אל תאכלו את הנקניקייה הזאת!

כולנו מודעים לכך שאנחנו וחברינו עובדים קשה מדי. כבר מזמן הבחנו ששעות העבודה מתארכות כאילו מעצמן, וגם לזמן הפנוי מחלחלות שיחות טלפון תובעניות מהמשרד. לכן כמה נחמד היה לגלות שיש כאלו שמנסים לשנות את רוע הגזירה, ולהיאבק בה בעזרת החתמה על עצומה ברחוב וברשת להחזרת ה"שלאף-שטונדה".

"פעילים" שהגדירו עצמם כמתנדבים, התייצבו השבוע בצמתים בתל-אביב והחתימו עוברים ושבים בעד אותה שנת צהריים מבורכת שאפיינה תקופה תמימה יותר בארץ, שבה הדלתות והלבבות היו פתוחים יותר והפרסומת הייתה גלויה ומסקרנת.

פעילים חברתיים אמיתיים ודאי הבינו שהעובדה שהמאבק הציבורי גוּבּה בשלטי חוצות בולטים בעלות גבוהה מאוד, מחשידה את כוונות העמותה "אזרחים למען התרבות הייקית" (חיפוש זריז היה מאשר שהעמותה, כמובן, פיקטיבית) ומציבה מאחוריה גורם מממן עם כיסים עמוקים (בדרך כלל גורם מסחרי). אך העוברים ושבים התמימים יותר, אהבו להזדהות עם השורות הבאות שעליהם התבקשו לחתום:

"עובדים יקרים,

אל תוותרו על זכותכם למנוחת צהריים בין השעות 14:00-16:00!.

בשנים עברו, היה השלאף שטונדה חלק מאורח החיים בישראל הודות לקולטורה הייקית שהשתרשה כאן בשנות קוממיות המדינה...

עם הזמן, גרמו האמריקניזציה והקפיטליזם החזירי לאיבוד הדרך ואימוץ תרבות עבודה בלתי סבירה הפוגעת בכולנו.

חיתמו על העצומה ועיזרו לנו להחזיר את השלאף שטונדה, כי גם לכם יש את הזכות לנוח בין שתיים לארבע!".

אוהבים נקניקיות? מוכנים לחתום על זה?

כמה כיף לצאת נגד ה"קפיטליזם החזירי" ולחתום בשמחה על העצומה המגניבה והתמוהה הזאת, המציעה מנוחה מהטירוף התזזיתי. לעומת זאת, כמה מגוחך ונלעג ודאי מרגיש החותם, שמגלה שבמקום לקדם שנת צהריים, מתברר שהוא נרדם בשמירה ונפל שולל לגוף מסחרי שעלול לעשות שימוש ציני בפרטים שנתן בשמחה, כדי לדחוף לו נקניקיה מבלי ששם לב.

זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. נהלו שיחה עם הורה לילד חולה וגלו בעצמכם כמה קשה לחדור את מעטה האדישות של הציבור, המיומן במחיקת מיילים קורעי לב המבקשים עזרה במימון ניתוח שיציל את חיי יקירם. עם זאת גלויה ובה נכתב במפורש שמכם ושם משפחתכם, המבקשת לסייע "להעביר את דביר" ודאי חלחלה אל הכרתכם - רק כדי לגלות שמדובר בסך הכול בפרסומת לבנק. גם מאבקן הנוגע ללב של נשים שדרשו (בצדק) משחק מקדים

והתגלו (גם הן) כשחקניות שנשכרו לקדם אמצעי מניעה, עבד עלינו באמצעות שימוש באותו אפקט רגשי.

הצד החיובי בעניין הוא העובדה שאם גורמים מסחריים החלו להשתמש במחאה ציבורית כנראה שהם גילו את הכוח שבה. אותו כוח שהניע מיליוני אמריקנים לשבור את תקרת הזכוכית ובעזרת תרומות של חמישה דולר להצליח להציב בבית הלבן נשיא שחור. אותו כוח שמשמר את עניין גלעד שליט בכותרות וזה המעכב את ראש הממשלה שלנו, שבעקבות "לחץ ציבורי" דוחה את החלטתו בעניין גירוש העובדים הזרים.

בואו נשתמש בכוח הזה כדי להגיד שנמאס לנו. שאנחנו לא מוכנים שגם למקומות התמימים והנוגעים ביותר לליבנו, יחלחל במסווה גורם מסחרי ציני. בואו נראה להם, לאותם גורמים מסחריים יצירתיים מדי, שאת הנקניקייה הזאת אנחנו לא אוכלים.