אריה צעיר: טעימת יינות ביקב כפיר
אחרי 6 שנים של ייצור יין מעביר מאיר כפיר את היקב שלו דירה, ועולה כיתה גם באיכות. שגיא קופר עם סקירת טעימות, וגם עם מדריך היין החדש של דניאל רוגוב
מאיר כפיר הוא אחד מוותיקי ה'גראז'יסטים' שלנו, ועושה יין כבר לפחות שש שנים (תלוי מאיזה שלב סופרים). את קורס היין שלו עשו הוא ואשתו, ריטה, ב-1995, אצל ניר שחם, אבל לקח זמן עד שהתבשל ולמד, הרוב בעצמו, ולא מעט מהתנסות. עד לאחרונה, היקב הזערורי שלו היה ממוקם במרתף הבית, אך עכשיו הוא נמצא בתהליך של מעבר דירה, למקום שיהיה מקובל יותר על הרשויות, נגיד כך.
כמו 'גראז'יסט' אמיתי, ואני לא משתמש בביטוי הזה לגנאי, כפיר הוא נון-קונפורמיסט. הוא עושה יינות מזנים לא מקובלים אצל בעלי יקבים קטנים מאוד, מערבב ביניהם ומייצר 'ממסכים' עוד פחות מקובלים. כך תוכלו למצוא אצלו בלנדים של סירה, פטיט סירה, מרלו וקברנה סוביניון, לצד ממסך עם נביולו, מכל הזנים שבעולם. למעשה, הזנים הפחות שגרתיים, ובמיוחד האיטלקיים בינהם, הם אלה שתמיד סקרנו את כפיר והיו במרכז ההתעניינות שלו.
הסבלנות מוכיחה את עצמה
בשתיים או שלוש הטעימות הקודמות שלי של היינות של יקב כפיר, שלא בהכרח היו מסודרות או שיטתיות, אני חייב לומר, היינות היו יינות 'כפריים' במקצת, ודי קשים ונוקשים. עכשיו רואים שינוי. היינות מתעגלים ומתרחבים מעט, אבל שומרים על חמיצות טובה ואיזון. גם אם העבודה של היינן לא היתה 'לפי הספר' בהכרח, הרי שהסבלנות והסדר של כפיר מוכיחים את עצמם, והיינות של 2007 שונים בתכלית מאלה של 2004 או אף 2005. אם ככה יישאר האיזון בין רוחב ו'אופי', יהיה מצוין, אבל צריך אולי יהיה להתמקד במספר קטן יותר של זנים.
מכל היינות, אין ספק שהמעניין ביותר הוא ה'זוהרה 2004'. הוא מאוד איטלקי באופי שלו, עם טעמים שלישוניים שמתפתחים יפה. מולו, הממסך של 2006, שונה לגמרי מבחינת הזנים, הוא יין אלגנטי, מעניין, אבל רחב. כל היינות מתאימים יותר לאוכל, מאשר לשתיה "כשלעצמם". המחירים נעים בין 99 שקלים ליינות 'זוהרה' ו-119 שקלים לממסך של סירה - פטיט סירה. אפשר לקנות את היין ביקב, או במסעדות, ויש מחיר מיוחד לרוכשי שישיה. אם מזדמן לכם ביקור, אל תסתפקו ביינות האלה, ונסו גם את הברברה של כפיר ויינות אחרים.
(צילום: ויז'ואל /פוטוס)
זוהרה 2007
34% קברנה סוביניון, 34% מרלו, 16% סירה, 16% פטיט סירה. 18 עץ צרפתי לא חדש. מעט כהיל, אף טוב. יין מלא - מאוד רחב. חריפות טובה וחומציות מאוזנת. לא מעט השפעות של עץ. טאנינים טובים. יין נקי. צריך לעבור עוד זמן בבקבוק.
זוהרה 2006
51% ק"ס, 22% מרלו, 18% ק"פ, 9% פטיט סירה. הק"ס והמרלו מצובה. סירה מכפר יובל. פטיט סירה מגבעת ישעיהו. 18 חודש בעץ. אף מעניין. קצת בשרני, פירות אדומים-כהים. פה חלק, עגול למדי ולא שמן מדי, על גבול האלגנטי. טאנינים טובים. סיומת בינונית-ארוכה. יין טוב מאוד, בסיכומו של דבר.
זוהרה 2005
81% ק"ס מהגליל, 10% מרלו, 9% קברנה פרנק. אף סגור, קצת לא נקי. הפה כהיל. טאני מאוד. יבש. סיומת חדה, יבשה וטאנית.
זוהרה 2004
23% סנג'ובזה, 23% נביולו, 21% מרלו, 18% ק"פ, 9% שיראז, 6% ק"ס. חביות צרפתיות – מעורבות. האף מאוד מאוד מעניין, עם הרבה barnyard וארומות אנימליות, ומעבר לזה יש מעט-שבמעט מתכתיות. הפה חלק, עגול מאוד ומעט חמצמץ. טאנינים טובים וסיומת חדה וחומצית.
זוהרה 2003
16 חודש בעץ. 60% ק"ס, 23% שיראז, 12% מרלו ו-5% ארגמן. הבלנד נבנה לאיטו, כל תוספת וחלק בזמנו. השיראז היה האחרון שדווקא נכנס. הק"ס מגיע בחלקו מהצפון וחלקו מכרמי יוסף. קצת מדיצינלי. טיפה פורטי. טאנינים טובים ומבנה טוב.
סירה (58%) פטיט סירה 2005
צבע טוב. לא אטום. באף יש לא מעט עץ. פרי לא ברור, לא כל כך סירה או פטיט סירה. הפה מתקתק, ישראלי מאוד, וטאני. קצת קצר וקל מדי בסיומת.
סירה (66%) פטיט סירה 2006
משהו 'קוקה קולה' אופייני לפטיט סירה, עם ניחוח פרחוני, אופייני יותר לסירה. מעט אגוזים בארומות. הפה עגול, חלק וקטיפתי, עם טאנינים מאוד עוצמתיים וסיומת מתובלת וכמעט חריפה.
סירה (57%) פטיט סירה 2007
בוקבק ביולי 2009. אף מתקתק, קרמלי. טיפ-טיפה ירקרקות. הפה הרבה יותר פירותי משני היינות הקודמים, אבל גם יותר אלכוהולי. עץ לא מורגש, יפה, והטאנינים, והחומציות, גבוהים, כמו בשאר יינות היקב. סיומת מאוד ארוכה ו'בועטת'.
רוגוב 2010
דניאל רוגוב יוצא, זאת הפעם ה- 6, עם מדריך היין שלו ליינות ישראל. במדריך תמצאו את כל היקבים כמעט, הוא פספס את ג'סלא, שבג'יש, אבל נסלח לו על זה, במיוחד כי יינות וורטמן ופלגמן בהחלט שם, עם מאות רבות של רשמי טעימה של יינות שונים (ולפעמים משונים). כ-400 עמודים של רשמי טעימה מחזיק מדריך השנה, וסך כל של 485 עמודים. הפורמט הוא פורמט הכיס הידידותי הרגיל שלו, משהו שנוח להחזיק בו גם במכונית וגם בכיס של המעיל או המכנסיים, אם אתם בעניין של סיור יקבים או שיטוט בחנות יין.
קצת לפני המדריך הזה, הוציא רוגוב מדריך נוסף, הפעם ליינות כשרים: 500 הטובים ביותר לדעתו. היפה פה הוא שמדובר ביינות כשרים מכל העולם, ויש מגוון, כולל יינות ישראליים. מה שקצת חסר הן כמה מילים על כל אחד מהיקבים, ממש במשפט, אבל לא נורא. מה שיפה יותר הוא לראות באמת את המגוון: בעולם מייצרים יינות כשרים בכל חור, כולל ניו זילנד, אם תרצו, ונחמד לראות את המגוון. שני המדריכים נמכרים במחיר של 99 שקלים לצרכן, בחנויות הספרים והמשקאות, ובחלק מהיקבים.
