בית העבדים של השלטון המקומי

כיצד ייתכן שחברה, שפעם הייתה בעלת חושים מפותחים לצדק חברתי, אדישה כמעט לחלוטין לעוול כל כך ברור כמו הלנת שכר - עוול שחוזר מדי תקופה כאילו היה עוד אחת מעונות השנה.

קשה, אני מניח, למצוא ישראלי שתומך בפגיעה כה חמורה בזכות כל כך בסיסית, כמו הזכות של אדם לקבל שכר בעד עבודתו. למרות זאת, החברה הישראלית מוכנה לחיות עם תופעה שבה מעסיק ציבורי כמו רשות מקומית, אינו משלם שכר לעובדיו במשך חודשים ארוכים. לאחרונה דווח כי ביישוב שלומי הוחלט לשלם לעובדים חצי משכורת. ביישובים אחרים מצב העובדים גרוע אף יותר. ברשויות אלה אין משלמים שכר כלל. ממש בית עבדים.

מדוע רשויות מקומיות כמו שלומי יורדות לשפל מוסרי כל כך נמוך? הדבר הקל ביותר הוא להטיל את האשם בניהול לקוי של הרשויות המקומיות. אבל התופעה המכוערת של הלנת שכר

 היא חדשה יחסית, בוודאי בהיקפים הנרחבים שאנו עדים להם בשנים האחרונות. האם ניהול הרשויות המקומיות בעבר היה טוב מכפי שהוא היום? ההיפך הוא הנכון. באופן כללי, ניתן לומר שהמחקרים שנעשו לאחרונה מוצאים כי הרשויות המקומיות היום מנוהלות טוב יותר מאשר בעבר. אין זה אומר שהרשויות כולן מנוהלות בצורה משביעת רצון. יש עדיין מקום לשיפור, ובחלק מן הרשויות המקומיות, דרוש אפילו שיפור דרמטי בדרך ניהול ענייני היישוב.

לעומת השיפור בניהול הרשויות המקומיות, חלה הרעה משמעותית בתקציב שהממשלה מעבירה לרשויות המקומיות החלשות. לאורך השנים, כיווצה הממשלה את מענק האיזון שניתן לרשויות המקומיות החלשות בשיעור של כ-45 אחוזים. למעשה, רמת התקציב שהממשלה מעבירה היום לרשויות המקומיות צנחה באופן משמעותי, אף מתחת לזו שקבעה וועדה ציבורית בראשות יעקב גדיש.

מחיר של החלטת ממשלה

הסיפור של שלומי מדגים היטב כיצד יישוב, המנוהל תקציבית בצורה סבירה, מידרדר להלנת שכר. לפי הדו"חות הכספיים שמפרסם משרד הפנים, התקציב של שלומי היה קרוב לאיזון בשנים 2006-2007. למעשה, תקציבה של שלומי היה אפילו בעודף אילו הוכנו הדו"חות על פי עקרונות כלכליים מקובלים. לפי פרמטר זה, ניתן לקבוע כי הניהול של שלומי טוב מניהול הממשלה, שהייתה באותן שנים בגירעון תקציבי. ראש הרשות שכיהן אז, גבי נעמן, מכהן גם היום. כלומר לא ניתן לייחס את ההרעה במצבה הכלכלי של שלומי לחילופי גברא בצמרת היישוב (למען הסר ספק, כותב שורות אלו איננו ולא היה תושב שלומי מעולם).

אבל דבר אחד השתנה באופן דרמטי. המועצה המקומית שלומי קיבלה השנה מענק איזון בגובה 2.6 מיליוני שקלים בלבד, וזאת לעומת כ-14 מיליון שקל בשנת 2003. כדי לסגור את הבור התקציבי,

 קברניטי היישוב היו יכולים (וצריכים) להגדיל את שיעור הגבייה. אבל גם אם היה גדל באופן מיידי שיעור הגבייה בשלומי לשיעור המקובל בתל-אביב, עדיין היה נותר בור תקציבי ענק. כדי לסגור את הפער התקציבי שנוצר, שלומי יכולה לבחור בין חלופות כמו עלטה חלקית או מלאה ביישוב, שכרוכה בסיכון חיי אדם, איסוף אשפה בתדירות נמוכה יותר, שכרוך בסכנה לבריאות, או הלנת שכר.

הידרדרות ערכית היא מחיר של החלטה כלכלית אסטרטגית שקיבלה הממשלה בעשור האחרון. בהובלת משרד האוצר, החליטה הממשלה לצמצם באופן דרמטי את תקציב השירותים הציבוריים, ובכלל זה את התמיכה ברשויות מקומיות חלשות. זוהי החלטה אסטרטגית שגויה מבחינה כלכלית, חברתית וערכית - אשר מובילה את הרשויות המקומיות לאותו שפל מוסרי.

ד"ר מומי דהן הוא מרצה בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית וחוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה . לאחרונה ראה אור הספר, "הכלכלה הפוליטית של הרשויות המקומיות", בעריכת פרופ' אבי בן בסט וד"ר מומי דהן.