אפריליה - לרכב מחוץ לקופסה
הנה קצת חומר רקע על האופנוע האיטלקי הזה: לקראת עונות המירוצים 2004, השיקה אפריליה סדרת אופנועים חדשה לחלוטין. אני יודע שכבר כתבתי כאן משפטים דומים בעבר, אבל בכל הפעמים הקודמות היה מדובר בחידוש יחסי, כלומר במשהו חדש מבחינת היצרן המסוים. אבל לא הפעם.
הטריק של אפריליה בעונת 04' היה חידוש עולמי אמיתי. כדי להתאפס, צריך להבין שאופנועי שטח מתחדשים לאט בהשוואה לשאר עולם האופנועים. למעשה, מרגע המעבר למנועי הארבע פעימות ההיסטריים (באמצעות ה-WR של ימאהה ב-1998), מכונות השטח של שנות האלפיים התקבעו על פורמט די קבוע: שלדת אלומיניום או פלדה, מנוע סינגל ארבע-פעימתי קצר-מהלך, מתלים ארוכים ומשובחים, וזהו בעצם. מאז תחילת המילניום אפשר למצוא וריאציות כמו הזרקת דלק ומכלי דלק שנדדו אל מתחת למושב, אבל עד 2004 לא קרה שום דבר באמת רדיקלי.
ואז הגיעו האיטלקים של אפריליה והחליטו שהם עושים את זה אחרת מהיסוד. קודם כל, מנוע הבוכנה היחידה (סינגל) לא התאים לאפרילים, אז הם המציאו יחידת הנעה חדשנית בגירסה קטנטנה ועצבנית: שני צילינדרים שמונחים בתצורת V עם זווית של 77 מעלות ביניהם, פלוס הזרקת דלק. המנוע הזה הגיע בשני נפחים, 450 ו-550 סמ"ק, שיועדו בהתאמה לקטגוריה הפתוחה והבינונית. את המנוע המיוחד הזה, שתכף נחווה ממקור ראשון, הם שתלו גם בשלדה חלוצית. חלקה הקדמי והעליון - זה שמתחבר לראש ההיגוי - בנוי מצינורות פלדה. בחלקה התחתון והאחורי - זה שמתחבר לזרוע האחורית - מושחלים המוטות בתוך יציקת אלומיניום. כזה עוד לא היה לנו.
הפלטפורמה הזו, על שני נפחיה, הגיעה בשלוש גירסאות לשלושה ענפי ספורט נפרדים: סופרמוטו (SXV), אנדורו (RXV) ומוטוקרוס (MXV). בסופרמוטו נחל ה־SXV הצלחה מיידית וכבש את אליפות העולם כבר בעונתו הראשונה; השליטה שלו בענף היתה כל-כך דומיננטית, שבעונה הבאה נאסרה השתתפות של מנועים עם יותר מצילינדר אחד באליפות העולם. אבל זה בסדר, אחרי שהפדרציה הבינלאומית לאופנועים (FIM) התעשתה, חזרו האפריליות לליגת ה-SM העולמית והם מככבים בה מאז. בענפי האינדורו והמוטוקרוס, הוותיקים והמפותחים יותר, החדירה היתה קצת יותר קשה. לא שהאפריליות פישלו - היו להם כמה וכמה פודיומים באנדורו העולמי - אלא שההנהלה החליטה להשקיע את הכסף של החברה הקטנה הזאת בעיקר בסופרמוטו.
