מצביעים בשליט
ערב השידורים שבמרכזו הסרט "משפחה בשבי" הוא לא עוד ערב קרב בין הערוצים הגדולים. ערן בר-און חושב שמדובר באבן בוחן לחברה הישראלית ושכולנו חייבים לצפות בו
רצועת הפריים-טיים שתשודר הערב (א'), היא לא עוד ערב שידורים רגיל. מדובר באבן בוחן עבור החברה הישראלית. בערוץ 2 ישודר עוד פרק בסדרה על האנשים שלא ראו את המשפחות שלהם כבר 21 יום, ואילו בערוץ 10 ישודר הסרט "משפחה בשבי", על משפחה אחת שלא ראתה את בנה כבר 1,260 יום.
במקרה או שלא, שוב ישנה תחושה של מלחמה באוויר. הפעם היא מתחוללת על לב הצופים. מצד אחד הנשיקה של סער ואיילה בתוספת פרק הדחה, ומצד שני משפחה שלא זכתה לנשיקה מהבן שלוש שנים, ורק מחכה לרגע שהוא ייצא מבין ארבעת הקירות אליהם הוא לא נכנס מרצון.
שני ערוצים לשני עמים?
אנחנו לא באמת יודעים מה מצפה לנו בסרט שמבטיח תיעוד נדיר, ועוד יותר לא ממש ברור עיתוי השידור בימים בהם המילה "עסקה" לא יורדת מהכותרות. אבל בסיטואציה בה נמצאת המשפחה, מספיק לראות את פניה של האם אביבה כדי לדעת ולנסות להרגיש מה עובר עליהם.
אוהל התמיכה במשפחת שליט מול בית ראש הממשלה (צילום: AFP)
נכון, כולנו רוצים לחזור מיום עבודה, לשכוח מהצרות שלנו ולהתפרק מול בלונדינית שחושבת שאוסטרליה זה רק ארבע שעות מפה - באירופה, אבל במקרה של המשפחה ממצפה הילה,
מספיק לראות את התמונות בשביל להבין עד כמה עזה הקרובה פיזית אלינו, רחוקה בפועל הרבה יותר מכל יבשת שכנה.
הקולות הנשמעים בשבוע האחרון ברחוב ובשיחות השולחן מרמזים על ההבנה והחשיבות של הסרט, אך החשש שמא עם הבחירה יבחר לא נכון - מכרסם בי. יחד עם זאת, טבלת הרייטינג של מחר תספק - אחת ולתמיד - תשובה לשאלה כמה עמים חיים במדינה הזאת.
הערב ניתנת הזמנות לכל אזרח במדינת ישראל להיות אקטיביסט לרגע, להוכיח שגם למערביזציה ופופוליזם יש גבול. אין צורך לצאת ולהפגין, אין צורך להתגייס לצבא החברים של גלעד, אפילו לא לתלות דגל על הרכב. מספיק להצביע בשלט כדי לתת לגלעד ולמשפחתו את התחושה שהם לא צועדים לבד. כדי שתדע כל אם עבריה מה עלול לקרות חלילה, ברגע שהיא נפרדת מבנה בבקו"ם, כדי שיידע כל מנהיג בארץ שהעם מאחוריו וכדי שיידע כל גורם עוין מהו חוזקהּ של החברה בישראל.
גם גלעד שליט הוא אח גדול. הוא אח של הדס. והוא גם אח קטן - אח של יואל. גם הוא מתוקצב במזון, גם הוא מנותק מהעולם, גם לו אומרים מה לעשות ומתי וגם הוא, כמו כל מתמודד רוצה לחזור הביתה.
זו ההזדמנות שלנו לחזק אותו, זו ההזדמנות שלנו לעשות את השינוי בחלקת האלוהים הקטנה שלנו כדי שביום שיחזור הביתה יידע שחיבקנו אותו חזק יותר מאשר חיבקנו את החודדות.
