סוף עונה: חגיגת בשר משכרת חושים

אצל רובנו ברביקיו זה משהו שמתקשר לקיץ. פארקים, חופים, חול, אבק, צפיפות, 40 מעלות בצל וקרוב ל-100 אחוזי לחות. אצלנו, חברים, אם כבר אני מחליט להפקיר את גופי ולעמוד ליד גריל, הרי שזו התקופה המועדפת עליי. בצהריים נעים, השמש שוקעת מוקדם, אפשר להתעטף כאשר נהיה קריר יותר ולגלוש לשעות החשיכה עם הקפה, הקינוחים, הסיגר והקוניאק.

בדיוק השבוע הרהרתי בנושא, תוך שאני אוכל ארוחת בוקר ב"בנדיקט" - מסוג הארוחות שאצל אנשים שפויים הייתה מוגדרת כצהריים וערב גם יחד. לא יודע למה, אולי בגלל כל הדגים שאכלתי בפורטוגל, חשתי תשוקה אדירה לבשר אמיתי על האש. יום מתמשך, הרבה אוכל, חברותא מתאימה וכמובן שתייה. ההזדמנות צצה יומיים אחרי, לאחר שהגברת ק' התקשרה ואמרה: אצלנו בשבת. ברביקיו.

מיד התקשרתי למר ק', לתת לו הנחיות לגבי מלאי משקאות, פחמים וסוגיהם, ולקבוע לו"ז מדויק לשבת. חברים, כאשר מדובר באוכל, אני לעולם לא מחפף, וכאשר מדובר בגריל, אני עושה גריל. אז ישבתי וכתבתי פקודת יום לשבת.

שם קוד: לכרסך בלבד

התפוצה: מוגבלת. רק לחבורה. מי שייתפס בהדלפה יאלץ לאכול רק את השאריות שד' השמן משאיר, ותאמינו לי, זה לא הרבה. או לחלופין, יוזמן לקפה ועוגה בלבד.

סדר יום:

7:00 - (כן, למרות שמדובר על יום שבת) - אימון עם נועם. דגש על הגמשת שרירי הבטן על מנת שיוכלו לעמוד בעומס הצפוי.

(צילום: ירון ברנר)

8.00 - הליכה מזורזת בטיילת, הכוללת הכנה מנטלית, מוסיקה מרגיעה, נשימות עמוקות, ובקיצור, הכנת המוח כדי שיוכל לעמוד בעומס (נסו אתם לעמוד ליד ברביקיו ענק ולוהט, ללהטט בווירטואוזיות בין כל סוגי הבשרים ביד אחת, ביד השנייה ללגום משהו, ובין לבין לעמוד בלחצים של ד' השמן שתמיד "שש לעזור" לגריל מן).

9:30 - התחלת חימום שרירי הלסת. לעיסה איטית תוך תשומת לב של בייגלה מחומם בטוסטר וקפה.

10:00-11:59 - רביצה על הכורסא תוך בהייה במסך. המח נקי, הגוף רפוי, העיניים חצי עצומות. כל המערכות בהמתנה דרוכה.

12:00 - כוחותינו קמים בזריזות ומעירים את הגברת, שקמה קצת פחות בזריזות, אבל זה מובן, היא לא עברה הכנות גופניות ומנטליות כמוני.

12:30 - מסדר יציאה. לבישת מדי קרב: מכנסיים קצרים ("כן, אני יודע שנמאס לך לראות את המכנסיים האלו, אבל אלו מדי הברביקיו שלי"), גופיה נמתחת על הכרס ("כן, אני יודע שאני מתאמן כבר 4 שנים, אבל אני אוכל 53 שנים").

12:50 - בדיקת ציוד: סינר - יש, קרש חיתוך ענק - יש, סכינים מושחזות - יש גם יש, מלקחיים באורך המתאים - יש. תוך כדי זה אני מחליט ליצור מסך עשן. אני מקשר למר ק' להרגיע אותו, ואומר לו שאנחנו כבר בדרך. כוחותינו החליטו להתקדם בכביש עוקף, שכן אם נפגוש בדרך הרגילה מישהו מהחברים, כולם יגיעו לפני הזמן ויפריעו.

13:00 - נחיתה בחצר המורחבת של משפחת ק' ופריסת ציוד. הס', מר ק', כבר דואג לפחמים ומתרוצץ על מנת לספק את כל גחמותיו של הגריל מן, ותאמינו לי, לא היה לו קל. "ערק", אני שואג, ומיד זה מגיע עם קרח. לפתע, בעוד הגחלים לוחשות והבשרים מתחממים בשמש אט אט, מחכים לזמנם - מתרחש מקרה חירום. בקבוק הערק נגמר. כוחותינו ליד האש במצוקה. אני כבר רואה בעיני רוחי את ועדות החקירה. הייתי כבר בדרך לתלות את הסינר, כי יש גבול לכמה אני מוכן לוותר, אפילו לחבר, אבל אז הגיעה תגבורת בדמות בקבוק וודקה קפוא. נשמנו לרווחה. המערכה התחילה להתגלגל לפי הספר.

13:30 - על המוקד עולה אנטרקוט אחד שלם, במשקל קל-כבד, משהו כמו 5 ק"ג. לפני יומיים נמשח באהבה בשמן זית ותובל בפלפל צבעוני ומעט מלח ים. הוא מונח על הרשת הלוהטת למשהו כמו 10 דקות על כל צד (ויש לו הרבה צדדים), נחרך יפה, מקבל קליפה שחומה מאוד ועולה להמתנה על הרשת העליונה. כוחותינו שליד הגריל מפגינים תשישות רגעית, שכן כמה אפשר לשתות על בטן ריקה.

אנחנו מנצלים את ההפוגה ומניחים על הגריל שיפודים קטנים המורכבים מאווז מעושן וקבנוס חריף. 3-4 דקות, והם מוכנים. מחיה נפשות. מיד אחריהם, נתחים של שקדי עגל צלויים היטב, מעט מלח גס, מעט פלפל, שמים על קרש, הולך נפלא עם הוודקה.

14:30 - רעש נשמע מאזור השיחים. החבורה הזאת אף פעם לא מאחרת כאשר מדובר בגריל. הם מגלים מעט מאוד התעניינות בחצר החדשה, במזרקות ובעצים, ופשוט נעמדים ליד מדורת השבט. ד', כרגיל, לבוש במלוא הדרו. הוא היחידי שמגיע לברביקיו כמו לפגישה עסקית. בזריזות הוא מתכופף קדימה על מנת לא להכתים את חולצתו המבהיקה ומתחיל לעזור לנו. לטעום, הכוונה.

כ-20 גלילים של קבב רומני מתגלגלים אל הרשת. 10 מהם לא עוברים את מחסום ד', השאר מגיעים לשולחן. על השולחן פלפלים קלויים עם שמן זית ושום, שהכינה הגברת, וזה הולך נפלא עם הקבבים. הרבה סלטי ירק ותפוחי אדמה אפויים. הגברת ק' מתעקשת שנניח על הגריל ברוקולי שהיה שרוי בתחמיץ קל. הסכמתי ל-3 דקות, עד שסיימתי עם הקבבים, ומיד פיניתי את זה. ירוק לא נראה טוב על הגריל.

שיפודים קטנטנים של קוביות סינטה מבשרה של עגלה משויישת במיוחד מבלים דקה על כל צד, מקבלים מעט מלח, ומחולקים כרגיל: 20% אצל הגרילמנים, 30% אצל ד', השאר לכולם.

15:30 - הלחץ מכיוון השולחן מתגבר. ג' כבר גולש בסלולרי, סימן שהוא איבד עניין לפני שעה. ד' נראה רענן כמו אחד שלא אכל כלום. על הגריל מתגלגלות בחדווה מספר רולדות קטנות שהכנו לפני יומיים, העשויות מבשר אנטרקוט וסינטה, כל אחד בנפרד, חתוכים דק וביניהם פרוסות של חזה אווז מעושן. צולים אותן דקות ספורות מכל צד, אין סיבה לתבל. מעט מלח יספיק.

פורסים פרוסות ושולחים עם מר ק' לכיוון השולחן. על מנת לעבור את ד', הוא מאגף מימין. לא שזה עוזר לו, החבר'ה כמעט תלשו את זרועו והיו מוכנים לאכול גם את מגש הנירוסטה.

ק' חוזר מותש, מנסה להחזיר את הנשימה. אנחנו זקוקים נואשות לתגבורת. הגיע הזמן לנשק העל. האנטרקוט השחום - שכבר לפני 70 דקות קיבל קליפה פריכה ומחכה בסבלנות על האש העליונה, תוך חימום קל - מפורק לאורך, בערך בשליש הגובה. קל מאוד להבחין בזה. מתקבלים שני חלקים: האחד גלילי, ששפים מסוימים קוראים לו הפילה של האנרקוט, והשני שטוח - שאין לי מושג איך קוראים לו, אבל בחור אחד מבין בשם פאש קורא לו "צ'יפסים".

(צילום: שלום בר טל)

מניחים את הגליל בחזרה על הגריל, על הרשת הלוהטת, כשהצד שפתחנו כלפי מטה, שכן הוא חי עדיין. את החלק השטוח, הצ'יפסים, מניחים גם בצורה שטוחה על הגריל, כשהחלק המדמם כלפי מטה. כל זה למשהו כמו 10-15 דקות נוספות. מוציאים את הגליל קודם, מניחים על קרש ומתחילים לחתוך לפרוסות. אם לחלק מהסועדים זה אדום מדי, מחזירים את הפרוסה לצלייה על הגריל לדקה נוספת. מתבלים במלח גס ולכאלה שלא שומרים - מברישים את האנטרקוט בחמאה.

אחר כבוד שולחים את זה לשולחן, לא לפני שהורדנו את המכסות הדרושות לפי הסעיף הקודם. 4 ק"ג בשר נעלמו. החלק השטוח שעדיין נשאר על הרשת מורד בזה הרגע, נפרס לרצועות דקות, מלח גס, אפשר להבריש בחמאה. מר ק' ואני צועדים אחר כבוד לשולחן, במצעד ניצחון. כולם מעולפים, מפנים לנו מקום. אנו מציגים את קערת הרצועות, מווזגים כוס יין יתיר מעולה ובחדווה, אחרי שטעמנו קוביות סינטה, שקדי עגל, קבבים (וכן, לא רציתי לגלות, אבל גם את המבורגר הגבינה הכחולה המיתולוגי שכבר נמאס לי לספר עליו), 2 כוסות ערק ומספר שוטים של וודקה, אנחנו לועסים את הצ'יפסים בהנאה ושוטפים ביין. אף אחד לא מדבר, פניו המדושנות של ד' אומרות הכל. מעט ירק, בשביל המצפון והעיכול ואפשר להכריז על הפסקת אש.

17:30 - כוחותינו שטפו פנים, התרעננו, תה, אחריו קפה, עוגת שוקולד, עוד סיגר, עוד קפה. הגינה לובשת תאורת ערב, החצר נראית קסומה.

19:00 - קיפול. הסכינים נשטפו, הקרשים חוטאו, הכל חזר למכונית. נראה לי שגם המהירות  והחזקות במכוניות של חבריי מתקשות קצת לסחוב את המשקל העודף בדרך חזרה. עוד שבת מענגת באה לקיצה.

דו"ח סיכום

לטובת למי שלא ניחון בעבר צבאי מפואר כמו שלי אסביר: אין על אנטרקוט עבה מאוד, משוייש מאוד כדבעי, צלוי כנתח שלם. אפשר לפרק אותו לאורך כמו שאנחנו עשינו, אפשר גם בלי לפרק, זה קל וזה טעים. רק חייבים לדאוג לאספקה שוטפת של בשר עד שהאנטרקוט מוכן, והכי חשוב שהחבורה ליד ומסביב לגריל, לא תיפול מאיכות הבשר.

חייבים גם להכין מלאי גדול מאוד של פחמים שיספיק לארוע כזה. אנחנו השתמשנו בפחמים לא ממותגים, להם הוספנו פחמים שעשויים מקליפות קוקוס דחוס. מסתבר שהם באמת נדלקים קצת בקושי, אבל מחזיקים חום יציב למשך כשעתיים פלוס.

אם מכינים ברביקיו כזה, כדאי גם לדאוג שאנשים לא יתמלאו משפע של פיתות, לחמים מיוחדים, שאר פחמימות וסלטים כבדים באופן מיוחד, כאלה המוצפים במיונז או בטחינה. מי שיכין ברביקיו כזה או דומה, יגלה עולם נפלא של צליית גושי בשר גדולים.