שתף קטע נבחר

נתניהו, איפה הכבוד?

המפתח לשלום במזרח התיכון הוא כבוד הדדי, ואין שום מפתח אחר. המשוואה של הקפאת בנייה אל מול הקפאת טרור, מבטיחה ומנציחה את המשך הסכסוך

המפתח לשלום, או לכל הפחות להסכמים יציבים ובטוחים באזורנו, מצוי במסלול שונה לגמרי מזה שבו בחרו כל ממשלות ישראל, "ימין" או "שמאל", וכן משיטת התיווך של האמריקנים והאירופים. לפיכך, ההחלטה על הקפאת הבנייה לא תוביל לשום מקום. כמוה גם "מפת הדרכים" שאריק שרון הסכים לה ובנימין נתניהו נאלץ לשלם את מחירה, תוך ניסיון לחלץ ממנה את ירושלים.

 

ב"מפת הדרכים" הוצב המאבק של הפלסטינים בטרור מצד אחד, ומולו הקפאת הבנייה הישראלית ב"התנחלויות" מצד שני. ברגע שנוצר שקט יחסי, גם בזכות כמה פעולות של סלאם פיאד והרשות הפלסטינית, אבל בעיקר בזכות המעצרים הנרחבים של ראשי הטרור, בזכות גדר הביטחון, ובזכות הפעילות המאסיבית והמתמשכת של צה"ל – התחייבה ישראל להקפיא את הבנייה. כך מבינים האמריקנים את "מפת הדרכים", וכנראה שקשה להבין אותה אחרת. אולם עצם המשוואה של הקפאת בנייה אל מול הקפאת טרור, מבטיחה ומנציחה את המשך הסכסוך.

 

המפתח לשלום במזרח התיכון הוא כבוד הדדי, ואין שום מפתח אחר. צעדים צבאיים אל מול צעדים צבאיים. צעדים אזרחיים אל מול צעדים אזרחיים. צעדים כלכליים אל מול צעדים כלכליים. יישובים מול כפרים. אם ישראל יכולה להתקיים עם מיעוט ערבי גדול, גם מדינה פלסטינית יכולה להתקיים עם מיעוט יהודי גדול. עצם הדרישה ל"רצף פלסטיני" ללא אף יהודי, היא דרישה גזענית שלא תוביל לשלום, אלא להנצחת הסכסוך והאיבה.

 

כל עוד ברור בכל העולם וגם אצלנו שהסכם עם הפלסטינים מחייב עקירה של יישובים יהודיים, ומאידך, ברור לכולם ששום כפר ערבי לא יפונה בשום מצב ובשום הסכם אפילו אם הסכסוך יימשך לנצח, פירוש הדבר הוא כי לערבים יש "זכויות צודקות" על אדמה, וליהודים אין.

 

כאשר ראש הממשלה נתניהו הכניס תביעה שוויונית אחת למו"מ העתידי – הכרה בישראל כמדינת העם היהודי תמורת הכרה של ישראל במדינת לאום פלסטינית, הגיב נשיא מצרים בזעזוע וקבע כי כך לא יהיה שלום. אף אחד לא ענה לו מירושלים, שרק כך יהיה שלום, כי "שלום" בשפת המזרח התיכון פירושו "כבוד". מי שאין לו כבוד אין לו זכויות, ושום "הסכם שלום" לא יעזור.

 

וואחד על וואחד

נשיא סוריה חוזר ומאתגר אותנו כל שבוע ברצונו להשיג שלום. אבל מהו עיקרו של השלום בשפה הסורית? בשאר אסד אומר בפירוש: החזרת הזכויות הצודקות של סוריה, כלומר החזרת האדמה. עד כה לא קם איש בישראל לומר בגלוי כי הזכויות שלהם תלויות לחלוטין בזכויות שלנו – אמור לנו בשאר אסד, האם אתה מכיר בזכויות צודקות של העם היהודי על אדמה כלשהי בארץ ישראל? איפה?

 

אם סוריה תכיר בזכויות צודקות שלנו, ופירוש הדבר הוא התנערות רשמית מ"הצדק הפלסטיני המוחלט בכל רחבי פלסטין", אז אנו באמת צריכים לדבר עמם על הגבול (הבינלאומי המוכר) בין הזכויות הצודקות שלנו ושלהם. אם אינם מוכנים לכך, וחשוב שבכל אירופה ואמריקה ישמעו את התשובה שלהם, עדיין אפשר לדבר על (המשך) שקט מול שקט, ביטחון מול ביטחון, שלום של פשרה מול שלום של פשרה, ועוד.

 

כדי להציב מסגרת ראויה למו"מ מכובד ושוויוני, אין צורך בשום מתווכים חשאיים, לא מטורקיה ולא מצרפת, שרק גורמים לסיבוכים מיותרים בינינו לבינם. נשיא סוריה צודק בדבר אחד: מו"מ מכובד חייב להיות גלוי לשני העמים, ואפשר לנהל אותו בתקשורת. אין צורך בשום תיווך. זכויות צודקות מול זכויות צודקות, או שקט מול שקט.

 

אמרו לי, "בשיטה שלך לא יהיה שלום לעולם, כי אתה דורש מהם ויתורים אידאולוגיים שהם לעולם לא יעשו". ואני עונה על כך: בשיטה שלכם אנו הולכים כבר 40 שנה, ואין שלום, ולא יהיה גם בעוד 40 שנה, כי בלי "כבוד הדדי", אין סיכוי לשלום במזרח התיכון. מדיניות כזאת אין לנו לא ב"שמאל", ולא ב"ימין", כי אלה תומכים בכל ויתור, ואלה מתנגדים.

 

וכיוון שבלי כבוד אין זכויות, גם הדרך היחידה לנהל מו"מ עם חמאס על גלעד שליט, היא בדמות אחד מול אחד. וואחד על וואחד. כיוון שהם הצליחו לחטוף לנו חייל אחד, יש להם זכות לבחור אחד, אפילו את ה"כבד" ביותר. אבל לא יותר, כי כאמור בלי כבוד אין זכויות, ואין שלום.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בנייה במעלה אדומים
צילום: AP
מומלצים