שתף קטע נבחר

בסגנון ישראלי: חג ההודיה קצת אחרת

כשעברה לגור בישראל ויתרה פיליס גלזר על חג ההודיה, אותו נהגה לחגוג באמריקה. לאחרונה היא החזירה את מסורת החג למשפחתה, אבל בגרסה בריאה יותר, וגילתה שגם בארץ יש בעצם הרבה על מה להודות

ביום חמישי הקרוב יחגגו האמריקאים, באשר הם, את חג ההודיה. זהו חג האסיף שלהם, שנועד לברך על יבולי הסתיו, וכיום גם מנציח את הארוחה הראשונה שערכו צליינים, ילידי אנגליה, ביחד עם האינדיאנים משבט ואמפנוג בשנת 1621. סמל של שיתוף פעולה ואינטראקציה בין המתנחלים והילידים המקומיים (האינדיאנים). הארוחה הפכה להיות מסורת שנתית, ללא האינדיאנים כמובן, אליהם התייחסו בהמשך כאל אויבים, ורצחו אותם כמעט עד להכחדה מוחלטת.

 

כפי שאפשר להבין מהמבטא שלי, נולדתי באמריקה, שם חגגתי את חג ההודיה, שהוא אחד החגים חשובים בשנה. לחג ההודיה אין כל קשר לדת והוא מאפשר לכל אמריקאי, בין אם הוא יהודי, נוצרי, מוסלמי מורמוני, פקיסטני, סיני או דרום אמריקאי, להרגיש כמו "אמריקאי אמיתי". מועד זה הוא גם אחת הפעמים הספורות בשנה שבה נהוג לבקר את ההורים (בנוסף לחג המולד והפסחא). אז ההורים מודים, וגם כולם מודים לאמא, שהכינה (או הזמינה) את הארוחה המסורתית.


מודים ליבולי הסתיו. הודו בחג ההודיה (צילום: אהוד קינו)

 

ההודיה עושה קאמבק

כשעברתי לישראל בשנות ה-20 לחיי, לחג ההודיה כבר לא היתה משמעות בשבילי. ההיפך: רציתי להרגיש חלק מהארץ, ולא לחגוג את היחס שלי לארץ בה נולדתי. רוב הזמן הסתובבתי בין דוברי עברית, שבימים ההם בקושי הכירו את המושג חג ההודיה. בנוסף, הפכתי להיות צמחונית, ומליוני תרנגולות ההודו התמימים שנשחטו לכבוד סעודת החג, ביחד עם הכמויות האדירות של שומן, סוכר וקלוריות שיש בארוחה עצמה, גרמו לי לוותר על התענוג וחייתי בכיף גם בלי חג ההודיה.

 

לפני שלוש שנים הוזמנו לארוחת חג ההודיה על ידי חברתי אביבה, ביחד עם עוד כמה זוגות והילדים שלהם. למזלי, למרות שאני כבר לא צמחונית, טיפול בהודו הענק נפל לידיים המוכשרות של רייצ'ל. אביבה הכינה את הקינוחים, קטי הכינה את הסלטים, ואני התבקשתי להכין חלה (אנו חוגגים בימי שישי ולא בתאריך המסורתי של יום החמישי האחרון בנובמבר) ופילאף אורז חגיגי עם פירות יבשים ואגוזים. היה לנו כל כך כיף שהחלטנו להפוך את המפגש בינינו למסורת שנתית, כל פעם בבית אחר. היום כשאני מסתכלת סביב השולחן ורואה את כולם בריאים ושלמים, אני חושבת לעצמי שבאמת יש לי על מה להודות.

 

אז הנה כמה מתכונים המכילים אלמנטים לחג ההודיה, בגרסאות בריאות יותר. מקוה שתיהנו.

 

חזה הודו ביין לבן וירקות שורש

לחזה הודו יש פחות קלוריות ושומן מחזה עוף

 

המרכיבים (ל-6 מנות):

1 חזה הודו

1/4 כוס דבש

 3 כפות שמן זית

1 כף טימין טרי

1 כפית מלח

1/2 כפית פלפל שחור (או פחות)

1 לפת מקולף ומחולק

2 גזרים פרוסים או חתיכת דלעת חתוך לחתיכות גדולות

1 בצל גדול חתוך לפלחים

1 סלרי שורש מקולף וחתוך לחתיכות גסות

2 ארטישוק ירושלמי, מקולפים וחתוכים לחתיכות גסות

1 בטטה בינוני חתוך לחתיכות גסות

1/2 ראש שום

2 עלה דפנה

2 גבעולי רוזמרין שבורים לחתיכות

4 גבעולי טימין

כוס וחצי יין לבן

2 כפות קמח כוסמין או קמח מלא


(צילום: ירון ברנר)

 

אופן ההכנה:

  1. מחממים את התנור ל-200 מעלות.
  2. מערבבים את הדבש, שמן הזית, הטימין, הפלפל השחור והמלח למשחה חלקה ומורחים על נתח ההודו משני הצדדים.
  3. מניחים בתבנית גדולה עם מכסה. צולים 10-15 דקות, רק עד שהוא מתחיל לשנות צבע.
  4. מחלישים את החום ל-150 מעלות. מסדרים את הירקות סביב הנתח, יוצקים למעלה יין, מכסים במכסה, או בנייר אלומיניום ואופים 40 דקות.
  5. מסירים את המכסה ואופים עוד 20 דקות, או עד שהירקות מוכנים. מרטיבים עם הנוזלים כל 15 דקות.
  6. מוציאים את הנוזלים ושמים בסיר קטן. מערבבים קמח עם מעט מים ומוסיפים. מבשלים בבחישה עד שהרוטב מסמיך.
  7. יוצקים על ההודו ומגישים.

 

אורז בר, סלרי, פטריות ופקאנים

זוהי תוספת אמריקאית בהחלט. אורז בר, שהוא בעצם סוג של עשב, גדל באגמים בודדים בצפון ארה"ב ודרום קנדה. אמריקאים אוהבים לערבב אותו עם סלרי אמריקאי, פטריות ופקאנים. ניתן להשיג אורז בר, כמו של תוצרת "טעם טבע", בעיקר בחנויות טבע

 

המרכיבים (ל-4 מנות):

1 כוס אורז בר

שתי כוסות ושני שליש מים

3/4 כפיות מלח

3 כפות חמאה או שמן זית

1 בצל בינוני קצוץ

1/2  כוס סלרי קצוץ דק

מלח ופלפל שחור גרוס לפי

הטעם

1/3 כוס אגוזי פקאן קלויים ומומלחים או אגוזי קשיו

לקישוט:

פטרוזיליה או כוסברה קצוצה (לא הכרחי)


(צילום: ירון ברנר)

 

אופן ההכנה:
  1. שמים אורז, מים ומלח בסיר כבד ומביאים לרתיחה. מחלישים את האש, מכסים ומבשלים 45 דקות, או עד שהאורז מוכן (יהיו גרגרים שיפתחו). מסננים.
  2. ממיסים חמאה במחבת (אפשר להחליף או לערבב עם שמן זית) ומקפיצים את הבצל, סלרי ופטריות עד שהם מתרככים. מוסיפים לאורז עם הפקאנים, מתבלים במלח ופלפל ומקשטים בכוסברה או פטרוזיליה לפני ההגשה.

 

שלושה דברים שאהבתי השבוע

  • תבלינים: טעמתי תערובות תבלינים של "בוסתן אברהם" מהגליל המערבי, ואהבתי את "זעתר אברהם" ו"תבלין בוסתן גלילי". הם  איכותיים מאוד. בנוסף אהבתי את מלח הים המפולפל של "סוגת", מלח מופק באידוי קרני השמש המכיל גם פלפל אדום, לבן, שחור וחום. הייתי מעדיפה בלי החומר המונע התגבשות, אבל אז כנראה שאין ברירה. בכל מקרה, הוא טעים מאוד.

 

  • תירס: הנה טיפ קטן לבישול תירס. קונים קלחי תירס בקליפה (עדיף אורגני), מרטיבים ושמים במיקרוגל ל-3-5 דקות (אני מעדיפה 3 דקות). נותנים לו להתקרר, מקלפים, שוטפים ואוכלים. תענוג. לעולם אין לעטוף תירס בניילון נצמד ולבשל במיקרוגל. כמו כן, לא כדאי לבשל קלחי תירס בסיר עם הרבה מים, כדי לשמור על ויטמיני B ו-C שנמסים במים.

 

  • סירים: למרות שניסיתי להתגבר על הפחד, עד היום יש לי רתיעה לסיר לחץ. מצד שני, ה-WiKook שלי, דור חדש של סירי לחץ, עובד אצלי שעות נוספות במטבח. זהו מן סיר לחץ שאפשר להפסיק בקלות מתי שרוצים כדי לראות מה העניינים בפנים,  לסגור שוב ולהפעיל. היתרונות: הוא באמת חוסך זמן בישול, ידידותי ושימושי. חסרונות: הציפוי הפנימי שמונע הידבקות נשרט אם משתמשים באביזרי מתכת, אז לא לשכוח להשתמש בכלי ערבוב מפלסטיק או מעץ. בנוסף הוא גם יותר קטן מסיר לחץ ויותר מתאים לבודדים, זוגות או משפחות קטנות.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: סי די בנק
מיליוני תרנגולים ומיליוני קלוריות. ארוחת חג ההודיה
צילום: סי די בנק
מומלצים