אני מפסיקה להאשים את עצמי ומתחילה לכעוס
הכנסתי אותך לחיים שלי ושל בתי. גרמת לי להאמין שאפשר לסמוך עליך. חשבתי שפגשתי מלאך כשכולם סביבי ראו את זה חוץ ממני - אדם גאוותן ויהיר, שבתוכו מסתתר ילד חסר ביטחון
יותר מחודשיים אחרי, הצלחתי להגיע לשלב בו אני מפסיקה להאשים את עצמי ומתחילה לכעוס עליך, לכעוס עליך על כל מה שעשית לי, אחרי כל מה שנתתי לך ועשיתי כדי שתהיה מרוצה. כדי שאתה תהיה מרוצה. היום אני סוף סוף מצליחה לעמוד ולהגיד – אתה חתיכת בן זונה!
זה אותו אדם שנהגתי להסתכל לו בעיניים ולהתפעל איזה גבר לתפארת מצאתי לעצמי, אבל היום כשאני מתבוננת על הדברים בצורה נקייה אני מצליחה להבין איזה אפס היית. אדם יהיר וגאוותן, שבתוכו מסתתר ילד חסר ביטחון, שחושב שכל העולם סובב סביבו ועובד בשבילו. חשבת שכסף קונה את הכל, חשבת שמעמד יקנה לך ערך, שיהירות תביא לך כבוד, בעוד שבפנים פחדת מעצמך וכל מי שמקיף אותך.
חשבתי שפגשתי מלאך, בזמן שכל מי שהיה בסביבה הקרובה שלי והכיר אותך ראה את זה חוץ ממני. לא היית מסוגל להיות נחמד לאף אחת מהחברות שלי. היית יהיר, לא חברותי ומתנשא, ואחר כך עוד נהגתי לתרץ באוזניהן כמה אתה מדהים בעצם ולמה אתה לא מצליח להרשים אותן.
הכנסתי אותך לחיי במשך כמעט שנתיים של קשר אינטנסיבי, בו השתוקקתי לזוגיות אוהבת, לחברות אמיתית ולחיי משפחה אמיתיים. הכנסתי אותך לחיים שלי אחרי שלקח לי כל כך הרבה זמן לקבל ביטחון שאתה כל כך התיימרת לתת. הכרתי אותך לבת שלי היקרה לי מכל, לילדה הקטנה שלי שהקרקע נשמטה תחת רגליה כשאבא שלה עזב את הבית. גרמת לי לחשוב שאתה זה שאפשר לסמוך עליו שיוכל להיכנס לתפקיד.
בניתי לי מגדלים על חיי משפחה ואיפה נגור, כמה תפנק וכמה תיתן, כמה אתה שם בשבילי, בטוב וברע.
זרקת אותי בטלפון בדרך אליך, כשהילדה שלי איתי באוטו
ואתה, האיש היציב מכולם, זרקת אותי בטלפון בדרך אליך, כשהילדה שלי איתי באוטו, ומאז לא הצטערת פעם אחת. פשוט קמת והלכת כאילו לא היית מעולם, ללא שום הכנה מוקדמת מראש. פשוט החלטת שלא מתאים לך וזהו, נעלמת בלי לתת הסברים ובלי לדפוק חשבון כמה כאב אתה עלול לגרום.
אני כועסת. היום אני כועסת. איך שהיא מחפשת אותך ולי אין מה להגיד, מה להגיד לה לקטנה הזאת, שרוצה שאתה תרדים אותה ותקרא לה סיפור.
עוד מבט
אם היא לא רוצה אותך - היא לא ממש מושלמת
אנטוניו מונטנה
יש בה כל מה שאתה רוצה והיא מצחיקה כמו שאף בחורה לא הצחיקה אותך. אבל אז, בום. הדחייה מתפוצצת לך בפנים כמו בקבוק קולה שנפל פעמיים. חבל שאי אפשר לעשות סוויץ' במוח
איך לא ראיתי אותך - אדם כל כך תוקפני ומרוכז בעצמו. איך עוד העזתי לסמס לך ברגע של חולשה ולכתוב לך מילים רכות, בלי להבין שאת מה שעשית לא עושים לאף אדם, בטח לא לאחת עם משפחה מורכבת שחלקת איתה חיים כמעט יומיומיים. איכשהו עוד הצלחתי למצוא נחמה ולהזדהות איתך בתוך הכאב, כשאתה זה שגרם לו מלכתחילה.
לקחתי את האחריות על עצמי כל הזמן, חשבתי איפה אני אוכל לשפר ומה אצליח לתקן. אני, כן אני, גם לי יש את הבעיות שלי כמו לכל אחד. נתתי, אהבתי, כעסתי, התרגשתי וסלחתי. ואצלך, אפילו כשאתה כותב את השם שלך חסרה האות נו"ן, האות של הנתינה. היא חצויה, נשאר ממנה רק פסיק קטן ואתה לא מסוגל לשחרר ולתת באמת. הכל מדוד וספור כמה עלה, אבל את הנתינה מהלב לא ניתן לאמוד ורגשות לא קונים בכסף. רגשות קונים בכבוד. נראה שאתה קיבלת הכל, אבל בלי כבוד בכלל.
בזוגיות הבאה אני אהיה המנה העיקרית
עכשיו אני ממשיכה הלאה ולא עוצרת לרגע. הדבר היחיד שאני לוקחת איתי הוא את הלקח שלמדתי מה לא אעשה בזוגיות הבאה, כל הנתינה ללא פשרות וההבנה הבלתי פוסקת לחרדות שלך שהייתי צריכה להבין וללטף כל הזמן.
בזוגיות הבאה אני לא אהיה המנה הצדדית בסעודה. בזוגיות הבאה אני אהיה צלע בשר ענקית שהיא חלק מהמנה העיקרית. כי צריך לדעת גם לתת וגם לקבל, לרצות לדעת לשלב בין האני לבין היחד.
עכשיו אני רוצה לפגוש אותך, להסתכל לך בעיניים ולראות דרכך כאילו היית שקוף. את מה שהיה לך לא תוכל לקבל שוב, כי שברת אותי יותר מפעם אחת, ואל המקום הרע שהגעתי בגללך לא הביא אותי אף אדם. הקטנת אותי והורדת אותי למטה, נמוך כל כך כמו שלא הגעתי אף פעם.
עכשיו אני יודעת - לשם אני לא חוזרת לעולם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
