עדיף לאשה לוותר קצת על שוויון למען האושר?
התייחסויות הלכתיות למעמד האשה מלמדות על מעמד רם ונישא, אולי אפילו יותר משל הגבר. האם הן רלוונטיות לשוויון? המבחן הוא תרגומן לחיי המעשה. במקום לחפש ציטוטים וסיפורים בהם האשה יוצאת טוב יותר, יש לבחון את המציאות
תגובות הנגד לא איחרו לבוא. הן היו ברובן מחכימות ומעשירות, תרומה נאה לשיפור רמת התגובות בעיתונות אונליין. חלק מהתגובות לקו אמנם ביהדות שאינה בנועם הליכות, אבל אפשר אולי להבין אנשי אמונה שמתקוממים נגד חילוני שמתעסק להם בנושא כל כך רגיש כמו שוויון על פי ההלכה בין נשים לגברים, ועל אחת כמה וכמה שאותו חילוני מצהיר שהוא בור ועם הארץ בענייני הלכה ושכל השכלתו בנושא היא בזכויות אדם.
הגבתי רק על תגובה אחת ששאלה למה אני, כחילוני מוצהר, מתערב בענייני דת. הייתי חייב לרמוז שהמצב הוא בדרך כלל הפוך – דתיים מתערבים בחיים של חילונים. אלא שזו הערה שולית שאינה מתייחסת לגוף העניין. הרשימה הנוכחית היא התגובה שלי לכל שאר התגובות.
אני מקבל, ללא שמץ של ויכוח, את כל הציטוטים והסיפורים והאנקדוטות המלמדים שמעמד האשה על פי ההלכה הוא רם ונישא לפחות כמעמדו של הגבר, אם לא נישא ממנו. אני טוען, במקביל, שהם לא רלוונטיים לנושא של שוויון בין המינים על פי ההלכה.
שוויון בין גברים לנשים, על פי ההשקפה של זכויות אדם, עליה אני אמון, אינו נקבע לפי מספר הציטוטים לכאן ולכאן וגם לא לפי איכותם, אלא בראש ובראשונה על פי תרגומם לחיי המעשה. ציטוטים דומים מבחינתי לרשימת מצאי במכולת, והתרגום הלכה למעשה דומה למה שאני קונה בפועל.
ככל שמעמדה בפועל של האשה ההלכתית נחות ממעמדו בפועל של הגבר ההלכתי, כך ההלכה, למרות שפע התייחסויותיה החיוביות, חשודה בעיניי, בעצם בעיניה של הגישה של זכויות אדם, בחוסר שוויוניות.
מה ערכה המעשי של עדות אשה לעומת עדות של גבר?
במקום לחפש ציטוטים וסיפורים בהם האשה יוצאת טוב יותר מהגבר, יש לבחון את המציאות בפועל של החיים ההלכתיים. האם יש קשר, למשל, בין הציטוטים הכל כך חיוביים לבין הזכות של האשה לשמש בתפקיד של הרב(ה) הראשי(ת) בישראל? למה העולם כמעט נחרב כאשר אשה נבחרה בזמנו כחברה במועצה הדתית של ירוחם? האם בתי דין רבניים פוסקים פסיקות שוות לאשה ולגבר? מה ערכה המעשי של עדות אשה לעומת עדותו של גבר? והאם הגישה הכל כך חיובית ושוויונית של ההלכה, על פי רבים וטובים, מקדמת במדינת ישראל את שוויון ערך האדם?
במילים אחרות – מה מבין הציטוטים היפים והמעשירים והסיפורים המאוד חיוביים על יחסים בין נשים לגברים בהלכה תורגמו במהלך השנים לדינים ולפסקי הלכה מחייבים?
ככל שהתשובות לשאלות אלו ואחרות מתיישבות עם התפישה של זכויות אדם, כך אוכל להגיד, על פי השכלתי כאדם חילוני, שאין לי בעיות של שוויון עם ההלכה.
אפשר אמנם לטעון נגדי שאני מעניק לגישה החילונית שלי מעמד גבוה מדי, ושלא הוגן לשפוט את ההלכה על פיה. מסכים, אבל זה עולמי. כמו שאדם הלכתי שופט את הנעשה סביבו על פי ההלכה, כך אני שופט את הסביבה שלי על פי תפישת העולם שלי.
"רוצות שוויון, לא שם שמיים"
בשלב זה, אני אמור להביא דוגמאות. זה לא קשה. יש על כך לא מעט מחקרים, בהם אני דווקא בקי, כמי שחקר ופרסם בזמנו מאמרים וספרים בנושא של דעות קדומות וזכויות אדם. אבל במקום להיכנס לדיון אקדמי משמים, יש למזלי את הרב עובדיה יוסף, שיכול לעשות את העבודה עבורי בצורה הכי ממוקדת, הכי רלוונטית והכי צבעונית.
הרב יוסף, בשיעור השבועי האחרון שלו, יצא מאותו קו פרשני על פיו נכתבו רוב התגובות לרשימה הקודמת שלי. נושא השיעור היה בהלכות קידוש שבת, והרב התייחס בין השאר למעמד האשה. אשה יכולה לדבריו להוציא גבר ידי חובת קידוש, בכך שהיא אומרת את הקידוש והגבר מאזין. ואז הוא הוסיף: "תפילין היא צריכה להיזהר לא לשים. יש טיפשות שבאות לכותל המערבי, שמות טלית ומתפללות". ומיד אחר כך, הוא מוסיף את הפאנץ'-ליין מבחינתי: "רוצות שוויון, לא רוצות שם שמיים". או שהן רוצות שוויון, או אמונה בהלכה.
הרב יוסף הוא דוגמה, לא הוכחה. יהיו שיגידו שהוא מייצג את הצד הפרימיטיבי של ההלכה. אולי. מצד שני, ייתכן שהרב יוסף, בשונה מפרשני ופוסקי הלכה אחרים, מציג את הדברים כמו שהם, בלי טיפת דיפלומטיה ובלי לעטוף אותם במתק שפתיים.
נוכל אולי להבין את דברי הרב על פי העובדה הבאה: אחת הסיבות להיעדר מגילת זכויות אדם מלאה בחוק הישראלי נעוצה בעובדה שפוסקי הלכה בימנו ושליחיהם בכנסת מודעים לכך שהשוויון ההלכתי, העשיר כל כך במובאות חיוביות, אינו עומד בכל הקריטריונים של השוויון על פי זכויות אדם.
אדם מאמין מאושר יותר בממוצע מאדם לא מאמין
אני מתבסס ברשימה הזו על ההנחה שהשוויון בין המינים הוא ערך עליון ביחסים בין נשים לגברים, בין אשה לבעלה. אולי ההנחה הזו שגויה. אולי טוב יותר לנשים, כדי להיות מאושרות, לוותר על מידה מסוימות של שוויון. אולי דווקא ההלכה מכבדת יותר את הנשים בכך שהיא מקדמת אותן אל חיים מאושרים, על חשבון ערכים של שוויון.
על פי מחקרים שאני עצמי התייחסתי אליהם בסדרת המאמרים שלי על האושר, אדם מאמין מאושר יותר בממוצע מאדם לא מאמין. האם זו סיבה מספקת לוותר על מידה מסוימת של שוויוניות? כמו כן, עולה מאותם מחקרים שמשפחה מאמינה היא משפחה מאושרת יותר ממשפחה לא מאמינה. האם ממצא כזה כשלעצמו אינו מצדיק מבחינתה של האשה לוותר מעט על השוויון בינה לבין בעלה? השוויון, כפי שניתן אולי לטעון, הוא לא חזות הכל.
הבעיה היא שיש נשים הלכתיות שכן רוצות בשוויון מלא, גם אם הוא בא במידה מסוימת על חשבון האושר שלהן. הן לא כופרות באמונה באלוהים, הן כופרות במצב הלא שוויוני. אי אפשר לכפות עליהן פחות זכויות למען האושר שלהן. הבחירה היא שלהן. האושר הוא אופציה לבחירה, אין לכפות על אדם את אושרו.
