אני נאמן לאשתי רק מחוסר ברירה, לא מתוך שכנוע
הבעיה נעוצה בעובדה הבסיסית שאני אוהב נשים. אני ממש אוהב נשים. אוהב לענג אותן, אוהב לבשל עבורן, אוהב לקשקש איתן. והואיל ואשתי לא בהכרח שותפה לדעותיי על מין, די סביר שגילוי של בגידה יחבל בזוגיות שלנו. אז אני מתאפק (בינתיים)
הבעיה נעוצה בעובדה הבסיסית שאני אוהב נשים. אני ממש אוהב נשים. אוהב לענג אותן, אוהב לבשל עבורן, אוהב לקשקש איתן. כשאנחנו נפגשים עם חברים אני תמיד מוצא את עצמי בסופו של יום יושב ומקשקש עם הבנות בזמן שהגברים מדברים על עסקים, ספורט, שיפוצים, או פשוט מדליקים טלוויזיה ובוהים במשחק של יובנטוס נגד מילאן, או במקרים קשים בוהים במבט מזוגג בכל דבר עם כדור שמשודר באותו רגע נתון כמו למשל כדורסל תיכונים, או כדורעף נשים.
אני לא מסוגל להבין איך תרבויות שלמות מחביאות נשים מאחרי בגדים חסרי צורה ורעלות רק כדי שאנחנו הגברים לא נתפתה בטעות. כאילו מה אנחנו? יצורים פאתטים שלא מסוגלים לשלוט ביצר שלנו? רק נראה בחורה יפה ישר נזיין אותה? ונגיד שהיינו הולכים על זה – מה, לאשה אין רצון משלה? אם לי בא אז מובן מאליו שגם לה? נראה לי שזה הלך המחשבה של אנס ממוצע ולא של גבר בריא ושפוי. במציאות, גם אם נתפתה כל מה שיקרה ב-99.99% מהזמן זה כלום מהדהד. הרי זה דבר אחד להתפתות ודבר אחר לגמרי לפתוח בשיחה קולחת עם אשה יפה.
ואם כבר הצלחתי לפתוח בשיחה, משם ועד למיטה הסיכויים מתרסקים ברעש רב. ואם קרה המופלא מכל ונכנסתם למיטה? מה כבר קרה? בסך הכל שני אנשים מבוגרים עינגו אחד את השני בהסכמה. זהו. לא היה כאן חטא נוראי. השמיים לא נפלו. לא נפרצו כל עקרונות המוסר (מה לא מוסרי בזה בעצם?), ולאלוהים זה כנראה לא ממש מזיז. זה גם לא מפחית מערכו של אף אחד מהצדדים המעורבים. לא ממנו ובטח שלא ממנה. מכאן והלאה כל הפירושים והמשמעויות המוצמדות למין המזדמן הזה הם תוצאה של חינוך ונסיון חיים מצטבר.
כשלא מדובר באנשים, מין נתפש פשוט כחלק מהטבע
נסתכל על זה אחרת. כשלא מדובר באנשים, מין נתפש פשוט כחלק מהטבע, מנגנון שעוזר בהיתרבות. אבל לא אצלנו, בני האדם. הרי אנחנו לא חיות. אנחנו נוצרנו לא פחות מאשר בצלמו של האל, וחשוב מכך, אנחנו בקצה העליון של שרשרת המזון, ואפילו יש לנו אגודל! ככאלה, מי יכול להתווכח איתנו? שרק ינסה, ומיד נצוד אותו לצרכי ביגוד, אוכל, ספורט או "דאגה כנה" לצפיפות האוכלוסיה שלו. כך שלא ניתן לעובדה שמנגנון ההיתרבות שלנו זהה לחלוטין לכמעט כל יצור אחר עלי אדמות לבלבל אותנו. אגב, גם בני אדם שלא מסכימים עם דעתנו / אמונתנו צריך להרוג במלחמת קודש או לנצל ולהעביד כאילו הם נחותים מאיתנו. ברור, לא?
הבעיה העיקרית עם קו המחשבה שלי היא שבסופו של דבר, אחרי כמה שנים של זוגיות, כשנכנסים לשגרה ומתחילים להשתעמם, הוא מוביל באופן כמעט דטרמיניסטי לבגידה, הואיל והוא ממעיט מחשיבות האקט המיני. והואיל ואשתי לא בהכרח שותפה לדעותיי על מין, אז די סביר שגילוי של בגידה שכזו יגדע את הזוגיות שלנו, או יפגע בה קשות.
מבין לפחות שיקול אחד של גברים נשואים שהולכים לזונות
וכך יוצא שאני נאמן לא מתוך רצון או אמונה פנימית, אלא פשוט בשל הפחד מאובדן התא המשפחתי. זה גורם לי להרגיש כמו אדם רע וצבוע, למרות שאני ממש לא כזה. אני פתאום מבין לפחות שיקול אחד של גברים נשואים שהולכים לזונות (מין דיסקרטי בתשלום, ללא מעורבות רגשית, וללא סיכוי לקשר רומנטי, ולכן כמעט ללא סיכון). שיקול כזה היה זר ומוזר בעיניי כשהייתי צעיר יותר, כשחברות התחלפו והאהבה היתה צעירה. פתאום אני מוצא את עצמי חושב על זה ונבהל ממה שזה אולי אומר עלי.
וכך, למרות שאני אדם נורמטיבי, עם חברים, מצליח בעבודה ודי אהוד, אני מרגיש כאילו שמתפתחת בי אישיות נוספת. אפלה. ואני לא יודע אם להילחם בה או לא. בסך הכל מה יקרה אם אבגוד או אשלם תמורת מין? זה ישנה את מי שאני?
ואולי מה שמטריד זה מה יקרה אחרי פעם אחת. הרי אם זה יצליח, למה לא לנסות שוב? ואז שוב? ואיפה זה נגמר? וזאת כנראה הבעיה האמיתית. בסוף אנחנו הרי מתמכרים לריגושים. תמיד מנסים מתקן קצת יותר מפחיד בפארק השעשועים, מכונית קצת יותר מהירה מהקודמת. שנירקול הופך לצלילה, באנג'י הופך לצניחה חופשית. זיון מוצלח "בחוץ" הופך להתמכרות?
כך שכנראה זה מה שהדת מנסה לעשות בצורה עקומה (מאוד). מעין דיאטת מין. הרי השיטה הכי טובה לאכול פחות היא להימנע מלקנות אוכל משמין או מפתה. אני למשל נמנע מלקנות בורקסים וממעיט בפיצות. כך שאולי אני לא צריך להתייסר כל כך. פשוט להתייחס לזיונים כמו אל אוכל משמין. דין פיצה כדין זיון מזדמן - מאוד מפתה, אבל יותר עדיף בלי...
- מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על התמודדות עם בגידה
לפנייה לכתב/ת 
