בישראלית - אין משבר אקלים
"שינוי האקלים" נבחר כביטוי הנפוץ ביותר באנגלית בעשור האחרון. בעברית אין לו אפילו מקבילה מוסכמת - ולא בכדי. כי כשמדינה עם תל"ג אירופי לא חושבת אפילו על הפחתת פליטות גזי חממה, ומעדיפה מכוניות ותחנות פחמיות, אין פלא שמשבר האקלים נתפס כמו משהו שקורה על פלנטה אחרת
אינני מכיר סקר דומה בשפה העברית, אך יש סימן מובהק שמעיד שהמצב בישראל שונה: לתופעה המכונה באנגלית climate change אין אפילו שם מוסכם בעברית. "שינוי אקלים" לא ממש תפס בלשון הקודש. יש מי שמשתמשים במושג "משבר האקלים". אחרים ב"התחממות כדור הארץ" או "התחממות גלובלית". הניחוש שלי הוא שגם אם נחשב את איזכורי כל ארבעת המונחים הללו ביחד, מספרם הכולל יהיה בטל בששים מול איזכורי מלים כמו "ביטחון" או "צה"ל".
עוד לא נפל האסימון
ישראל – מדינה עם משרד הגנת סביבה שתקציבו כתקציבו של קיבוץ בינוני – טרם גילתה שמשבר האקלים ניצב בראש סדר היום העולמי. בוועידת האקלים בקופנהגן, כמו בקודמותיה, תהיה משלחתנו עסוקה מן הסתם בעיקר בלא להתבלט, לא להישאל ולא לדבר יותר מדי כדי לא להיות ללעג.
- את הפוסט המלא מהבלוג "הומו קומבוסטאנס" תמצאו כאן
מדינה עם תל"ג לנפש בסגנון אירופי, עומדת להגיע לקופנהגן כשבאמתחתה דו"ח הקובע שבמקרה הטוב תגדל פליטת הפחמן השנתי שלה בתוך 20 שנה "רק" ב-34 אחוז. זאת בעת שרוב המדינות המפותחות עסוקות בקדחתנות בליטוש התכניות לקיצוץ של עשרות אחוזים.
הנתון המביך הזה בא לצד עקשנות בלתי מתפשרת להקים תחנת כח פחמית ענקית ליד אשקלון, ומצטרף לתמונה עלובה בתחום האנרגיה הסולארית. הוסיפו לכך העדר תכנית לשדרוג משמעותי של התחבורה הציבורית העירונית בגוש דן, דריכה במקום בעידוד תחבורה לא מזהמת כמו אופניים, נסיגה מתמדת בהחלטות שלטוניות או מהלכי חקיקה לצימצום פליטות מחקלאות – וזוהי רשימה חלקית מאוד – ותראו שהפער באוצר המלים אינו מקרי. הוא משקף תמונה ברורה של סדר עדיפות תלוש מהמציאות.
השר גלעד ארדן סיכם את התמונה בצורה קולעת בנאום שנשא בספטמבר 2009 במהלך כנס על ההשפעות החזויות של שינוי האקלים על ישראל שזימן המדען הראשי במשרדו. ארדן דיבר אז על תחושות התסכול שהוא חש כל אימת שהוא מנסה להסביר לפוליטיקאים בישראל, כולל חבריו לשולחן הממשלה, את מהות משבר האקלים ומשמעויותיו.
"אין הרבה דברים", אמר, "שבהם הנתק בין סדר העדיפויות של ממשלה והבנתה של מה עליה לעשות לבין המציאות מומחש כמו בתחום ההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים. זה קשור גם לחוסר הבנה שלנו את סדר היום העולמי וגם לחוסר ההבנה שלנו את המשמעות של התהליך הזה לאיכות החיים בישראל. כשאני מעלה את הנושא לדיון בין השרים אני מרגיש כאילו הדברים הם עניני האישי בלבד".
מישהו אמר "מרוכזים בעצמנו"?
משבר האקלים מגיע לתודעה הציבורית בישראל באיחור גדול. גם היום – אפילו היום – יש בישראל רבים שממשיכים לראות בכל הענין גחמה בלתי מוסברת של גויים שלא ממש נוגעת לנו. זה קשור מן הסתם לנטיה הישראלית להתבוננות המרוכזת בעצמה. נטיה כזו מעודדת הדחקה של משבר האקלים ומיסגורה כמשהו שקורה הרחק מכאן – בקטבים, ביערות הגשם ובאופק זמן אחר. השיח הישראלי הצליח לנתק את הזמן האקלימי הגלובלי מן הזמן הישראלי ולהרחיקו אל העתיד הלא מוגדר.סיבה נוספת לאדישות הישראלית כלפי התחממות כדור הארץ היא המשקל הרב שהסכסוך הישראלי-ערבי תופס בתודעה האישית ובמרחב הציבורי. בישראל, שאלות של חינוך, סביבה, חברה, בריאות, זכויות אזרח, תרבות מתרחשות כאילו מאליהן, בזמן שרוב תשומת הלב מוקדשת בהכנות למלחמה הבאה (זו שתשים קץ לכל קודמותיה), או ליוזמת השלום האולטימטיבית שתשיג יעד דומה. בתוך מצב של מלחמה אינסופי דעת הקהל בישראל "תפוסה" ; בעיות ארוכות טווח, גם כאלה שהן גורליות לעתידנו, נשמטות מהתודעה מבלי לעורר בנו תחושת דחיפות.
 | ||||||
| ||||||
|
משבר האקלים הוא ענין שמחייב בין השאר הסתכלות מדעית על העולם, וגם בתחום הזה יש בעיה בישראל. מעורבות אנשי מדע בענייני ציבור בישראל היתה ונשארה מוגבלת, והדיון התקשורתי על עתיד האקלים מתנהל כמעט בלא מעורבות מצידם. אין פלא שהנטיה הידועה ממקומות אחרים בעולם להכחיש את משבר האקלים ולפתח פאטאליזם כלפיו נפוצה גם בישראל. כך יכולים משרדי הממשלה לנהל את משק האנרגיה, התחבורה, החקלאות ותחומים נוספים בהפקרות, כאילו אין ולא יהיה משבר אקלים, וכאילו ישראל איננה ממקומת באחד האזורים הרגישים לתוצאותיו.
- הוֹמוֹ קוֹמְבּוּסְטַאנְס - האדם השורף, הוא הבלוג של פרופ' דני רבינוביץ המוקדש להתחממות הגלובלית ולשינוי האקלים >>> לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
