דו"ח גולדסטון והכישלון הישראלי ברשת / דעה

אם לממשלת ישראל יש עמדה בנוסח דו"ח גולדסטון שאינה מבוססת על התקפות אישיות או זעקות על אנטישמיות, אין לה שום ביטוי באינטרנט. ולא, אתר משרד החוץ אינו נחשב. הגישה הדוגלת בכך שהגולשים יגיעו לאתר מסוים כדי להיחשף לתכניו התיישנה מזמן . מי שרוצה להסב את תשומת לב הגולשים לעניין מסוים צריך להגיע אליהם בכל מקום בו הם נמצאים.

בחיפוש Goldstone Report בגוגל רשימת התוצאות מורכבת מהאתר הרשמי לדו"ח, דיווחים חדשותיים המבליטים את המתקפה הישראלית על האו"ם וארגונים למען זכויות אדם, ידיעה מאל ג'זירה, ידיעה מהאפינגטון פוסט, הפניה אחת לבלוג ליברלי והפניה נוספת לידיעה באתר ארגון המדיה הפרו ישראלי honestreporting.com. התשובות הישראליות הרשמיות קיימות אך מסתתרות באתר ללא נוכחות בולטת בגוגל. סיבה בולטת לכך היא כי מחרוזת החיפוש Goldstone Report היא רלוונטית בהרבה בשבועות האחרונים מאשר Gaza Facts (אשר אתר משרד החוץ כן מופיע בראש רשימת התוצאות שלה).

איפה גולדסטון בפייסבוק?

בחיפוש בפייסבוק המצב לא יותר טוב. שתי תוצאות מפנות לקבוצות התומכות בדו"ח גולדסטון ואחת מיועדת לדיון פתוח בדו"ח אך אין בו הודעות. אין דף פייסבוק לדו"ח, באמצעותו ניתן היה להפיץ עובדות ולקיים דיון עם מאות מיליונים המשתמשים בפייסבוק. בטוויטר המצב טוב יותר ויש ייצוג לדעות שונות ביחס לדו"ח, אם כי העמדה הרשמית של ממשלת ישראל נעדרת גם במקרה הזה.

דעת הקהל העולמית מתגבשת היום לא רק מול מצלמות ה-CNN בטלוויזיה ואף לא על ידי אתרי החדשות הגדולים בלבד. גופים המשמשים כשערי כניסה אל המידע במקומות אחרים ברשת, אגרגטורים כמו גוגל, פייסבוק וטוויטר הם ערוצי הפצה חשובים ומשפיעים. מי שלא נמצא בצמתים האלה ומנופף במסריו מוותר מראש על חלק חשוב מדעת הקהל.