שחיילינו יפנו יישובים?

מיהם העשבים השוטים? / אריה אלדד

חיילי חטיבת כפיר הניפו כרזות "לא מגרשים בחומש" והארץ געשה. הפעם השתלח השמאל בכל חובשי הכיפות הסרוגות, המתנחלים, רבניהם, ישיבות ההסדר, ישיבות בכלל והסדרים באשר הם.

גם המובן מאליו ראוי שייאמר, ולפיכך אחזור: חייל המקיים הפגנה פוליטית בצה"ל פוגע במשמעת הצבאית ולכן צריך להיענש. החיילים המפגינים נשלחו למחבוש כדין. אך מי שידע כי הרחקתם משירות קרבי היא עונש חמור הרבה יותר עבורם, גם הסגיר בכך הערצה סמויה כלפיהם וכלפי המגזר ממנו הם באים. רבים מבני גילם משתמטים משירות או מתחמקים משירות קרבי. עבורם סילוק מגדוד קרבי היה אולי פרס. לא עונש.

מניפי הכרזות אינם עשבים שוטים, ואינני מציע כי ישאלו בבקו"ם מי מוכן לגרש יהודים מבתיהם, ומי שלא יהיה מוכן – לא יגויס. צה"ל עלול להיות צבא קטן מאוד ולא חכם מאוד אם ינסה לעשות כעצת השמאל בישראל.

גם בימין וגם בשמאל טענו בצדק כי הבעיה אינה מתמצה בטיפול המשמעתי בחיילים. משמאל טענו בהתחסדות כי צה"ל אינו יכול לסבול כל סוג של סרבנות. הם כבר שכחו כנראה את מודעות ארגוניהם שקראו לכך, כפי שפורסמו בימי "עופרת יצוקה". וכיוון שהניחו שלא ייתכן שחייל בן 19 עומד כבר על דעתו ואומר בפשטות כי לא יסכים לגרש יהודים מבתיהם, הם מניחים כי החיילים "מוסתים על ידי הרבנים", וקוראים לפרק את ישיבות ההסדר ולגרש מהצבא כל מי שמסרב לפנות יישובים "משום שלא ייתכן שחייל יבחר מה המשימה שהוא מוכן לבצע". כאילו אין הבדל בין חייל המסרב לשמור על יישוב ולהילחם בטרור, ובין חייל המסרב להרוס בית יהודי ולגרש את יושביו.

השתלחותו של שר הביטחון שאיים "לדכא ביד ברזל" את המחאה הפוליטית בצה"ל הזכירה לרבים צלילי זמירות דומות של משטרים טוטאליטריים, וודאי לא העידה כי בעל אגרוף הברזל מבין את הקרע שהוא עלול לחולל בצה"ל אם ימשיך לשלח את חייליו להילחם ביהודים.

גם אני סבור שיש לבחון את שורש המחאה, לא רק את מניפי הכרזות. מי שאינו מבין כי צה"ל נועד להילחם בערבים אויבי ישראל, ולא לגרש מתיישבים יהודיים – עושה בצבא העם שימוש פוליטי מושחת, והוא זה העלול לגרום להתפוררותו של הצבא. מנהיגים כאלו הם השוטים, ולא החיילים.

כשם שאסור להפעיל את צה"ל כדי לדכא שביתה בנמל או להרוס רבבות מבנים לא חוקיים שבנו הבדואים בנגב, כך גם אין להפעילו כדי להרוס בתי יהודים ביהודה ובשומרון. המנטרה "צה"ל הוא הריבון ביו"ש ולכן הוא צריך גם לאכוף חוק וסדר" – אינה יותר מתירוץ משפטי רעוע.

לא המשטרה הצבאית עוצרת תושב עמנואל שהתחזה לרב ונאשם באונס. חיילי צה"ל אינם מופקדים על מעצר גנבים או סוחרי סמים, ולכן אין להפעילם גם נגד מי שבנה בית בלא רישיון בנגוהות. ומי שאומר כי כשם שצה"ל שומר בהתנחלויות כך הוא גם צריך להיות זה שהורס אותן – כאילו אמר שעורך דין שהגן על לקוח מטעם הסנגוריה הציבורית צריך להיות גם המוציא לפועל שמעקל את רכושו אם הלקוח הפסיד במשפט.

הצעת חוק חדשה נועדה להרחיק את החיילים מהדילמה הערכית ששר הביטחון השליך אותם לתוכה, ועל פיה: ייעודו של צה"ל הוא להגן על שלמותה וריבונותה של המדינה ועל אזרחיה, ואילו משימות של אכיפת חוק וסדר ציבורי הן משימותיה של משטרת ישראל. דווקא אלו החרדים מפני התפוררות הצבא כתוצאה מסרבנות, צריכים לתמוך בחוק כזה.

ח"כ פרופ' אריה אלדד, תא"ל במיל' (האיחוד הלאומי)

צה"ל לא יברח מחובתו / יולי תמיר

הדיון על הכרזת הסרבנות של חיילי גדודי שמשון וכפיר לווה בהצהרות ברורות כי צה"ל לא יגלה סלחנות כלפי הסרבנים. אבל, הוסיפו הצדקנים (תמיד יש "אבל" כשמדובר בפעולות בלתי ראויות של הימין), ראוי להרחיק את צה"ל מפעילות הנחשבת פוליטית, כמו למשל פינוי מאחזים והתנחלויות.

צה"ל הגיב מיד בהתנצלות וטען כי כבר החליט שחיילי צה"ל לא יהיו חלק ממעגל המפנים הראשון אלא, רק בזה השני והשלישי. וכל זאת למה? על מנת למנוע מחיילי צה"ל עיסוק ישיר בפעילות הפוליטית של הפינוי. מדובר בטיעון מוזר ביותר. במשך עשרות שנים נשלחו חיילי צה"ל לשמור על המתנחלים, על התנחלויות ועל המאחזים חוקיים ובלתי חוקיים. הם שמרו עליהם במעגל הראשון, האינטימי והקרוב ביותר. לא מזמן גם אישר צה"ל לחייליו להתארח בבתי המתנחלים, לנוח ולאכול בבתיהם.

מכאן אנו למדים כי שמירה על ההתנחלויות, גם על הבלתי חוקיות שבהן, אינה מעשה פוליטי בעוד שפינוי התנחלויות הוא מעשה פוליטי. התעלה על הדעת אבחנה מסוג זה? נושא ההתנחלויות - בנייתן, הגנתן ופינוין הוא נושא פוליטי, לכן יש לנקוט כלפיו במדיניות אחידה וחד משמעית.

אם הצבא רוצה להתרחק מההתנחלויות כדי לא לערב את חייליו בנושאים שנויים במחלוקת - יפסיק מיד את השמירה בהן. החיילים יוצבו במעגל אבטחה שני או שלישי, מרוחק מההתנחלויות עצמן. רק אז יוכל צה"ל לדרוש להימנע ממעורבות ישירה בפינוי ולסייע לו רק מרחוק. ואם, כפי שקורה היום, הצבא אינו מרחיק עצמו מהשמירה עליהן, יישא הוא על כל גדודיו וחייליו בנטל הפינוי אם כך תחליט ממשלת ישראל.

העובדה שדרישה לסימטריה ביחס להתנחלויות לא עולה כלל על סדר היום, נובעת מכך שבמשך שנים רבות חיילי הרוב הדומם, זה הרואה בכיבוש נטל קיומי העלול להעיב על המשך קיומה של  ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובהתנחלויות מכשול ואבן נגף בדרך לסיום הכיבוש – שירת בשטחים ושמר על ההתנחלויות בחוסר נוחות אבל מתוך אחריות ורצון שלא לגרור את צה"ל אל לב הדיון הפוליטי.

רבים מאנשי מחנה השלום האמינו כי כל עוד החליטה המדינה לשלוח חיילים לשטחים הם ישרתו שם מתוך נאמנות לחובתם האזרחית. כך גם תלמידי המוערך והאהוב דיוויד דמלין, שנהרג מכדור של צלף פלסטיני בעת ששמר במחסום, למרות שהתנגד לעצם קיומו.  

עכשיו, כשאנשי מחנה הימין צריכים לפעול בניגוד לאמונותיהם, הם שוכחים את חובת הנאמנות שהטיפו לה. גם הם יכלו לומר "טוב שנהיה במפנים. נעשה זאת ברגישות רבה יותר". אבל הם בוחרים בדרך הסרבנות.

אסור לתת יד לסרבנים. צה"ל אינו יכול לברוח מחובתו לפנות התנחלויות כשם שלא ברח מחובתו להגן עליהן, ובחובה זו צריכים לקחת חלק חייליו כולם, ללא הבדל דעה או מחנה אידיאולוגי.

מנהיגים פוליטיים יכולים להיות חד צדדיים. לא כך צה"ל. הוא חייב להיות נכון ומסוגל לרתום את כל חייליו למשימות אליהן נשלח. צבא המפחד מחייליו ואולי גם מחלק ממפקדיו, הוא צבא כושל שמועל באמון העם. ברגע האמת צה"ל חייב להוכיח לכולנו שהוא נכון לבצע כל פקודה חוקית שממשלת ישראל מורה על ביצועה, ושאינו בוחר את מטרותיו כשהוא מונע על ידי חולשה וחשש.

ח"כ פרופ' יולי תמיר (העבודה)