שקט, העסקה נרקמת

פתרון שתי מדינות? על סמך המתרחש, נדמה שיש לנו לפחות שלוש כאלו כבר עכשיו: מדינת ישראל, מדינת המתנחלים ומדינת שליט. "הוריו של גלעד השלימו סבב שיחות נוסף עם השרים", דווח. הם פגשו את בוגי, את בוקי ואת סרוקי ומן הסתם יצאו מחוזקים. השרים כמובן.

ביום ראשון הם שוחחו עם לפחות ארבעה סגני ראש-ממשלה, ביום שני הם ישבו על כוס קפה עם שניים-שלושה משנים לראשות הממשלה, בשלישי ורביעי הם ניהלו מגעים עם תריסר שרים ללא תיק ובימים שנותרו הם התארחו בלשכותיהם של השרים הדתיים. בשבת אירחו את השרים החילונים. התפתחויות חדשות יצריכו פגישות נוספות. השרים לענייני מודיעין, איום אסטרטגי, הנגב והגליל לבטח יעודכנו בכל הנעשה מאחורי הקלעים למען שחרורו של ה"ילד". אם ראש הממשלה לא היה נופל למשכב, הרי שגם עמו היו עורכים "סבב" נוסף.

אכן, צודקת הממשלה. מדינת ישראל אינה מנהלת מו"מ עם החמאס. היא פשוט מתווכת בין החמאס לבין המשפחה. ההורים "מעדכנים", השרים "נדרשים". ההורים "מזהירים", השרים "מבטיחים". המשפחה היא ישות בפני עצמה. בירתה היא מצפה הילה. ביקורים הדדים נערכים מדי פעם עם נציגי ירושלים, בירתה הרשמית של ישראל.

כשיצאה מעזה ה"קלטת הלוהטת 2", טס הרמטכ"ל (ההוא ממכון הכושר בכפר סבא) אל מצפה הילה (בלויית מאבטחו האישי כמובן) כדי למסור אותה להורים ולקבל הוראות נוספות. שר הביטחון ה"עושה הכל כדי להחזיר את הבן הביתה", הזמין את נציגי העיתונות כדי להנציח את צפייתו בקלטת. המתח בין שתי הבירות הופשר, אך רק לפי שעה. ישראל אינה מדינה שיש לה שבוי. לשבוי יש מדינה משלו והיא זאת שמכתיבה את תנאיה למדינה האחרת.

איש מחברי אותה ממשלה אינפלציונית לא מסרב לפגישה מן הסוג הזה. איש מהם אינו אומר, חלילה, כי נפילתו בשבי של שליט סיבכה את המדינה עד מעל לצווארה. אף לא אחד מכל סגני השרים ללא תיק מגהק דבר מה על הקלות הבלתי נסבלת בה חיילי צה"ל נופלים בשבי בשנים האחרונות. הנה הם, חיילי הצבא הטוב ביותר במזרח-התיכון, הנלחמים באומץ עד (שחרור) המחבל האחרון. עוד כמה חטיפות ולא ייוותרו מחבלים בבתי הכלא הישראלים.

מצפה הילה יסיים אולי את תפקידו, אולם ערי בירה אחרות יצוצו במקומו. רכס עלומים, מקום מגורי הוריו של טר"ש שחר (שהועלה מאז שביו לדרגת רב"ט) הנמצא בידי "גדודי חללי הגדר בבילעין", או נווה יובלים שם תתארגן משפחתו של רס"ר יעקב ל"סבב" המיניסטריאלי הראשון שלה על מנת להגיב לדרישות ה"שאבבייה", הארגון שמחזיק בבנם. ללא אסירים זמינים, יכללו הדרישות הקפאת התנחלויות שהופשרו מאז ההקפאה הנוכחית, לרבות ירושלים על שני חלקיה. היח"צנים המנהלים את קמפיין השחרור ידרשו "עופרת מצוקה" שנייה ואת החזרת המתווך הגרמני לאזורנו.

ישראל תציע שהשר לענייני מודיעין יהיה השר לענייני שליט. זה יסרב. הוא יעדיף שלא להיפרד מהתיק שאין לו. מפלגת העבודה תדרוש תיק זה לאחד מחברי הכנסת שלה כדי למנוע את עקירתו למחנה המורדים. לבסוף ירכזו שלושה שרים ללא תיק את טיפולם בתיק שליט. שר התשתיות יהיה איש הקשר בינם לבין המשפחה. ההורים יעמדו על "מסלול עוקף שרים" וידרשו מפגש עם נשיא צרפת ומנהיגים זרים אחרים. שר החוץ ייענה. הוא, שהואשם כי אינו עושה די למען שחרור החייל בגלל שאינו רוסי, ינחה שגרירים ברחבי העולם ליזום "סבב" שיחות, הפעם בינלאומי, כדי להגביר את הלחץ על החמאס.

בינתיים, ככל שתלך ותושלם, רשימת האסירים תלך ותגדל. היא תגיע ל-1,151, אסיר אחד יותר מרשימת "משוחררי ג'יבריל", ותכלול כאלף רוצחים עם "דם על הידיים". החמאס יהפוך לארגון הפופולארי ביותר במזרח-התיכון ובעולם המוסלמי כולו. בבחירות שייערכו בגדה וברצועה הוא יזכה בניצחון סוחף. הפתח יימחק, אש"ף יחוסל. אבו מאזן וסלאם פיאד יגורשו לתוניס. "אמרנו לכם שאין עם מי לדבר!", יצהלו תריסרי השרים, ומיד יפשירו את כל ההקפאות. המפעל הציוני יינצל.

ד"ר שאול צדקא, פרשן ומרצה לתקשורת, מתגורר בלונדון