מה לצבא ולפינוי בשטחים?

עד לאחרונה חשבתי גם אני שגילויי הסרבנות אינם מצדיקים את העיסוק בבעיה, ואינם אמורים להעלות את השאלה אם במציאות כזו הצבא בכלל מסוגל לממש כל החלטת ממשלה לגיטימית שתתקבל. כיום כבר אינני בטוח בכך.

אך התופעות האחרונות בחטיבת "כפיר" חייבות להדליק נורות אזהרה שאל לנו כחברה להתעלם מקיומן. אם נצרף לשני האירועים האחרונים ארועים נוספים שהתרחשו במהלך ההתנתקות מעזה ומצפון הגדה, התבטאויות של רבנים וראשי מכינות קדם צבאיות ומנהיגים פוליטיים מהימין ולבסוף גם התבטאויות של הרב הצבאי הראשי, לא נוכל עוד להמשיך ולהתייחס אליהם כאל חריגים, או לחשוב שאלו מקרים בודדים שאינם מעידים על מציאות בעייתית בצבא. 

התופעה, הטיפול בה ובייחוד הגיבוי שהיא מקבלת מחלקים נרחבים בחברה הישראלית, מרבנים ומחברי כנסת עלולה להיות הרת אסון לצה"ל, ולהפוך את צה"ל לצבא של פלנגות פוליטיות. זה הזמן להתמודד עם התופעה המסוכנת הזו, גם אם היא עלולה להציב קשיים למפקדי הצבא ולראשי המדינה.

מאז מלחמת ששת הימים מלוא האחריות על שטחי הגדה המערבית מוטלת על הצבא, בשל העובדה שהשטח הוא שטח כבוש, ושהריבונות הישראלית לא חלה עליו. אלוף הפיקוד הוא הריבון, והאחריות המלאה מוטלת על כתפיו: לא רק זו הביטחונית, אלא גם האחריות לנושאים שאינם בתחום "התמחותו" כאיש צבא.

כפועל יוצא, אלוף הפיקוד וכל הכפופים לו הם האחראים לאכיפת החוק על כלל האוכלוסיה בשטח, פלסטינים וישראלים כאחד. גם כשהמשטרה פועלת להשלטת חוק וסדר באזור, היא עושה זאת בתוקף אחריותו של האלוף.

את המצב הזה, שאינו בריא לצבא, ניתן לשנות על ידי הסכם מדיני שיעביר את האחריות לידי הישות הפלסטינית, או על ידי החלת החוק הישראלי על השטח. כל עוד ממשלת ישראל אינה מחליטה לבחור באחת משתי החלופות, ימשיך הצבא להיות הריבון המלא בשטח, וכדי לממש את אחריותו זו עליו לפעול ולהפעיל חיילים גם בתחומים שלא היינו רוצים לראותם עוסקים בהם.

הדרישה הציבורית להפנות את המשימה במלואה לאחריות המשטרה, נכונה אולם לא מעשית. גם בפינויים קטנים בהיקפם ייאלץ הצבא להשתתף במעגלי הפעילות הרחוקים יותר ממגע עם המתיישבים, לא כל שכן בפינויים בהיקפים גדולים יותר.

הוויכוח הציבורי בנושא מוסט לכיוונה של השאלה האם החלטה על פינוי מאחז זה או אחר היא החלטה פוליטית לגיטימית של הממשלה, או החלטה פוליטית לא לגיטימית, שמחייבת למעשה הפעלת צבא לצרכים פוליטיים מפלגתיים.

לאור אחריותו של צה"ל טענה זו אינה רלוונטית. גם החלטות נוספות שעניינן הפעלת כוח צבאי הן החלטות שבחלקן "נגועות" במניעים פוליטיים: יציאה למלחמה, הקמת גדר הפרדה ביטחונית, וכדומה. אוי לנו אם כל חייל שאינו מסכים פוליטית עם החלטה זו או אחרת יוכל לעשות דין לעצמו ולהכריע אם לבצעה אם לאו.

כחייל וכמפקד במשך שנים רבות נאלצתי לבצע מספר לא מבוטל של החלטות שלא תאמו את דעתי הפוליטית האישית. אם ניתן גושפנקה לסרבנות פוליטית מכל סוג שהוא, נמצא עצמנו בפני צבא שאינו מסוגל להגן על קיומה של החברה ועל קיומה של המדינה.

תא"ל (במיל') אילן פז, חבר הנהלת המועצה לשלום ולביטחון וחבר המועצה הציבורית של "יש דין"