מלחמת המינים: הבנים חמים והבנות קופאות
כשנשים וגברים עובדים יחד במקום ממוזג קמה זירת התגוששות מתחת למזגן. בפינה אחת הבנות הרועדות, ובאחרת - הבנים המיוזעים. מי ינצח במאבק על הטמפרטורה?
לא משנה מתי ובאיזה גיל, מאבק הכוחות בין שני המינים לא נפסק לרגע. זו מלחמה מתמדת בין הבחורות עם הקוקו והסרפן לבין פועלי הבניין, או בגירסתם המודרנית - נציגי השירות הגבריים וההורסים.
זירת ההתגוששות הפעם היא מקום העבודה שלי - מוקד שירות של קופות גמל בסביבת עבודה נעימה, מוארת וממוזגת, אי שם מתחת לאדמה.
השוני הטיפוסי בין המינים התגבש עוד כשהיינו קטנים וקטנות. בזמן שהבנות שיחקו בסוסי פוני צבעוניים, הבנים צפו תוך שאגות קרב במתאבק אנדרטייקר עושה פרצוף מאיים ודופק מכות ליוקוזונה, תוך יישום הטכניקה על אחיהם הקטנים.
כשהתבגרנו, ההבדלים התחדדו בדרכים אחרות: בנות שותות וודקה אוכמניות, ובנים יורדים על גינס. בנות רוצות שהמושב באסלה יהיה תמיד למטה, ולבנים זה לא כזה מפריע. בנות רוצות להישאר על היד הרדומה של הבחור בשלוש בלילה ולנהל עוד שיחת "יחסינו לאן?" בעוד בנים תוהים למה נמלים הולכות להם על הזרוע, איזה קו אוטובוס עוד עובד בשעות האלה, וכמה קרוב הוא יוריד אותה לבית של ההורים שלה.
ההבדלים שאחראים לזירת הקרב הפעם קשורים בכמה דברים קטנים שנקבעים הרבה לפני שאנחנו מעבירים כרטיס ומחכים חצי שעה מחוץ לדלת עד שאחד המנהלים יתעורר ויפתח לנו. זה קורה קצת אחרי שאנחנו קמים, שוטפים פנים - ומתלבשים.
קארי מ"סקס והעיר" נגד תומר מ"מסודרים"
הבנות שואפות להיראות כמו קארי, או לפחות כמו מירנדה מ"סקס והעיר הגדולה". אחרי בהייה תכליתית ונבירה מעמיקה בארון, הן שמות על עצמן שמלות מחמיאות, חצאיות חמודות, חולצות קצרות עם כל מיני קשקושים לקישוט וכמובן את הסנדל האחרון של "ניין ווסט" (או "טו-גו", לאלה שלא פרגנו להן בבונוסים החודש). הכל כדי להיראות מתוחכמות, ייצוגיות וכאילו פשוט זרקו על עצמן משהו בלי טיפת מאמץ.
לעומתן, הבנים שרוצים להיראות ייצוגיים מעדיפים את תומר מ"מסודרים". המלתחה כוללת חולצות מכופתרות, מכנסיים ארוכים, נעלי בר-מצווה שחורות וגרביים שמתאימים לתחתוני הבוקסר החדשים. כל מה שחסר להם כדי להשלים את מראה האוליגרך הרוסי אלה כפפות מעור וצעיף מנוצות ינשוף.
בטח שמתם לב שנוצרה פה חלוקת עונות ברורה: הבנות שולטות על אופנת הקיץ, והבנים, עם בגדים קצת יותר מחממים, תפסו את החורף. במצב הזה ברור שהקרב הגדול בין המינים במוקד מתחולל איך אם לא – על המזגן.
חוץ מהעובדה שהמוקד נמצא מתחת לאדמה, אפילו חלונות בקושי יש לנו. מן הסתם זה מצריך פעילות שוטפת של כל המזגנים, כדי לאוורר וטיפה לקרר, כי לאף אחד לא מגיע להריח שעשינו דואר היום וגם ספורט כשרצנו 50 פעם למכונת צילום. אין לי בעיה עם זה, אבל בין ויסות טמפרטורה להפיכת המוקד למקפיא רשמי של תנובה יש פער אדיר של עור ברווז ושיניים נוקשות.
מה אנחנו צריכות לעשות, להגיע עם חרמונית?
הגברים חובבי החורף גורמים לכך שכל כך קר במוקד, עד שאני מוצאת את עצמי מגיעה עם פונצ'ו. חלק מהבנות הגדילו לעשות ובאות לעבודה עם שקיות חימום מתקופת הצבא. אפילו התחלנו לגדל נענע בגינה בחוץ, כדי שנוכל להתפנק עם התה שבא לנו לשתות כל הזמן.
זה לא שאנחנו נכנעות בלי לומר מילה, אבל כשאחת הבנות תופסת סוף סוף אומץ וקמה לכבות את אחד המזגנים - קופצים עליה בבת אחת אחראי משמרת, מנהל התייעצויות ועוד נציג ששם את הלקוח בהמתנה כדי לצעוק עליה איך היא מעזה: "את לא רואה איזה חום בחוץ?!" פתאום כל הבנים נכנסו לגיל המעבר, יש להם גלי חום, וטמפרטורה של 17 מעלות מזכירה להם את המדבריות של אפריקה.
למה זאת אשמתנו שכדי להיראות רשמיים המין הגברי החליט להגיע בתלבושת אחידה של שלוש שכבות? מה אנחנו צריכות לעשות, להגיע עם חרמונית? לא משנה כמה ניסיתי ומה עשיתי: לבקש יפה, לבקש לא יפה, לעשות מארבים, להעלים את השלט של המזגן – כלום לא עזר. תמיד איזה גברבר עם פרצוף מאיים מצא את הבטריות והחזיר את העוצמה לשלושה פסים, וכנקמה כיוון את הטמפרטורה ל-15 מעלות.
אני מודה בהכנעה, בסוף הקור הביס אותי, תשו כוחותיי ולא נותרה שום רוח קרב באצבעותיי הסגולות. וכך, אני ושאר בנות מיני נמשיך לרעוד לנו, להביא ממחטות נייר ולדפוק עיטושים, ולעזאזל עם שפעת החזירים. העיקר שלבנים לא יופיעו עיגולי זיעה בבית השחי. זה כל כך לא ייצוגי.
לפנייה לכתב/ת 
