. כבר היום קל מאוד להעלים אובייקטים מתמונות. אז כמובן שאפשר ליצור דברים מפוברקים, אבל גם להפיק מכך תועלת. למשל, לעזור לילדים ללמוד קריאה וכתיבה: אם ילד מצליח לכתוב משפט נכון, התוכנה תציג לו את התמונה שנוצרה מהמשפט הזה, ותעניק לו מוטיבציה להמשיך‭."‬

 

האשה הווירטואלית

את סוגיית האותנטיות שד"ר שמיר מעלה אפשר לקחת צעד קדימה: מהעלמת אובייקטים להמצאתם. פול דבווק, מנהל

 מעבדת הגרפיקה הממוחשבת באוניברסיטת דרום קליפורניה, הציג לפני כמה חודשים בכנס TED את "אמילי הדיגיטלית".

 

מדובר בדמות וירטואלית, שתווי והבעות פניה מבוססים על סריקת צילומים של אישה אמיתית. בסרטון שהציג דבווק בכנס קשה למצוא את ההבדלים בין האישה עצמה לבת-דמותה הווירטואלית, וזו האחרונה נראית ומתנהגת בצורה ריאליסטית להפליא.

 

מפחיד? בהחלט. אם פעם, כשסטלין הורה למחוק מהצילומים הרשמיים דמויות שחדלו לשאת חן בעיניו, עוד אפשר היה לשים לב לזיוף, הרי שהיום קשה עד בלתי אפשרי לזהות את המניפולציה. אבל את ההשלכות הפילוסופיות נשאיר לסופרי המדע הבדיוני.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים