בשם הסבא

דודו טסה קצת חושש. בפעם הראשונה בחייו הוא יבצע על במה שירים רבים של סבו, דאוד אל כוויתי. דאוד היה חצי מצמד האחים אל כוויתי שהיו מהמוזיקאים הגדולים ביותר בעיראק. הם היו אהובים על המלך פייסל אך כשעברו לישראל נחלו אכזבה גדולה כשלא הצליחו לזכות בהכרה המלכותית שהיתה להם בעיראק.

אל כוויתי הלך לעולמו כמה חודשים לפני שטסה נולד, ועכשיו המוזיקה מעיראק חודרת אליו עמוק. טסה ויאיר דלאל יעלו מחרתיים (ד') את "עירקנ'רול" בבית שמואל בירושלים, במופע במסגרת פסטיבל העוד המשלב את המוזיקה הערבית עם המזרחית ובו, כאמור, שירים רבים של האחים.

הרעיון ליצור יחד את המופע היה של דלאל. המוזיקאי הותיק מספר כי לדעתו טסה עובר בימים אלה תהליך שהוא עצמו התחיל לפני שנים רבות, כשהוא משלב ביחד את הרוקנ'רול עם העיראקנ'רול.

"ממש שמחתי אבל גם פחדתי", מספר טסה על הרגע בו הציע לו דלאל את הרעיון, "אני לא שולט עדיין בצורה מלאה בחומרים בערבית ובסוג המוזיקה הזו, למרות שאני מכיר הרבה חומרים, ובתקופה האחרונה אני גם מקשיב הרבה יותר. את יאיר אני מכיר מאז שאני ילד. אמא שלי היתה הולכת להופעות שלו ולוקחת אותי איתה. אז עוד היה לי קשה מבחינת המורכבות של המוזיקה, אבל היום זה קורה לי לאט וטוב".

דיאלוג עם הסבא

טסה מספר כי ההשפעה מסבו, על שמו הוא גם קרוי, קיימת כבר הרבה זמן והוא בחר להביא אותה למקום מערבי. "כאילו לעדכן את השירים, למרות שאין מה לעדכן", הוא אומר, "המוזיקה מדהימה ביופיה וצריך לנסות להביא אותה לאוזניים צעירות יותר. אני לא רוצה להשתמש במילים גדולות אבל יש קשר מאוד חזק בינינו, למרות שלא הכרנו. אני כל הזמן מנהל איתו סוג של דיאלוג".

ואיך לדעתכם הקהל יגיב למיזוג הזה?

"אני לא ממונה על הדור הצעיר, אלא על המבוגר", אומר דלאל, "הדור המבוגר, ואני אומר זאת בשיא הצניעות, מסתכל ממרומיי 75 פלוס על החבר'ה היותר צעירים ורוצה לשמוע מהם משהו מפעם. אני עושה את זה כבר לא מעט שנים ובאמת זוכה למין חסד. בשכונת התקווה או בשוק הכרמל אומרים לי: 'יא יאיר, אתה מחזיר אותנו אחורה, איזה יופי'. החיבור המעניין הזה קיים בתוך שלושה דורות. הדור הקדום יותר ששייך לסבא של דודו, הדור שלי שרק נולד בישראל והדור השלישי של דודו, שנולד שהארץ כבר היתה קיימת ושכבר אפשר היה לחבר בין תרבויות מבלי לחשוש. אני מאמין שבמופע יישב הדור הצעיר עם הדור המבוגר וזו חוויה שאין כדוגמתה, נדיר לראות אנשים בני 70 פלוס יושבים יחד בקהל עם כאלה בני 20 פלוס".

טסה: "זה לא מרגיע אותי שיהיו שם אנשים בני 75 פלוס, אני והעירקאית שלי".  

דלאל: "אני לא חושב שמצפים ממך לדייק כל כך. גם המבוגרים לא. עצם זה שאתה תופס את הגיטרה ושר בדרכך, הם רואים את המחווה ויודעים שלא שכחו אותם".

בין עיראק לונציה

טסה מספר שבהתחשב בנסיבות, גם בשירים היותר רוקסטיים שלו, הוא נאלץ

לעשות שינויים. "בשיר 'בסוף מתרגלים להכל' אני אומר: 'נשבר לי הזין לאסוף נשים פצועות בסוף הלילה'. אני לא הולך להגיד את זה לאנשים בני 75, אז אשיר 'נשבר אבל עדיין אני אוסף נשים פצועות בסוף הלילה'".

הפרויקט החדש של טסה מגיע זמן לא רב אחרי שזכה להצלחה רבה, לאו דווקא עם המוזיקה שלו. בפעם הראשונה שלו כשחקן, עברה על טסה שנה מדהימה כשהסתובב עם צוות השחקנים של הסרט "לבנון" שזכה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בוונציה וקצר שבחים בכל פינה.

בעקבות המסע, טסה גם גילה דברים חדשים: "ראיתי בפעם הראשונה את כל מה שמתווסף לסרט ישראלי מצליח בחו"ל. ונציה, בתי מלון יוקרתיים, מוניות מיוחדות, אתה יורד ממטוסים עם חליפות ואז מגיעה גם הפרספקטיבה. כשאתה עושה סרט בעברית, כל העולם יכול לגלות אותו, אבל זה לא קורה כשאתה עושה מוזיקה בעברית, אתה מוגבל וזה מבאס".