סופם שישפכו דם ישראל
"רבים - וגם רבנים - מבלבלים (בטעות או בכוונה?) בין "גוי" לבין "אויב". אדם כזה איננו יכול להורות הלכה בשאלות כאלה, ודומה הוא כמי שאיננו יודע להבחין בין מדינה ריבונית לבין קהילה גלותית, בין קידוש השם לבין חילולו". התגובות הרבות שקיבל הרב יואל בן-נון למאמרו ב-ynet לימדו אותו שהמסר לא נקלט
כאשר הרב יעקב יוסף נשאל מדוע תמך בחיבור המתיר להרוג גויים, הוא תיאר מצב של מלחמה נגד אויב וטען נגד "המוסר המזויף" האוסר לפגוע באזרחים, בנשים וילדים. ההסבר הזה - שכלל סיפורים נכונים לצד כאלה שלא היו ולא נבראו, והתגובות הרוגשות בעקבות הטור האחרון שכתבתי ב-ynet יהדות על "הלכות חילול השם", לימדו אותי כי לכמה נקודות חיוניות דרושה הבהרה נוספת.
רבים - וגם רבנים - מבלבלים (בטעות או בכוונה?) בין "הריגת אויב" לבין "הריגת גוי". לסוגיית מוסר הלחימה בצה"ל, שעליה התאונן הרב יוסף, אין שום קשר ל"גויים" באשר הם ולשבע מצוות בני נוח. מי שאיננו מסוגל להבחין בין "גוי" לבין "אויב" איננו יכול להורות הלכה בשאלות כאלה. דומה הוא כמו מי שאיננו יודע להבחין בין שבת ליום-טוב, בין נבלה לבין בשר בחלב, בין תפילה לבין תפילין, בין מדינה ריבונית לבין קהילה גלותית, בין קידוש השם לבין חילולו, חלילה.
כל מי שיודע הלכה, ואפילו רק מעט, יודע שכל פגיעה בגויים יש בה גם חילול השם, שבגללה הריגת גוי חמורה יותר מהריגת יהודי - כפי שכתב רבי מאיר שמחה מדווינסק, מגדולי התורה באירופה לפני השואה, בספרו "משך חכמה". כך הדבר גם לגבי גזל של גוי (תוספתא בבא-קמא פרק י'), אבידת הגוי ואפילו ניצול טעות של גוי (רמב"ם הלכות גזילה ואבידה, פרק י"א, הלכות א-ה).
הגדרת "אויב" במלחמה אפשרית רק מכוחה של מדינת ישראל הריבונית, אשר קמה "מתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית, ועל פי החלטת האו"ם". אין אויב פרטי, ורק מדינת ישראל מותר לה להגדיר מיהו אויב ואיך נלחמים בו. דיני המלחמה שנהגו בימי קדם אינם חלים בימינו, כפי שכבר כתב הרב שלמה גורן, ומי שמציע לנו לנהוג כמו האכזריים שבאויבינו, עלול לגרום למפולת, חלילה. עד כה הם הפסידו בכל מלחמותיהם נגדנו, ב"ה.
כשהאלימות מחלחלת
האלימות נגד גויים ורכושם מפעפעת אל תוכנו, כמו שאמרו חז"ל: "לא ניתנה תורה... אלא כדי לקדש שמו הגדול... מכאן אמרו – ירחיק אדם עצמו מן הגזל מישראל ומן הגוי... שהגונב לגוי, לסוף שהוא גונב לישראל, והגוזל לגוי, לסוף שהוא גוזל לישראל... שופך דמים לגוי, לסוף שהוא שופך דמים לישראל, ולא ניתנה תורה על כן, אלא לקדש שמו הגדול" (תנא דבי אליהו פרק כ"ח).התקשר אלי איתמר בן-גביר, וביקש למחות על תיאור העובדות שכתבתי בפרשת ההפגנה והתלונה נגד משפחת חבר בקרית-ארבע. לטענתו ולטענת אשתו, המידע שנמסר לי היה מוטעה, העובדות באותו האירוע היו שונות ממה שכתבתי ויש בידם צילומים והקלטות שמוכיחים את צדקת תלונתם במשטרת חברון. הוא דרש שאראה את הצילומים, ואשמע את שני הצדדים, כמו שצריך לעשות במשפט צדק. סירבתי לבחון עדויות, צילומים והקלטות. אינני שופט ולא חוקר. אינני יודע מה בדיוק קרה שם.
עד שהתקשר בן-גביר לא ידעתי כלל על מעורבותם בפרשה ולא ידעתי על צילומים והקלטות. מי שהולך להפגנה מול בית של משפחה, עם מצלמה ומכשיר הקלטה, כנראה מתכונן לאלימות, ומתכוון לתעד אותה מן הצד שלו. את הפרובוקציות איש לא יראה, רק את התגובות. כך בדיוק נוהגים הפלסטינים, ומשמיצים אותנו בכל העולם.
אני יודע שמשפחת חבר מותקפת בקרית-ארבע זה שנים. חששתי שזה יגיע לאלימות, וזה הגיע.
אין שום היתר הלכתי להפגין מול ביתה של משפחה של איש ציבור, ולפגוע ב"אשת חבר". אם הרבנים לא יתעשתו בעוד מועד, עלול להיות מאוחר מדי.
