שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כיצד התאפס חוב של 7 מיליון שקלים? / פרשנות
    מאמר ברשת הוביל לאיפוס חוב של שבעה מיליון שקלים, ולחשיפת בעיות פרטיות באתר לגבית קנסות. בית המשפט בחן מה היא "חדירה למחשב", ומתי המדינה צריכה לשאת באחריות

    אם יש לכם קצת זמן פנוי, מומלץ לקרוא את הכרעת הדין המשובחת מפרי עטו של שופט בית משפט השלום בירושלים, ד"ר אברהם טננבוים, בת.פ. 9497/08 מדינת ישראל נ' משה הלוי (הלמו).

     

    הכרעת הדין נכתבה באופן סיפורי ותוכנה, העובדתי, טכנולוגי ומשפטי, מעניין ונגיש גם למי שאינו בקיא ברזי הדין. מעבר לפיקנטריה של המקרה עצמו, בית המשפט הגיעה להכרעות ומסקנות חשובות. יש בהכרעת הדין כדי ללמד על סכסוכים מקוונים בעתיד, התנהלות רשויות המדינה, על הפרקליטות, על משטרת ישראל ואפילו על כתב תביעה ו/או אישום פוטנציאלים נגד האחראים על מאגר מידע ממשלתי.

     

     

    החוב הנעלם בן שבעה מיליון שקלים

    תחילתו של הסיפור בשנת 2005. פובליציסט אינטרנטי ידוע, משה הלוי המוכר גם כ"הלמו", פרסם כתבה לא אוהדת במיוחד על אחד, עופר שדות, וכותרתה "הזבלן העברי הראשון הולך לכלא בגין עבירות מס". בעקבות הכתבה התפתח סכסוך מקוון, בחלקו מפורט בהכרעת הדין, אשר גלש לתלונות הדדיות במשטרת ישראל ואלה נסגרו ללא טיפול מיוחד מטעם המשטרה.

     

     בשלב כלשהו במהלך הסכסוך ביקש הלמו להוכיח כי לשדות חובות כספיים ועשה זאת בצורה מיוחדת משהו. הלמו נכנס לאתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט - "המרכז לגביית קנסות" ומצא כי לשדות חובות בסכומים של למעלה משבעה מליון שקלים.

     

    הלמו לא הסתפק בכך וביקש לקבל אישור מקורי ממדינת ישראל לגובה החוב. לשם כך שילם הלמו באמצעות כרטיס אשראי סך כולל של 4 ש"ח לטובת החזר חובותיו

    של שדות למדינה. כחלק משלבי התשלום, מסר הלמו את פרטיו למערכת והמתין לקבל קבלה בדואר אשר כאמור, היה בה כדי לתעד את יתרת החוב של שדות.

      

    כאשר ביצע הלמו את התשלום הוא לא ידע כי קיים ליקוי במערכת המחשוב של המרכז לגביית קנסות. המערכת אפשרה לשלם סכום הנמוך מגובה החוב ולכן הלמו הזין סכום של מספר שקלים בודדים. אולם, גם אם שולם סכום הנמוך מגובה החוב, מבחינת המערכת - כל החוב אופס. מה שקרה בפועל לאחר שהלמו שילם מספר שקלים לכיסוי חלק מחובותיו של שדות למדינה, אנשי מרכז לגביית קנסות גילו כי חוב של למעלה משבעה מליון ש"ח, התאפס. מיד פנו אלה למשטרת ישראל ונפתחה חקירה.

     

    תקלה שהפכה להונאה

    בתחילה שדות נעצר כחשוד ראשון בחשד לחדירה לחומר מחשב וחשד לביצוע הונאה. אך לאחר מכן כאשר התברר כי אין מדובר בשדות ומשטרת ישראל הצליחה לקשר בין התשלום לבין הלמו, זה נעצר כחשוד בחדירה לחומר מחשב וחשד לביצוע הונאה.

     

    למרות שהלמו הבהיר פעם אחר פעם למשטרה כי פעל באופן חוקי, ולמרות שטען כי פעל בגלוי ולא ניסה להסתיר את זהותו, מסיבות השמורות עם משטרת ישראל, הפרקליטות ואנשי מערכת גביית הקנסות – העדיפו אלה להתעלם מן המחדלים והליקויים במערכת הממוחשבת והוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המציג את הלמו כמבצע "הונאת מחשב מתוחכמת", שמטרתה לגרום להחשדת והפללתו של שדות כאילו הוא זה שביצע את אותן עבירות "מתוחכמות".

     

    כתב האישום כלל מספר לא מבוטל של עבירות ובניהן חדירה לחומר מחשב, מידע כוזב, התחזות כאדם אחר, פגיעה בפרטיות וניסיון לפגוע בפעולת המרכז לגביית קנסות.

     

    שינוי כתובת היא חדירה למחשב?

    בית המשפט התמקד בשאלה מהי "חדירה למחשב" הואיל וסביבת העבודה בעת חקיקת החוק הייתה שונה מזו הקיימת כיום והמילה "אינטרנט" אינה מוזכרת כלל בהוראות החוק. הסיבה לשאלה נבעה מן הדרך שבה הגיע הלמו לעמוד המכיל מידע על חובותיו של שדות.

     

    התברר כי בתקופה הרלוונטית, הדרך המקובלת לבדיקת חובות של מאן דהוא התבצעה באמצעות הזנת מספר הזהות של החייב וכן פרט נוסף כגון מספר רישיון נהיגה או מספר תיק. כמו כן המתודולוגיה והטכנולוגיה שבאמצעותה נבנה האתר אפשרה למשתמש לראות באמצעות הדפדפן את שורת הכתובת הייחודית של עמודי האתר וכיצד האתר מציג מידע ממאגר הנתונים.

      

    באמצעות החלפת רכיב כזה או אחר בשורת הכתובת, למשל מספר תעודת זהות, ניתן היה להציג מידע לגבי חייב שתעודת הזהות שלו הוזנה ישירות לשורת הכתובת. כידוע, מספר תעודת הזהות זמין לכל לפי חוק מרשם האוכלוסין ולכן, בפועל, מאגר המידע של המרכז לגביית קנסות היה פתוח לכל בעל הבנה בסיסית ביותר באינטרנט.

     

    בסופו של דבר בית המשפט לא נדרש לשאלת החדירה בפועל מאחר שהוכח כי הלמו קיבל את הקישור לעמוד החובות משדות עצמו. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי לאור הקושי בפרשנות ההגדרה והחלתה, אולי יש מקום ליצור רשימה של דוגמאות מובהקות ל-"חדירה" במקום להסתמך על הגדרה כוללנית ואמורפית.

     

    מחדל חמור

    בית המשפט גם השתכנע כי הלמו לא התחזה לשדות. נמצא כי באתר המרכז לגביית קנסות אין הוראה או הודעה כלשהי שלפיה הכניסה לאתר מוגבלת רק לחייבים עצמם. נהפוך הוא הדבר, התברר כי המדינה מעודדת תשלומים מכל מי שיכול לשלם, גם עבור אחרים. כמו כן המערכת עצמה אפשרה למשלם כלשהו למסור פרטים למשלוח הקבלה השונים מפרטי החייב עצמו.

     

    לעניין הפגיעה בפרטיות, בית המשפט השתכנע כי הלמו כי קיבל את כתובת האינטרנט למערכת תשלום הקנסות משדות עצמו. מסירת כתובת האינטרנט מהווה הסכמה לעיון במידע ויש בה כדי לאיין את טענת הפגיעה בפרטיות.

      

    בית המשפט התעכב מעט בסוגיית הגנת הפרטיות וציין כי אפילו המומחה מטעם המדינה, שהעיד במשפט, הסביר כי ככל שנוגע לאופן פעולת מערכת גביית הקנסות הרי שמדובר באחד המחדלים החמורים ביותר שראה בימי עבודתו. לכך הצטרפו ממצאי חברת אבטחת מידע שגם מצאה כשלי אבטחה רבים שיש לתקנם באתר. בעקבות ממצאים אלה, בית המשפט הסב את תשומת לב המדינה כי האשם דווקא נופל לפתחה בכך שהחזיקה מאגר מידע באופן לא מאובטח.

      

    כל אדם זכאי להגנת המשטרה

    בשולי הכרעתו בית המשפט אף מצא לנכון להעיר למשטרת ישראל על כך שלא טיפלה באופן ראוי בסכסוך בין הצדדים. בית המשפט ציין כי הוא חש שככל שנוגע לצדדים במקרה זה, משטרת ישראל לא התאמצה מספיק להתערב בסכסוך.

     

    בית המשפט המשיך וקבע כי גם אם הלמו אינו מ"יקירי" משטרת ישראל ולמרות עימותיו עם המשטרה בעבר. כל אדם זכאי להגנת המשטרה וזו הייתה אמורה לפעול ביתר שקדנות ובזמן אמת בעת שהלמו הגיש את תלונותיו. בית המשפט הוסיף וציין כי זו דוגמה לסכסוכים באינטרנט אשר רק יגברו עם הזמן ועל המשטרה להיערך לכך בהתאם. 

     

    בסופו של דבר, לאחר שבית המשפט דן בכובד ראש בכל הראיות שהוצגו בפניו תוך ליבון השאלות המשפטיות, זוכה הלמו מכל העבירות. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאן נעלם החוב? אילוסטרציה
    צילום: הרצל יוסף
    מומלצים