שתף קטע נבחר

אין נביא בעירו? יש ח"כ במליאתו

פגם מוסרי בא על תיקונו בהחלטה שאלמנות צה"ל הנישאות מחדש לא יאבדו את זכאותן לתגמולים. בין כותלי מליאת הכנסת הדהדו דברי הנביאים: "גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ"

באחד מספרי הבדיחות העתיקים השמורים אצלנו בבית מוקדש פרק שלם לכנסת ולנבחרי העם. בדיחות די קיצוניות ומזלזלות יש להודות. באחת מהם מסופר על פצצה אימתנית שנפלה על הכנסת, והודעה דרמטית בעקבותיה: "יש 120 הרוגים, אין אבדות". אנחנו יודעים מצוין לקטר ולשפוך אש וגופרית על נבחרי העם, לבקר בחריפות את חברי הכנסת ולהמעיט בערכם. לעיתים הם בהחלט "מרוויחים" את הביקורת הזאת ביושר - בניבול פה, בגסות רוח, בחוסר כבוד ונימוס ובזלזול בתפקידם וחובתם הציבורית.

 

אבל האמת צריכה להיאמר כי יש רגעים שבהם נבחרנו מוכיחים שיש לא מעט הפרזה בקיתונות הבוז שאנו נוהגים לשפוך עליהם בהנאה בלתי מוסתרת. יש החלטות שמכבדות את הכנסת ומרוממות את קרנה. נכון שאצל חלק מחברי הכנסת תמיכה בהצעה ראויה נובעת לעיתים משיקולים זרים ומניעים פופוליסטיים. אז מה? כבר לימדונו חז"ל: מתוך שלא לשמה - בא לשמה. יש הצבעות במליאה שמוכיחות שחברי הכנסת ששלחנו לייצג אותנו עושים מלאכתם נאמנה וראויים דוקא לכבוד והערכה. אחד מרגעי ההתעלות הללו היה שלשום, בהצבעה ללא מתנגדים על הצעת החוק הקובעת כי אלמנות צה"ל שנישאו ימשיכו לקבל את הגמלה שנתנה להם, ובכך יושווה מעמדן לאלמנות שלא נישאו בשנית.

 

חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק תיקנו במו ידם עוול מוסרי משווע של שנים. האלמנות שהתמודדו עם כאב ושבר נורא, שהצליחו בכוחות ותעצומות נפש לאחות את השברים ובתוך הכאב התמידי לשקם את חייהם ולבנות זוגיות חדשה, נאלצו להתמודד עם המשא והנטל הכלכלי של בניית משפחה וגידול ילדיהן היתומים. נשים אמיצות, ששילמו מחיר נורא מכל, ידעו לקום על רגליהם ולבנות חיים חדשים, אך המדינה נטלה מהן את זכאותן לתגמולים כספיים ורק אימללה אותן דוקא בשעה שראו אור קטן מבצבץ במנהרת השכול החשוכה.

 

אין חולק כי החוק במתכונתו הקודמת, שקבע כי אלמנת צה"ל שנישאת מאבדת את זכאותה לגמלאות, היה פסול ופגום כפל כפליים. לא רק שמנע בפועל מאלמנות רבות להינשא מחדש ולשקם את התא המשפחתי, אלא באופן מובנה יצר עיוות משווע ומציאות עגומה. רבות מהן פשוט הסתירו בלית ברירה את הקשר הזוגי החדש, ואולי אף מיסדו אותו בדרכים בלתי פורמליות וחסויות. במקום לחגוג את הטוב על רקע הכאב והאסון התמידי, הם בחרו לעשות זאת במסתרים ובמחשכים. במקביל אותן אלמנות שבחרו להינשא באופן גלוי והחליטו לתת ביטוי מלא, רשמי וחגיגי לזוגיות החדשה מלאת התקוה, "נענשו" על הגינותם ויושרם האישי והציבורי. זו תורה וזו שכרה?

 

ד"ש מהנביאים

פגם מוסרי וערכי בא על תיקונו במליאת הכנסת. לא צריך להיות יהודי מאמין ודתי כדי לחוש זאת. אבל לי לכשלעצמי הדהד בין כותלי מליאת הכנסת, בית הנבחרים של המדינה היהודית, בקול ברור וצלול

הציווי האלוקי הנצחי: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" ו"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה".

 

נשמעו בעוז ועוצמה חזיונות ותוכחות נביאי ישראל מימי קדם: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה", "גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ" "וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ". התנגנה ברקע תפילתו של נעים זמירות ישראל בתהילים: "ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד".

 

חברה שיודעת לתקן עוול רב שנים, היא חברה שיש לה עתיד. חברה שיודעת כי אחד ממבחניה הערכיים ביותר הוא יחסה לאלמנה, ליתום ולגר - היא חברה יהודית ומוסרית יותר. אכן, לו היו יושבים דרך קבע הנביאים ירמיהו וישעיהו ביציע האורחים בכנסת, מן הסתם היתה להם לא מעט ביקורת, אבל שלשום לפחות היה להם גם רגע של נחת.  

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הכנסת. לפעמים מגיע שאפו
צילום: דודי ועקנין
מאיר בן-מאיר
מומלצים